חיילת שספגה במטווח צעקות ממפקדיה, חשה ברע ואובחנה לבסוף כסובלת מסוכרת נעורים - הוכרה בשבוע שעבר כנכת צה"ל.
א' התגייסה לצה"ל לפני כשש שנים כשהיא סובלת מליקויים בשמיעה. שבועיים לאחר גיוסה, בעיצומה של הטירונות, נשלחה א' עם מספר חיילות לבצע ירי במטווח. לטענתה, במהלך המטווח נאלצה לא פעם להוציא את האטמים מאוזניה כדי לשמוע את פקודות המפקדים. בשלב מסוים ניגש אליה אחד הקצינים האחראים על המטווח וצעק ישירות באוזניה, דבר שחזר על עצמו כמה פעמים.
המפקדים, שלא ידעו על ליקוי השמיעה של הטירונית, המשיכו לצעוק עליה. זמן קצר לאחר מכן חשה א' ברע ופרצה במה שתואר כ"בכי היסטרי". היא סבלה מיובש בפה, וכעבור שלושה ימים נבדקה והתברר שפרצה בגופה מחלת סוכרת הנעורים. זה עשוי להישמע מקרי, אלא שמחקרים הוכיחו כי דחק נפשי (סטרס) יכול לשמש זרז להתפרצות המחלה. בשנת 1996 קבעה ועדת רז לבחינת "הקשר הסיבתי בין סוכרת לשירות צבאי" כי אם "אם החייל עבר אירוע קשה, רפואי או נפשי, בסמוך מאוד להתגלות הסוכרת, ניתן לייחס לאירוע תפקיד של גורם לחשיפת הסוכרת וכן כגורם להאצת תהליך הרס הלבלב".
א' הגישה לקצין התגמולים במשרד הביטחון תביעה להכיר בה כנכת צה"ל לאור העובדה שלקתה במחלה לאחר שספגה את צעקות המפקדים במטווח, אירוע שהגדירה כטראומתי. קצין התגמולים דחה את תביעתה בנימוק שלא מצא קשר בין שירותה הצבאי למחלתה (הטענה הייתה שגם בקניון יכלו אנשים לצעוק עליה וגרום להתפרצות המחלה).
א' לא ויתרה. היא הגישה ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אליה צירפה מסמכים רפואיים ותצהיר המפרט את השתלשלות האירועים עד לפרוץ המחלה. קצין התגמולים ביקש לדחות את התביעה, אבל השופטת יהודית שבח החליטה לקבל את תביעתה של א' להכיר בה כנכת צה"ל. השופטת ציינה בפסק הדין כי עצם העובדה שהמחלה פרצה בגופה של א' זמן קצר לאחר האירוע החריג מעידה על כך שהעניין קשור לשירותה הצבאי. בפסק הדין מצוטטת בין השאר מסקנה של ועדה בראשות פרופ' יוסף מאירוביץ' משנת 2009, שכמו ועדת רז לפניה הצביעה על קשר אפשרי בין סטרס להתפרצות סוכרת נעורים.
השופטת שבח פסקה כי קצין התגמולים ישלם ל-א' הוצאות משפט בסכום של 30 אלף שקל. בקרוב תוזמן א' לוועדה רפואית שתקבע לה אחוזי נכות.