28 בנובמבר 2002. הימים ימי האינתיפאדה השנייה. פיגוע רודף פיגוע. המטרה של המחבלים לפגוע ביעדים ישראליים בארץ ובחו"ל.

בבוקר של אותו היום תקפו טרוריסטים את מלון 'פרדייז' במומבסה שבקניה. שמונה בני אדם נהרגו, בהם שלושה ישראליים. זמן קצר לאחר מכן מחבלים ירו טילי כתף לעבר מטוס 'ארקיע' ועליו מאות נוסעים והחטיאו אותו. אסון כבד נמנע.

גורמי הביטחון ובהם שב"כ מתריעים מפני פיגועים של ארגוני טרור ברחבי הארץ. אחת ההתראות מתייחסת גם לעיר בית שאן.

במקביל, סניף הליכוד בעיר הממוקם בתוך מבנה ערבי ישן מתמרק לקראת מאות המתפקדים לכבוד הבחירות על הנהגת המפלגה בין אריאל שרון ז"ל לבינימין נתניהו יבל"א. עובדי הסניף עסוקים בניקיונות, הכנת חדרי ההצבעה, הקלפיות ובהמתנה למצביעים הראשונים.

השעה שלוש בצהריים. יום סגרירי. השמיים קודרים משהו. גבי זאדה, חבר סניף הליכוד שארגן את המקום יחד עם כמה מחבריו, היה בין הראשונים שמימש את זכות ההצבעה.

גבי זאדה (צילום: פרטי)
היה חבר סניף הליכוד. זאדה עם רעייתו | צילום: פרטי

"בשעה אחת בצהרים קיבלנו טלפון ממפקדת התחנה על כך שיש התראות לפיגועים ברחבי הארץ ושנהיה ערניים", משחזר זאדה, "הביאו לסניף חמישה מאבטחים מבוגרים. הייתה אווירה רגועה. דיברתי בחוץ עם כמה מחברי הסניף. לאט לאט, המקום התמלא באנשים".

כמה דקות לאחר מכן נכנסו לבית שאן שני מחבלים המשתייכים לארגון 'גדודי חללי אל אקצא' של הפתח במכונית מאזדה, חמושים בשני רובי קלצ'ניקוב דרוכים ועשרות מחסניות מלאות בכדורים.

הם עוקפים את אחד המחסומים בכניסה לעיר ומחפשים יעד לבצע פיגוע. חולפים ליד המרכז המסחרי, מבחינים בסניף סופר מרקט, רואים מאבטח חמוש, מחליטים לוותר ונוסעים לכיוון סניף הליכוד הנמצא בסמוך.

הם מבחינים בהתקהלות גדולה ומחליטים לרדת מהמכונית ולבצע פיגוע ראווה. "בשעה שלוש אני מבחין ברכב מאזדה עוצר ליד הסניף וממנו יורדים שני צעירים ערבים. מרחק של 15 מטר ממני. יש הרבה ערבים שגרים או נכנסים לעיר, זה דבר שבשגרה. לא ייחסתי לכך חשיבות רבה", נזכר זאדה.

ערן דוד מקבל אות על פעולתו (צילום: יחידת ההיסטוריה והמחקר ומוזיאון משמר הגבול)
הבחינו בהתקהלות והחליטו לפגע. מתוך השיחזור | צילום: יחידת ההיסטוריה והמחקר ומוזיאון משמר הגבול

"אחרי ארבע דקות פתאום אחד מהם זורק רימון לכיוון הסניף. הרימון עף מעל הראש שלי ומתפוצץ. אחד מהם יורה צרורות לכל עבר מחוץ למבנה והשני לתוכו. סוגרים עלינו מכל הכיוונים". אחד המחבלים ששמר על הכניסה לסניף יורה במאבטח שניסה למנוע ממנו את הירי, והורג אותו במקום.

"המראות מחרידים", ממשיך זאדה. "צעקות של אנשים שנסים לכל עבר, דם, גופות על הרצפה. אני שוכב ולפתע נזרק עוד רימון והם יורים צרורות. אש תופת, ממש ככה. המחבלים צלפו בנו כמו ברווזים במטווח".

לדבריו, בשלב מסוים נורו לעברו צרורות של כדורים והוא עף לאחור. "המחבל התקרב אליי כדי לעשות וידוא הריגה ולאחר מכן ירה בי עוד ארבעה כדורים ברגליים", סיפר זאדה כשהוא נרגש, "הייתי בטוח שזהו, אני מת".

 


 

בשלב הזה נכנס לתמונה הגיבור המקומי של האירוע, לוחם מג"ב בקבע במשטרת ישראל, רס"מ ערן דוד. הלוחם, אז בן 28 יצא לחופשה קצרה של פחות מ-24 שעות להכנות לקראת חתונתו ותכנן לחזור לבסיס בירושלים. הוא זוכר בצורה פנומנאלית כל שנייה ושנייה מהאירוע, למרות שחלפו כמעט 18 שנה.

"פתאום אני שומע פיצוץ. אירעה הפסקת חשמל בכל האזור. חשבתי שאולי השנאי התפוצץ. אחרי כמה שניות אני שומע יריות ומבין מיד שמדובר בפיגוע במרחק קצר מהבית שלי".

ערן מוסיף ומשחזר. "אני לוקח את הרובה שלי, שתי מחסניות ובא לצאת מהבית. אימא שלי מבינה שיש פיגוע ויש מחבלים בחוץ ולא נותנת לי לצאת. אני ממש נלחם בה. היא פוחדת שיקרה לי משהו, שחס וחלילה איהרג. אני מבקש ממנה שתפתח את הדלת. מושיב אותה בכוח בסלון ויוצא החוצה בסערה".

ערן מבין שכל שנייה קריטית. במג"ב לימדו אותו לחתור למגע. "המנטור שלי היה מפקד מג"ב לשעבר, עמוס יעקב שלימד אותי את כל תורת הלחימה". ערן מנסה לאתר את מקור הירי כדי לא לפגוע בטעות באזרחים חפים מפשע. "אזרחים רצים לכל מיני כיוונים. בלאגן אחד גדול. תוהו ובוהו".

רצפת הסניף (צילום: חיים אזולאי, באדיבות מעריב)
רצפת סניף הליכוד לאחר הפיגוע | צילום: חיים אזולאי, באדיבות מעריב

"אני מבחין שמקור הירי בסניף הליכוד", ממשיך ערן בלהט, "רץ לעבר המבנה ורואה מחבל ראשון שיורה לכל הכיוונים. אני מגיע למרחק של שניים וחצי מטר, ממנו, פנים מול פנים ויורה לעברו. אני מחסל אותו וממשיך הלאה".

הכול קורה תוך שניות. "אז אני שומע יריות בתוך הסניף. מבין שיש מחבל נוסף ששומר על הכניסה. אני מבחין במאבטח ההרוג. יש המון פצועים והרוגים. אני מכניס מחסנית חדשה, מכוון לעבר המחבל ויורה בו 21 כדורים לכיוון הראש עד שנגמרה לי המחסנית. הכול נמשך משהו כמו 14 שניות".

בשלב מסוים אחת השכנות המתגוררת בסמוך לסניף צועקת שיש עוד מחבל בבניין. "אני והשוטר ערן הדר עולים לבניין, סורקים אותו מכל הכיוונים. רואים דירה פתוחה, מתפצלים לשניים ממש כמו שלמדנו, עוברים בין החדרים ומתברר שאין שום מחבל, יוצאים החוצה וזהו, כך נגמר האירוע", תיאר רס"מ דוד.

גבי זאדה (צילום: פרטי)
אחד מבין עשרות פצועים. משפחת זאדה בבית החולים | צילום: פרטי

שישה בני אדם נרצחו בפיגוע, עשרות אחרים נפצעו, בהם ילדיו של השר לשעבר דוד לוי שהיו פעילים בסניף. זאדה שנפצע אנושות מפונה לבית החולים רמב"ם. במשך כמה שבועות נלחם על חייו. הוא עבר 18 ניתוחים בראשו וברגלו הימנית.

"אני זוכר שראש הממשלה אריק שרון ביקר אותי בבית החולים ושאל את הרופאים לשלומי", הוא נזכר. "אחד מהם השיב: צריך להתפלל לנס. הגדירו אותי כחי-מת. הרופאים לא נתנו לי סיכוי. שרדתי בניגוד לכל הסיכויים".

זאדה עבר הליך שיקומי ממושך שארך כארבע שנים. "החיים שלי השתנו מהקצה לקצה, הרבה בזכות 'משפחה אחת', עמותה המטפלת במשפחות שכולות נפגעות טרור. מהיום הראשון ליוותה אותי רכזת בשם בתיה בבית החולים ואת משפחתי בכל דבר לו נזקקנו".

גבי זאדה (צילום: פרטי)
משפחת זאדה עם השר לשעבר דוד לוי | צילום: פרטי

אחרי השיקום עבד במסעדה של אחיו באתר תיירות בעיר עד שהוצא באחרונה לחל"ת. כיום הוא בן 51, נשוי ואב לשלושה ילדים. "למרות כל האירוע שעברתי אני משתדל להיות אדם אופטימי ולא לכעוס על שקרה", מוסיף זאדה.

בדבר אחד הוא בטוח. "אם ערן דוד לא היה מגיע בזמן היו נרצחים בפיגוע עשרות אנשים נוספים", הוא אומר בהערכה. "באומץ ליבו ערן מנע טבח".

רס"מ דוד קיבל מהמפכ"ל דאז, רנ"צ שלמה אהרונישקי את עיטור העוז על אומץ ליבו וחתירה למגע. "כולם הגיעו לבית של אימא שלי להצטלם איתי", ציין דוד. "ילדים רבים התחפשו בגללי לשוטרים. הפכתי לסלב בעיר, עד היום זה ככה".

ערן דוד מקבל אות על פעולתו (צילום: יחידת ההיסטוריה והמחקר ומוזיאון משמר הגבול)
ערן דוד מקבל עיטור מהמפכ"ל אהרונישקי | צילום: יחידת ההיסטוריה והמחקר ומוזיאון משמר הגבול

הוא עצמו ממש לא מרגיש גיבור. "זה קיים רק באגדות. פעלתי כמו שחונכתי. עשיתי את מה שצריך לעשות ואת מה שלימדו אותי במג"ב".

לפני כעשור ערכו במג"ב שיחזור של הפיגוע בסניף הליכוד בבית שאן שמוצג במרכז המורשת שלהם. בשיחזור השתתפו לוחמי מג"ב ובהם רס"מ דוד וכמה מהפצועים באירוע.

"הלחימה הקשה באותם שנים הייתה ללא גבולות מסומנים", אומר מפקד יחידת ההיסטוריה והמחקר במג"ב, ההיסטוריון ד"ר טל משגב. "היא התרחשה ברחובות, בבתים, באוטובוסים, בקניונים ובתחנות ההסעה. המגע עם האויב היה אפסי ומי שהיה דרוך יותר, מהיר ומקצועי יותר ניצל והציל".

"רבים פעלו בגבורה כשהם ממש נלחמים על הבית", הוסיף היסטוריון מג"ב. "כך גם היה סיפורו של ערן דוד. הוא לא היסס לרגע, הסתער והציל את חייהם של רבים בפעולתו הנחושה. סיפורו מצטרף לסיפורם של עשרות לוחמים שהשליכו את נפשם מנגד כדי להציל אחרים. הם עוטרו ושמם נישא עד היום בגאווה".

לדבריו, קיימת חשיבות רבה להנחלת המורשת של ערן וחבריו לדורות הבאים וסיפורו מסופר ומוקרן עד היום כחלק מהכשרה של מפקדים בחיל, בקורסי הקצינים, הסמלים והטירונים.

רס"מ דוד מרצה על האירוע בהתנדבות בבתי ספר, ולטירוני מג"ב ולוחמים על תורת הלחימה, החתירה למגע ואיך מתנהלים באירוע מורכב מסוג זה. כיום הוא משרת כיומנאי בתחנת המשטרה בבית שאן, מקווה לסגור מעגל, לחזור ולשרת במג"ב, לסיים שם את הקריירה המשטרתית שלו.

ערן דוד מקבל אות על פעולתו (צילום: יחידת ההיסטוריה והמחקר ומוזיאון משמר הגבול)
ערן בשחזור על רקע אנדרטת נרצחי הפיגוע | צילום: יחידת ההיסטוריה והמחקר ומוזיאון משמר הגבול