בקבוצות הוואטסאפ בהן חברים אנשי שב"כ בעבר ובהווה סערו הרוחות לאחרונה, בעקבות דיון שעורר הספר "שב"כ במבחן" מאת היועץ המשפטי לשעבר של הארגון עו"ד אלי בכר, וראיון שנתן בעקבותיו לאילנה דיין בגלי צה"ל.

הביקורת המרכזית שנמתחה על הארגון היא כי לאמצעים שמופעלים בחקירות שב"כ אין מקום בחברה מתוקנת ויש למנוע סיכולים ממוקדים והריסות בתים, כדי שלא לפגוע בבלתי מעורבים. אמנם לא מדובר בטענות חדשות בהכרח, אבל הצפתן לאחרונה גרמה לאנשי שב"כ בעבר לדבר ולהציג את הצד שלהם לסיפור.

נושא הסיכולים הממוקדים נחשב לשנוי במחלוקת בהיבט של הרתעת טרוריסטים מול פגיעה בבלתי מעורבים. בארה"ב חוסלו מהאוויר כמעט 10,000 בני אדם בעשור האחרון, בישראל הרבה פחות, הערכות לא רשמיות מדברות על מאות מאז שנת 2000.

אילן לוטן, בכיר שב"כ לשעבר, מסביר שהסיכול הממוקד הוא לא האופציה הראשונה לסיכול פיגועים. "הראשונה תהיה תמיד לעצור את הפעיל לחקירה שהיא כלי אפקטיבי לקבלת מודיעין. בהעדר יכולת לסכל פיגוע על ידי מעצר, משתמשים בכלי שנקרא סיכול ממוקד", הוא מבהיר.

לדברי לוטן, ביהודה ושומרון לדוגמה לא בוצעו סיכולים ממוקדים כבר שנים. "הסיבה הפשוטה היא שצה"ל ושב"כ שולטים שם ויכולים לבצע מעצרים כל הזמן. יש מצבים בהם מגיעים לעצור מחבל, הוא פותח באש ומתפתח עימות שבסיומו הוא נהרג, אבל זה לא סיכול ממוקד. לפעמים עושים שימוש לא נכון בביטוי".

הריסת בית המחבל שרצח את רונן לוברסקי ז
פיצוץ בית מחבל. הכל תחת ביקורת משפטית | צילום: דוצ, חדשות

לוטן ממשיך ומסביר שבכלי של סיכולים נעשה שימוש בעיקר במקומות בהם צה"ל לא נוכח פיזית, למשל רצועת עזה, שם פעילות קרקעית למעצר מבוקש היא מן הסתם הרבה יותר מורכבת ובעלת משמעויות נרחבות.

"אף אחד לא התאהב בסיכול ממוקד", הוא מדגיש. "אם נבחן את האפקטיביות של הכלי, אז אני מזכיר שבעבר הנהגת חמאס ירדה למחילות וביקשה הפסקת אש כי הם ידעו שדמם בראשם. זה לא כלי שהמטרה שלו היא לסגור חשבון, אלא לסכל ולעצור גלי פיגועים".

כזכור, הסיכול הממוקד האחרון היה חיסולו של מפקד החטיבה הצפונית של הג'יהאד האיסלאמי בעזה, בהאא אבו אל-עטא, במהלך מבצע "חגורה שחורה" בשנה שעברה, 2019.

 


 

עדי כרמי, בכיר שב"כ בעבר, מציין מצדו שהדיון כפי שהוא מתנהל בשנים האחרונות בנושא שב"כ ופיקוח מפתיע בעיניו. "הסיבה היא שבעשורים האחרונים הארגון עבר תהליך מאוד מובנה ומקצועי בנושא הזה".

הוא מסביר כי שב"כ בנה שיטות עבודה שבאו לידי ביטוי בשיאן באינתיפאדה השנייה. "השירות מבוקר על ידי מבקר פנים בדרגת ראש אגף, שזה התפקיד האחרון שלו. אין לו מחויבות לאף אחד והוא לא עובד על התפקיד הבא", מדגיש כרמי. "יותר מזה, מבקר המדינה נכנס לשירות ומבצע בדיקה".

כרמי מציין שלכל סיכול ממוקד יש תהליך סדור, שמורכב מפוטנציאל האיום, סכנת חיים ו'פצצה מתקתקת'. השם של אותו אדם שמחולל טרור בלי הפסקה עולה, אז מתחילה לעבוד מערכת סמכויות, שמגיעה עד לראש השב"כ. "למשפטנים יש גישה מלאה, נגמרו הימים של במחשכים, שום דבר לא מבוצע מאחורי הגב", מתעקש כרמי.

אילן לוטן מוסיף בנושא ש"כשנערכים למבצע סיכול ממוקד, לא משנה אם זה מעכשיו לעכשיו או לעוד יומיים, מדרג האישורים מגיע לדרגים הכי בכירים, כולל ראש שירות וראש ממשלה. הפיקוח המשפטי הדוק ביותר מצד הדרג הבכיר בשירות".

לוטן גם מוסיף שישנה ועדה חיצונית מוסמכת ומסווגת שמאשרת סיכולים. "מציגים את כל המודיעין לאותם גורמים שנתנו את האישור, רמת הסיכון מאותו בן אדם ולמה אי אפשר לסכל את זה בדרך אחרת".

הרומן שהפיל את המבוקש

אחד החיסולים הממוקדים השנויים במחלוקת היה של בכיר התנזים ראאד אל-כרמי באינתיפאדה השניה, מחבל שהיה אחראי למותם של ישראלים רבים, אך חוסל כשנטען כי כבר פעל להרגעת הרוחות.

שב"כ רדף אחריו תקופה ארוכה ללא הצלחה. פעם אחת נפצע והצליח להימלט. בכירי הארגון לשעבר טוענים כי אל-כרמי, שידע ששב"כ יושב לו על הזנב, הקיף עצמו באזרחים ובעיקר ילדים, בכך מנע לא מעט מבצעים לחיסולו.

בסופו של דבר שב"כ גילה שהאיש מנהל רומן סודי עם אשת חברו הטוב לארגון הטרור והצליח לחסל אותו בדרך לקן האוהבים, כשהחליף לבנה בחומה שהייתה בדרך שלו במטען חבלה.

הדוגמה הזו מזכירה לאילן לוטן את מקרה זכרייה זביידי. "זו דוגמה לעוד מבוקש שהתקשורת הישראלית הפכה לסלב ואחר כך נעצר בגין פעילות טרור. אנשים יכולים לשאול למה עוצרים אותו ולחשוב שהוא רוצה שלום, אבל מה לעשות שמודיעין זה נושא מסווג והם לא חשופים לכל המידע שיש עליו?".

"מדברים על התאהבות בסיכולים ממוקדים", מציין בכיר שב"כ לשעבר עדי כרמי. "איזו התאהבות, כמה סיכולים ממוקדים היו בין המבצעים ובשנים האחרונות? זה נשמע כאילו כל יומיים יש סיכול ממוקד וזה ממש לא נכון".

"מן הסתם בימי האינתיפאדה השנייה המספרים היו גדולים כי הטרור השתולל והיה צריך להציל חיים", מבקש לוטן לשים את הדברים בפרופורציות. לתחושתו, טענות כמו "השב"כ זה האח הגדול, מחסלים כמו בדרום אמריקה או השב"כ שמאלני", מגיעות מבעלי אינטרסים מתוך אג'נדה. "זה לא משפיע על אף אחד בשב"כ מהסיבה הפשוטה שהדברים האלה לא נכונים", הוא טוען.

ביתו של בכיר הג'יהאד שחוסל בעזה
בעזה עוד יש, באיו"ש כבר לא. חיסול אלעטא | צילום: פלס

עדי כרמי מבקש להזכיר שבאותן שנים מדינת ישראל התמודדה עם רצף אירועי טרור שגבו קורבנות רבים. "חשבו איך לעצור את זה, והבינו שרצף פעולות משולבות כמו בניית גדר הפרדה, הריסת בתים, שת"פ מודיעיני בין כלל הארגונים והצבא וגם סיכולים ממוקדים, הכל יחד משתלב כדי לעצור את המפגע".

לכרמי ברור שאין אפס טעויות בפעולות לחימה, שבלתי מעורבים עלולים להיפגע והיעד עוד עלול לצאת בשלום. "הכל נכון אבל בסוף, אין הרבה מדינות בעולם שמתמודדות עם כמות אדירה כזו של ניסיונות פיגוע. לכן, גם בעולם המשפט יש מה שנקרא "דמוקרטיה מתגוננת". האדם הסביר רוצה לחיות ולא יכול לשלם מחיר דמים רק לשם תפיסה כביכול דמוקרטית. זו דעתי".

 


 

עדי כרמי מסביר שבעבודתו ארגון שב"כ מספק שקט מדומה, אבל מתחת לפני השטח המציאות שונה. "יש כל הזמן התארגנויות לפיגועים קשים ביותר. מפקדות מטורקיה, של החמאס בעזה, כל הזמן מנסים להניע פיגועים".

עדי כרמי
עדי כרמי | צילום: פרטי

לכן, לתחושת כרמי, "לבוא ולומר שלא לעשות חקירות לצורך או סיכולים ממוקדים בשם הדמוקרטיה, זו התעלמות מהמצב הקיים במזרח התיכון. אם מחליטים כבר על סיכול, זה רק אחרי הערכת מצב מודיעינית עם הצבא ממנה עולה בוודאות שאותו אדם הוא מחולל טרור וביצוע הפעולה נגדו יציל חיים של חפים מפשע".

מניסיונו המבצעי כרמי מציין שהיה מעורב בתהליך של סיכול שנעצר באמצע. "זה קרה כי לא עמדנו בתבחין של בלתי מעורבים אז פשוט לא ביצענו את המשימה. שיקול דעת קיים ונבחן כל הזמן, גם במהלך הסיכול עצמו. כשעושים דבר כזה המטרה היא להציל חיים וכך צריך להסתכל על זה".

אילן לוטן מסביר שבעבודת שב"כ במדינה דמוקרטית קיימת התנגשות בין הצורך לשמור על הביטחון לבין חרות וכבוד האדם, ונותן דוגמה לכך שאזרח ישראלי מתבקש להגיע שלוש שעות במקום שעה לפני טיסה לנתב"ג. "זה כדי לשמור על החיים של אותו אזרח והמתח הזה קיים כל הזמן גם בשב"כ. תמיד דנים האם אנחנו הולכים רחוק מדי ופוגעים בחרות וכבוד האדם".

הוא מדגיש שהיועצים המשפטיים נמצאים עמוק בסיפור הזה. "למעשה, הם נמצאים כמעט בכל פעילות מבצעית של שב"כ. הם מלווים ונותנים את ההיבט המשפטי, מה מותר ומה אסור ושמים על השולחן את מגבלות החוק".

כרמי, שהדבר בנפשו, אומר כי מגוון אנשי השירות רחב, מכל קצוות הארץ והקשת הפוליטית. "אין עובדי שירות שאוהבים להרוג אנשים אחרים. הם חדורי מוטיבציה לשמור על המדינה ולסכל טרור. מי שאומר שזה לא דמוקרטי, אני מכבד את דעתו אבל סבור כי היא מוטעית. בשנים האחרונות השירות עבר תהליך של התאמות לעולם מערבי, דמוקרטי ועם שלטון חוק".

מניסיונו האישי הוא מספר איך נראו הדברים בתקופתו. "הגיע אליי גורם של מבקר המדינה שעבר איתי על כל הפעילות שלנו. אמרו לי: הוא שותף סוד שעבר תחקיר ביטחוני, שתף אותו בהכל בלי ספק. זה מה שעשיתי, כשהוא עצמו הופתע מרמת הפתיחות. זה היה כבר לפני 15 שנים".

"להפוך את העולם הזה ללא מוסרי, זה פשוט לא נכון", מוסיף כרמי. "רק צריך לקחת בחשבון שאיומי הטרור לא יפסקו בקרוב וארגוני הטרור רק הופכים למתקדמים יותר. כל עוד הילדים גדלים על השהיד כגיבור זה לא ייעצר. הכלים העומדים לרשות שב"כ מחייבים כל עוד לא יהיה שינוי שורשי בהכרה של הצד הפלסטיני".

אילן לוטן
אילן לוטן | צילום: פרטי

אילן לוטן מסביר שהדילמה המוסרית נמצאת לאורך כל הדרך בקריירה של אנשי שב"כ. "אחד מערכי היסוד של השירות זה ריסון הכוח, כי יש הרבה מאוד כוח. מידע אין סופי כמעט וסמכויות נרחבות. מעבר לכך יש בקרות משפטיות וחיצוניות וכאשר אנשים חורגים מאותו ערך, דבר שהוא חריג מאוד, מופעלת יד קשה. היו לנו מקרים של אנשים שהודחו מתפקידם ומהשירות. עם זה לא משחקים".

"תחשוב שאתה יושב מול פעיל חמאס שיש לו מידע על פיגוע מתוכנן ואתה יודע את זה", הוא מספק הצצה לראש של חוקר שב"כ. "אתה גם יודע שאם לא תוציא ממנו את המידע אנשים יאבדו את החיים. הוא יושב מולך מחייך במקרה הטוב וברע יורק עליך. כולנו יודעים איזה רגש עולה. אם אתה לא יודע לשלוט בעצמך, תגיע למקום שבו ינקטו נגדך סנקציות קשות".

בסוף, מסכם לוטן, מה שמכריע הוא לא איום הבקרה והסקציות אלא האחריות האישית. "ברגע שאין אחריות הנזק יהיה גדול, בתקשורת, למדינה ויהיו גורמים בעלי אינטרס שיגידו 'השב"כ מכה אנשים'. לכן השליטה העצמית והאחריות האישית הם דברים שמקפידים עליהם כבר בשלב מיון המועמדים לגיוס לשירות".