הגנה אווירית
בתחום הזה נרשם אחד מהשינויים הדרמטיים בצה"ל. מי זוכר שבשנת 2009 לא היה לישראל מערך הגנה נגד רקטות וכל מה ששוגר לכיוון "הנכון" נפל בשטח בנוי. בשנת 2009 מערך ההגנה מפני טילים הורכב רק מטילי חץ 2 ופטריוט.
סוללת כיפת ברזל ראשונה נכנסה לשירות והפכה מבצעית רק בשנת 2011 ומאז הן ירטו אלפי רקטות שהיו אמורות ליפול בתחומי הערים. 12 שנים אחרי ולישראל יש מערך הגנה רב שכבתי הכולל גם את החץ 3, קלע דוד ועוד, אם כי יש לציין כי לאף אחת מהמערכות שצוינו אין את אחוזי ההצלחה הגבוהים של כיפת ברזל באירועי אמת.
חיל האוויר
אי שם בשנת 2009 עידן החמקנים של חיל האוויר היה נראה כמו חלום רחוק. מערך הקרב כלל מטוסי F-15A\B\C\D ומטוסי F-16A\B\C\D\I. כולם דגמים ותיקים שעברו שדרוגים שונים. זה השתנה בשנת 2016 אז נחתו בבסיס נבטים מטוסי ה-F-35I הראשונים.
שינוי משמעותי נרשם גם בתחום מסוקי הקרב שכלל ב-2009 את מסוקי האפאצ'י והקוברה. האחרון היה מסוק ישן שצבר לא מעט ביקורת ובשנת 2013 יצא מהשירות והשאיר את מערך המסקר על טהרת האפאצ'י מדגמי A\D. גם מערך התובלה התחדש במטוס חדש מאז שנת 2009, C-130J "שמשון" שיכולותיו גבוהות יותר מה'קרנף' הוותיק.
ב-12 השנים שחלפו חיל האוויר קפץ דור קדימה, למד להגדיל את נפח האש ולסגור מעגלים מהירים. אולם למרות הלקח של לבנון השנייה החיל לא השכיל להתמודד עם מערכי הרקטות של ארגוני הטרור, השת"פ עם צבא היבשה פחות מוצלח מהמקום שכיוונו אליו ומנגד, התלות של ישראל בחיל האוויר הפכה משמעותית יותר.
חיל הים
בשנת 2009 חיל הים היה גוף יחסית זניח ביחס לצה"ל הגדול. המעורבות של החיל ברוב זירות הלחימה הייתה זניחה יחסית. 12 שנים אחרי זרוע הים היא חלק בלתי נפרד מכלל זירות הלחימה של צה"ל.
הם חלק משמעותי מהמב"מ בסוריה, כל תכניות הלחימה של צה"ל בלבנון וגם בעזה. למעשה, כיום זרוע הים היא חלק משמעותי בכל הקשור ליכולות המודיעין והתקיפה גם בתחום הביטחון השותף.
מדובר בחיל אסטרטגי די דומה לחיל האוויר בשל אופי פעילות זרוע הצוללות וספינות הטילים, במיוחד הסער 5 ובקרוב מאוד ספינות הסער 6.
שתי צוללות דולפין מתקדמות כבר הגיעו לישראל והגדילו את הסד"כ ל-5 כאשר אחת נוספת תגיע בקרוב. כניסת טילי הברק 8 הפכה את זרוע הים למרכיב מרכזי במערך ההגנה מפני רקטות וטילים בדגש על "המים הכלכליים" של ישראל.
זרוע היבשה
לא מעט שינויים טכנולוגיים נרשמו בזרוע היבשה. בין המשמעותיים שבהם מערכת "מעיל רוח". בשנת 2009 המערכת הראשונה נקלטה על טנקי המרכבה סימן 4 ושנתיים לאחר מכן כבר הוכיחה את עצמה מבצעית.
אמנם מדובר במערכת הגנתית, אולם המשמעות הגדולה שלה היא דווקא ביכולות התקיפה של זרוע היבשה ושל הטנקים לפעול במקומות שבעבר היו בעיתיים להם. מאז, גם טנקי המרכבה סימן 4 רשמו ציון דרך משמעותי כאשר היום כלל מערך השריון הסדיר בנוי על טהרת הטנקים האלה.
רק"ם נוסף שהפך משמעותי הוא הנמ"ר שבשנת 2008 נכנס במספרים קטנים וגדל משמעותית אחרי מבצע צוק איתן. צבא היבשה רשם גם שינוי כיוון מרענן בתחום הלוחמה המשולבת עם הקמת צק"ח גדעון והיחידה הרב ממדית, הורדת המודיעין לשטח, עולם הרחפנים ועוד. אולם הדרך עוד ארוכה.
בצד הפחות מזהיר, בשנת 2009 צבא היבשה היה בשיא שלו מבחינת האימונים ויכולות הלחימה כחלק מהמהלך שהוביל הרמטכ"ל דאז, גבי אשכנזי, כלקח ממלחמת לבנון השנייה. אולם במקום הזה דווקא נרשמה חזרה לאחור לאורך השנים.
צבא היבשה טכנולוגי יותר, אולם לא ברמה שמתאימה לעידן הנוכחי, לא בכמויות וגם בתחום האימונים והיכולות, נרשמה נסיגה לאחור. העובדה שמאז שנת 2009 הפעלת צבא היבשה הפכה לדבר שחוששים ממנו, פגם ברמת האמון והפיקוד.