למעלה מארבעה עשורים עברו מאז ניתקה צ'אד את היחסית הדיפלומטיים עם ישראל. השבוע, זכו היחסים האלה לעדנה של ממש. רגע לפני שנשיא צ'אד סיים את ביקורו בארץ, כבר פורסם שראש הממשלה בנימין נתניהו יצא לשם לחידוש היחסים באופן מלא. נכון שכל אצבע במליאת האו"ם שתתרומם לטובת ישראל מבורכת, אלא שמאז מותו של ראש ממשלת לוב לשעבר קדאפי – מדינה שגובלת בצ'אד - אין לישראל אינטרס דיפלומטי אמיתי במדינה הנידחת באפריקה. עיקר הסיפור כאן הוא סביב תעשיית הנשק הישראלית, והדולרים שבאים מהצד השני. כאן נכנס לתמונה משאב טבע חשוב שיש לצ'אד, שבישראל לכאורה מעוניינים בו – מכרות האורניום.

עוני מחפיר במיקום אסטרטגי

כבר מהיום הראשון בו השתחררה צ'אד מהכיבוש הצרפתי, היא סבלה מעוני קשה ומלא מעט מלחמות ומרידות. הכאוס משתולל במדינה, שבנוסף לכל הצרות שלה, מפוצלת בין האוכלוסייה המוסלמית בצפון לבין הנוצרים ודתות נוספות בדרום. לזה יש להוסיף את המיקום שלה במרכז יבשת אפריקה והגבול המשותף עם סודן ולוב, שסיפקו כבר מספר מלחמות בעבר ופלישות דרך קבע.

בצ'אד חיים כ-15 מיליון בני אדם. תוחלת החיים במדינה עומדת על 47 שנים בלבד לגברים ו-52 לנשים. כמעט 10% מהתינוקות במדינה מתים בלידתם: 91 תינוקות מתים בכל אלף לידות. כ-18,000 בני אדם מתים בכל שנה. מדובר בתוצאה ישירה של עוני מחפיר, מערכת בריאות מהכושלות בעולם – שלא מצליחה להתמודד, בין היתר, עם מחלת האיידס. כמו כן, למעלה משני שליש מתושבי המדינה חסרי השכלה ואינם יודעים קרוא וכתוב.

לנתונים הקשים האלה נוספות מלחמות אזרחים, שפורצות במדינה חדשות לבקרים בין כ-200 הקבוצות האתניות השונות שחיות בה. מיקומה האסטרטגי במרכז אפריקה גורמת לצ'אד להפוך לאדמה פורייה עבור התבססות ארגוני טרור וזליגה של מאבקים ממדינות אחרות. כך, במקביל למאבק שמנהלת המדינה בארגון "בוקו חראם" במזרחה, סופגת צ'אד את המאבקים של דארפור וסודן ממזרח ואת מלחמת האזרחים של הרפובליקה המרכז אפריקאית מדרום. לכל הדבר הזה נכנסת מדינת ישראל, שרואה בצ'אד שוק פוטנציאלי למכירה של הרבה מאוד נשק. שיתוף פעולה שהתחיל הרבה לפני המפגש בין שני המנהיגים.

גנרל דמוקרטי שמעלים מתנגדי משטר

נשיא צ'אד אידריס דבי הוא מוסלמי שהתגייס לצבא מיד אחרי סיום לימודיו. כחלק מההכשרה שלו, הוא נשלח לצרפת, שם עבר קורס טיס. כשחזר למדינה, הוא התקדם בסולם הדרגות עד שהגיע לדרגת גנרל. הוא נחשב למפקד מצטיין בשטח, בעיקר במאבק מול הכוחות הלובים שפלשו לצ'אד בשנות ה-80. פעם אחר פעם הצליח לגרום ללובים ולבני בריתם לאבדות קשות בשטח. לפי העדויות, דבי וכוחותיו לא נצמדו לחוקים של אמנת ז'נבה ורוב השבויים שלקחו, הפכו מאוד מהר לחללים. נציין שגם הצד הלובי לא היה נאמן במיוחד לאמנה.

למרות שהיה מפקד מוביל ונאמן בצבא, בסוף שנות ה-80 נרשם קרע בינו לבין השלטון המרכזי והוא נאלץ לברוח מצ'אד. הוא ברח לסודן, שם הקים תנועה פוליטית משולבת בזרוע חמושה. זמן קצר לאחר מכן, חזר דבי למדינה בכוח הזרוע ותפס את השלטון אחרי הפיכה מהירה. אחרי מספר חודשים בהם כיהנה ממשלת מעבר, נבחר דבי בבחירות דמוקרטיות לנשיאות. הוא נבחר לכהונה נוספת בשנת 2001, אלא שמשקיפים בינלאומיים הצביעו על אי סדרים בהליך הבחירות. מאז, דאג דבי לשנות את החוקה ועוד כמה חוקים כדי שהקדנציה שלו לא תתקצר לפני שנת 2030.

צפויים להודיע על חידוש היחסים, נתניהו וד (צילום: עמוס בן גרשום/ לע"מ, חדשות)
בנימין נתניהו ונשיא צ'אד אידריס דבי | צילום: עמוס בן גרשום/ לע"מ, חדשות

דבי הוא דיקטטור מהסוג המוכר, כזה שמעלים מתנגדי משטר בהם עיתונאים ואמנים שיוצאים נגדו. לא פעם הוא מנצל את המלחמה בטרור כדי לעצור את אותם מתנגדים שלרוב עקבותיהם נעלמים. בין לבין הוא שרד כמה ניסיונות חיסול. לפחות שניים מהם יצאו מסודן השכנה, מה שהוביל לעימותים בין שתי המדינות.

רובים, טנקים ומטוסים יד שנייה מצה"ל

במסיבת העיתונאים של נתניהו ואידריס, שאל העיתונאי ברק רביד את נשיא צ'אד האם נסגרו עסקאות ביטחוניות במהלך הביקור בישראל. נראה שאידריס התכוון לענות, אולם נתניהו משך אותו משם באלגנטיות. לא סתם השאלה הזו נזרקה לאוויר ולא סתם התחמקו ממנה: לכולם ברור שזה האינטרס העיקרי של ישראל.

"יצוא ביטחוני מהווה מקור כספי אדיר למדינת ישראל. זו גם הדרך לייצר קשרים חשאיים עם מדינות שאין לנו קשרים דיפלומטיים איתן ומשם הדרך לקשרים מלאים", מסביר גורם שעוסק בתחום הייצוא הביטחוני, כולל למדינות באפריקה, אומנם אין לו קשר או עסקים בצ'אד.

למרות שהיחסים בין ישראל לצ'אד נותקו בתחילת שנות ה-70, פרסומים בכלי תקשורת זרים כמו גם תמונות שניתן למצוא ברחבי הרשת, מלמדים שהנשק הישראלי המשיך לזרום לשם. כך למשל, במועד לא ידוע בין השנים 2006 ל-2009 ישראל מכרה לצ'אד כלי רכב משוריינים מסוג ראם, עובדה שפורסמה על ידי מכון שטוקהולם לחקר השלום הבינלאומי (SIPRI).

צ'אד (צילום: Marco Di Lauro, gettyimages)
צילום: Marco Di Lauro, gettyimages

בתמונות שפורסמו, למשל של כוח המשימה של צ'אד במסגרת האו"ם ברפובליקה המרכז אפריקנית ובניגריה, ניתן לראות את הלוחמים מצ'אד כשהם חמושים ברובים מסוג גליל. בתמונות אחרות, חלק מהם חמושים ברובי סער ישראלים חדישים יותר מסוג גליל ACE  (את הגליל, אגב, התחילו לייצר רק אחרי ניתוק היחסים הפורמלי בין המדינות). ההערכה היא שלצד נשק קל נמכרו לצ'אד גם מערכות לאיסוף מודיעין והועברו לכוחות הביטחון של צ'אד אימונים ושלל הכשרות מקצועיות.

"זה לא רק עניין של נשק או מערכות כחול לבן. לא צריך לחפש את העוזי או את המרגמה של סולתם", אומר הגורם מתחום הייצוא הביטחוני, "בלא מעט מקרים אנחנו מדברים על טנקים או מטוסים, לרוב ישנים מתוצרת רוסית, שעברו השבחה על ידי מערכות ישראליות. אפשר לראות באפריקה טנקים מסוג T-55 או T-62 סובייטים כביכול. אבל בפנים יש מערכות קשר ובקרה מתוצרת כחול לבן שמשדרגים את הטנק הישן. זה נכון גם למטוסי מיג ישנים, מערכות קשר, מחשבים ובכלל אין לזה גבול".

עדיין לא ברור מה היקף הייצוא הביטחוני מישראל לצ'אד. אך זה לא סוד שבישראל לא אוהבים לדבר על הנושא. "כמעט תמיד הקשרים האלה התחילו דרך יצואנים (לרוב ביטחוניים) שיש להם גישה למוסדות השלטון", מסביר הגורם אתו שוחחנו. "אני מעריך שזה גם היה הכיוון לגבי צ'אד. מי שרצה להגיע לשם פנה למי שמוכר לשם כדי שיעשה לו את החיבור. וזה עבד כמו שזה עובד בדרך כלל".

יבשת שחורה, מכרה זהב

אפריקה היא שוק ענק עבור הישראלים, מקום שצומח בכל שנה שחולפת. במאי השנה דווח על זינוק דרמטי של 40% בחוזים שחתמו חברות ישראליות ליצוא ביטחוני ב-2017. סך כלל החוזים האלה עמד על יותר מ-9 מיליארד דולרים, כאשר כ-5 אחוזים מהסכום הזה הגיעו ממדינות אפריקה. מדובר בעלייה של אחוז ביחס לשנת 2016. ראש סיב"ט, תא"ל (במיל') מישל בן ברוך, אמר אז ש"יש מגמה של יותר מדינות שרוצות שיועברו אליהן ידע וטכנולוגיות יצוא. אנו משתפים פעולה עם תעשיות מקומיות, וכך חודרים אליהן. יש כמה מדינות שאנו רוצים לחדור ולהעמיק את הפעילות בהן אירופה, במערב ובמזרח אפריקה".

צ'אד (צילום: Marco Di Lauro, gettyimages)
צילום: Marco Di Lauro, gettyimages

כאמור, הייצוא לאפריקה נמצא בעלייה מתמדת כבר כמה שנים. נתוני משרד הביטחון מלמדים כי ב-2015 הסתכם היצוא של מערכות ביטחוניות ישראליות לאפריקה בכ-163 מיליון דולר בלבד ואילו ב-2016 הוא זינק משמעותית והסתכם בכ-275 מיליון דולר.

אך מעבר לדולרים שישתלשלו לכיס התעשייה הביטחונית הישראלית, לישראל יש אינטרס נוסף ביחסים עם צ'אד. במדינה ישנם מרבצי אורניום טבעי, וכמעט שלא בוצעה שם כרייה של החומר. בעיקר בגלל שרוב המחצבים האלה נמצאים ברצועת מריבה שבין צ'אד ללוב. לפי פרסומים זרים, לישראל יש יכולות גרעיניות וישראל לכאורה זקוקה לאורניום. ככל הנראה, הקשרים עם צ'אד יסייעו לישראל בנושא. לכאורה.