אז איך זה להיות חיילת מפורסמת?
"דווקא בצבא אני לא מרגישה איזה הבדל בדברים האלה, כי אני מופיעה כמו כל חייל אחר בלהקה ומקבלת את אותו יחס, כך שאין איזה משהו חריג".
תמיד ידעת שאת רוצה לשרת בלהקה צבאית?
"ידעתי שהלהקות זה המקום היחיד שאני אוכל לעשות את הכי טוב שלי, ששם התרומה שלי יכולה להיות הכי גדולה, ואני מרגישה שהשתמשתי בכל הדברים שהיו לי כדי לקדם את הלהקה ולשמח חיילים. לא ציפית שזה יהיה כזה כיף, אבל למרות שההופעות היו מאוד אינטנסיביות עדיין מצאתי מקום ליהנות. בכלל, כל הרעיון הזה של לבוא לחיילים באמצע היום ולשנות להם אווירה - עפתי על זה. נראה לי שאם לא הייתי מתקבלת ללהקה הייתי הולכת למשהו קרבי".
עד כמה המפקדים התחשבו בקריירה שלך?
"אם היו קובעים לי הופעה בצבא חודשיים מראש, ואז הייתי באה ואומרת שיש לי אודישן או הופעה אזרחית, אז לא תמיד היו נותנים לי לצאת. אבל כן התחשבו בי כשהייתי צריכה, כן היו משתדלים להתנהל כמו שצריך ובגדול נתנו לי את המקום לעשות את מה שאני עושה תוך כדי. חוץ מזה שהעבודה בצבא הייתה התקדמות לכל דבר ועניין. למשל כשהוצאנו את "אין לך מה לדאוג", זה היה פרויקט של הצבא אבל הוא תרם לי הרבה גם באזרחות. לא הרגשתי אף פעם שאני מפסידה מהקריירה או מהאזרחות שלי בגלל הצבא, כי הופעות זה בסופו של דבר מול קהל, מול חיילים, אנשים, והלוואי שהייתי מופיעה ככה כל יום. עזוב את זה שנהניתי ושזאת הייתה חוויה מטורפת".
היו מקרים שביטלת הופעה או ראיון כי הייתה לך שמירה?
"ברור שהיו כמה מקרים כאלה שהייתי צריכה לעשות משהו בצבא ולא יכולתי לצאת לעבוד, אבל במקרים כאלה פשוט דוחים, מזיזים ועושים מה שצריך כדי שזה יתאים".
מה הכי אהבת בצבא, חוץ מלהופיע?
"את הטירונות, זה היה קורע. הכול היה אינטנסיבי ומנותק כזה, כי הרי מרחיקים אותך מכל מה שאתה רגיל אליו, זורקים אותך באיזה חור ומתחילים לצרוח עליך כל מיני דברים. אני בעיקר זוכרת את האוטובוס שלקח אותי שני מטר ימינה ואת זה שבאמצע הלילה אמרו לנו – יאללה, אתם הולכים למחנה 80, תתמודדו. זה היה כיף האמת ולפעמים הרגיש קצת כמו משחק, אבל כבר מאותו רגע הבנתי שאני חייבת לזרום עם זה. חוץ מזה שיש לי חברות טובות שהתגייסתי איתן, הבנות מהלהקה, שזה קשר שנמשך גם אחרי השחרור".
מה החלק שהיה לך הכי קשה בשירות?
"הייתי כמו כל חייל... אתה מתלונן שחם לך עם המדים בקיץ, שקר לך איתם בחורף, אבל לא היה איזה משהו ספציפי שהיה לי קשה להתמודד איתו. רק לפעמים, אם הייתי הולכת למרפאה כי הייתי חולה, הייתי פשוט מעדיפה להבריא לבד מאשר לחכות שעות בתור".
היית כותבת שירים בזמן הצבא?
"היינו נוסעים למקומות ממש רחוקים בדרך להופעות ותמיד היה הרבה זמן לשרוף, כך שאין מצב שלא הייתי כותבת משהו. גם בגלל האווירה של הנסיעה וגם כי באמת היה מלא זמן שלא עשינו בו כלום, אם נגיד הגענו מוקדם להופעה".
איך היה לשרת עם נדב גדג'?
"היה לנו ממש כיף יחד. הוא עזב חודשיים לפני שהשתחררתי ובגלל שהיה לנו מופע רק של שנינו, אז די הפסקתי להופיע. אבל בכל מקרה בדיוק התחילו לי הצילומים של "כדברא", כך שהייתי עסוקה יותר בזה וקצת פחות בצבא. אם זה לא היה חודשיים לפני השחרור כנראה שהייתי מצטרפת למופע חדש או להרכב אחר, אבל הם חשבו שאני סבבה עם זה שיש לי פחות עבודה. למרות שכן היה חסר לי להופיע עוד קצת לפני שזה נגמר".
יש לך טיפ למפורסמות אחרות שעומדות להתגייס, למשל נועה קירל?
"הייתי אומרת לה שפשוט תזרום כי הכול יהיה בסדר ובסוף כולם עוברים את זה. חוץ מזה שאלה שנתיים שנהנים בהן והן לא יחזרו. שתזכור שלא משנה מה יש לה באזרחות, שום דבר לא יעלם והכל יתקיים תוך כדי. חוץ מזה, הייתי מציעה לכולם לנסות ללכת לתפקיד שמעניין אותם ולא לנסות לחשב מה ייקח מהם הכי פחות זמן. השרות בלהקות תרם לי המון כי הכרתי מוזיקאים, כל הזמן התעסקתי ביצירה ואלה דברים נדירים שלא יוצאים באזרחות באותו מידה".
איך החיים אחרי השחרור?
"אני פשוט ממשיכה לעבוד ברבאק ולא מתייחסת לזה יותר מידי. לא יודעת למה אבל זה לא מרגיש לי משמעותי כל כך, כי זה אולי באמת משחרר אבל זה לא שאני צריכה לזרוק את הראש חצי שנה בהודו. אין לי שום חשק לזה כי זה לא מה שבוער בי עכשיו. אני חושבת שיהיה אולי בהמשך איזה חופש קטן, אבל כרגע אני ממש רוצה לעבוד קשה, להמשיך להוציא שירים ולהתפתח. אני שמחה שעכשיו יש לי יותר זמן פנוי לכתוב, כי צריך לזה זמן. האמת שכבר באותו יום של השחרור הלכתי לעבוד כי היה לי יום צילום עד הלילה, ולמחרת בבוקר קמתי למשמרת במלצרות - אז עשו לכבודי צ'ייסר שחרור".
אנשים לא מופתעים לראות שאת מלצרית?
"אנשים לפעמים מוטרדים מזה וחושבים שוויתרתי על הקריירה, אבל אני מסבירה להם שדווקא בגלל שאני עושה גם וגם – זה אומר שאני לא מוותרת. זאת פשוט עבודה וכרגע אני נהנית מזה, זה נוח לי לעשות גם וגם למרות שאני מרוויחה יפה. לפני כמה ימים מלצרתי שולחן של ילדות בנות 17, והצטלמנו והכל ותוך כדי אני מגישה להן לאכול. הן בעצמן הבינו שאין בזה שום דבר חריג".
מה את מאחלת לעצמך?
"היו לי שנתיים מדהימות ועכשיו אני רק רוצה להמשיך לשאוף מקומות אחרים. יש לי מלא מטרות ודברים חדשים בקנה".