הם יושבים בלב הקריה, אבל הראש שלהם נמצא רחוק משם: בסוריה, באיראן, בעזה, בלבנון. זה מרכז העצבים של חטיבת המחקר באגף המודיעין בצה"ל. במונחי סיווג בטחוני מדובר בקודש הקודשים, אלא שבצעד נדיר, צה"ל אישר לנו להיכנס לשם.
נעצור רגע בכניסה לחמ"ל של חטיבת המחקר ונחזור ל-5 במרץ 2014, אל מבצע "חשיפה מלאה": אזרחים בישראל ובעולם כולו ראו את לוחמי שייטת 13 משתלטים על אניית הנשק קלוס סי, ששטה כשבתורן שלה דגל פנמה לאחר שיצאה מנמל בנדר עבאס שבאיראן. היא עשתה סיבוב קצר בנמל אום אלקצר שבעיראק, העמיסה כמה מכולות ויצאה לכיוון פורט סודאן. היא לא הגיעה לשם בזכות ההשתלטות של לוחמי השייטת, שגלשו ממסוקים וטיפסו מספינות טילים של חיל הים. בלי לגרוע דבר מהמורכבות של המבצע, לוחמי השייטת קיבלו את ההזדמנות הזאת על מגש של כסף - וזה קרה בזכות האנשים במקום שאליו הגענו.
המודיעין הישראלי ידע מספיק זמן מראש על ההברחה, עד כדי כך שללוחמי חיל הים היה מספיק זמן להתאמן למבצע. גם בחיל הים הודו שזה קרה בזכות "החבר'ה של כוכבי" – כלומר סגן הרמטכ"ל אביב כוכבי, אז ראש אמ"ן. אנשי המודיעין אספו כמויות של מידע שהגיע מיחידה 8200, סיגינט, מיחידה 9900 שאוספת מידע מהחלל וממקורות נוספים (נרשה לעצמנו להגיד שכנראה גם מ"יומינט", שהוא המושג המקצועי למרגלים). שורה של יחידות מודיעין מצה"ל, המוסד ואולי גם שב"כ תרמו את המידע שלהם. פה נכנסים לתמונה החבר'ה שפגשתי: הם מקבלים את המידע הגולמי, מנתחים אותו, בונים תמונה ברורה וחדה ואז מפיצים אותו לצרכנים. והצרכנים, רק כדי שנבין על מה אנחנו מדברים, הם ראש הממשלה, שר הביטחון ובכירי צה"ל, בהם הרמטכ"ל כמובן.
מה שמדהים בסיפור של הקלוס סי ובכל מבצע מורכב אחר הוא שמפקדי הכוחות, כמו גם בכירי הממשלה, יכולים לעקוב אחר ההתרחשויות בזמן אמת דרך אתר ידידותי למשתמש שמזכיר אתר חדשות אזרחי (ממש כמו מאקו לצורך העניין, ולזה עוד נגיע). עכשיו הלכנו לראות איך הכל עובד מאחורי הקלעים.
הצבא נגד תקשורת עוינת
הכניסה לחמ"ל של חטיבת המחקר כוללת מעלית לקומה שאסור לפרט וגם כמה דלתות כבדות שרק למורשים יש קוד כניסה אליהן. משם אנחנו עוברים ליד כמה משרדים שמישהו דאג לסגור את הדלתות שלהם, ואז לאולם מרכזי – הגם שלא גדול במיוחד - רווי מסכים קטנים וגדולים. דרך החלונות רואים את תל אביב, אבל על המסכים אני רואה מדינות אחרות, קרובות וגם רחוקות. קשה לפספס את המבטים של האנשים: מוזר להם שעיתונאי נכנס לממלכה.
"המודיעין שחטיבת המחקר מספקת שונה מאוד ממה שאני צרכתי כחי"רניק", אומר רס"ן א', לשעבר לוחם וקצין בנח"ל והיום מפקד החמ"ל ("עברתי למודיעין בגלל אשתי", הוא מספר בחיוך). "אפילו לא הערכתי שיש דברים כמו שהכרתי פה".
אז איזה דברים יש פה? החמ"ל מקבל מידע מכל זרועות איסוף המודיעין של מדינת ישראל, כפי שנאמר בהגדרה היבשה. עכשיו תחשבו על המודיעין שאוספים המוסד, שב"כ, אגף המודיעין של צה"ל ואפילו היחידות המיוחדות: כל זה מגיע לחמ"ל בלי פילטרים. מודיעין גולמי של מרגלים, לוויינים או אמצעי ריגול אלקטרוניים. בחמ"ל מנפים את מה שרלוונטי ומעבירים את המוצר המוגמר לגורמים המוסמכים, כך שרס"ן א' לא מגזים כשהוא אומר ש"ההשפעה שלנו מאוד משמעותית".
סרן ד', רק בן 28, משמש מנהל משמרת של מי שמקבלים את המידע והופכים אותו לרלוונטי. הוא מסביר לי שמדובר בעבודה של "365 ימים בשנה, 24/7, חגים שבתות ולילות", וזה חשוב כי אלה האנשים שזוכים ללא מעט ביקורת על השירות בקריה, על הטיולים כביכול בעזריאלי. "ג'ובניקים" מכנים אותם, ואני מודה שעד שנכנסתי לשם, גם אני חטאתי בזה.
אני אומר לסרן ד' שאפילו אנשים בצבא לא מודעים למה שהם עושים, והוא עונה: "מי שצריך יודע. עבודת המודיעין זה לעשות את זה בשקט, חשאיות וסודיות. גם מפני המשפחה והחברים".
קשה מאוד להסביר במה בדיוק הם עוסקים, כי בכל זאת, מודיעין. אבל רס"ן א' מסכים לשתף אותי באירוע (בלי תאריך ומקום כמובן) שבמסגרתו נורו רקטות לכיוון מדינת ישראל: "אחרי עבודה מאוד מאומצת שלנו, שעתיים מרגע השיגור, מי שירה את הרקטות על אזרחי ישראל נהרג". כלומר, ברגע שנורתה הרקטה עשו הרבה מאוד אחד ועוד אחד. אספו במהירות כל בדל של מידע מאזור השיגור, מי הגיע לשם, מי יצא ולאן הלך. בתוך שעתיים, כולל זמן הטיסה של הכלי שירה, הם "סגרו מעגל" כפי שזה נקרא בשפה המקצועית.
אנשים מקבלים צל"שים על מה שהם עושים, אבל א' מספר שאירוע כזה הוא די שגרתי בעבודה שלהם. "יש מקומות שמגיע צל"שים ויש מקומות שזה לא משהו שצריך", הוא אומר.
פאזל של ילדים גדולים
כשאנחנו האזרחים שומעים על מבצע סיכול ממוקד או תקיפה, זה נראה לנו מובן מאליו. רק שזה הכי רחוק משם: כדי להבין את העבודה בחמ"ל, תחשבו על פאזל של מיליון חלקים שכל אחד מהם שונה מהשני. אנשי חטיבת המחקר לוקחים את פריט המידע הקטן שהגיע מהמרגלים ושאר האמצעים המיוחדים של המוסד, מחברים אותו לפריט העוד יותר קטן שהגיע (נגיד) מחיל האוויר ולזה שהגיע מ(שוב, נגיד) האזנות של 8200, ואז מייצרים את התמונה השלמה - שלפעמים תוביל רק למבצע מודיעין משלים שייצר עוד מידע, ולפעמים למבצע צבאי ואפילו החלטה מדינית חשובה. "אנחנו צריכים להעביר את המידע בזמן אמת כדי שידעו מה קורה ויקבלו את ההחלטות הנכונות", מתאר סרן ד' את האחריות הגדולה שיושבת על הכתפיים של חבר'ה שרובם בני 20, פחות או יותר.
עורכים לי סיור בתחומי היחידה, והמקום מייצר תחושה די מוזרה. מצד אחד מרכז עצבים עם מתח שמורגש היטב באוויר. מצד שני, השקט מדהים. ויש שם הרבה מאוד אנשים, ישראלים, ככה שזה לא פשוט. אבל התוצאות מוכיחות שהם עושים את זה נכון. הערנות והחדות שלהם זהות בשלוש בלילה או בתשע בבוקר, "כי האויב שלנו לא נח", כפי שאומר רס"ן א'. "כישלון מבחינתנו זה שהיה מידע להעביר, והוא לא עבר".
המאקו של הרמטכ"ל
האמנות החשובה בכל סרט הריגול הזה היא לא רק להעביר את המידע למקבלי ההחלטות, אלא גם לגרום להם להבין אותו. את זה עושים בכמה צינורות, שאחד מהם מפתיע למדי - ולראשונה אנחנו יכולים לספר לכם על מהפכה של ממש בתחום הזה של המודיעין.
ערוץ אחד, המהיר, הוא לקרוא את המידע לדווח אותו ישירות בטלפון, במייל או בארבע עיניים. הערוץ השני הוא inet, אתר שחשוף רק למי שיש לו אישור לצפות בו. האתר בנוי ממש כמו אתר חדשות אזרחי, כולל המבנה של תמונה וכותרת וכותרת משנה. "שם הם רואים את העולם האמיתי, את הדברים הכי סודיים", מסביר סרן ד'.
זה באמת דומה לאזרח ישראלי שמגיע למשרד שלו, מזיז את העכבר ורואה חדשות באינטרנט, רק שכאן מדובר בכ-5,000 גולשים - בראשם רה"מ ושר הביטחון. דרך inet האם רואים מה קורה בישראל, באיראן, בלבנון ובעוד מקומות שככה עולים לי בראש. לכל גורם יש הרשאה משלו, כך שהרמטכ"ל רואה אתר שונה מזה שרואה תא"ל או קצין זוטר יותר שקיבל הרשאה.
כדי להקים את inet גויסו אזרחים שעבדו במערכות תקשורת. ככוח עזר יש גם סטודנטים שעובדים צמוד לחיילים ולקצינים. "חבר'ה איכותיים", מדגיש רס"ן א', וכאלה שנבחרו בקפידה יתרה כי בכל זאת מדובר באנשים שחשופים למידע הכי סודי של מדינת ישראל וחלקם רק בני 18. "לחטיבת המחקר יש מערך איתור שלהם, וכבר בכיתה י"ב אנחנו יודעים מי מגיע אלינו אחרי שנבחן", מסביר רס"ן א'.
בחמ"ל אני פוגש את ע', אזרחית עובדת צה"ל וראש דסק בחמ"ל, נשואה עם ילדים, שהגיעה לתפקיד לאחר עבודה בכלי תקשורת גדול. היא זו שמקבלת לידיים שלה את המודיעין הכי סודי של מדינת ישראל, מתעדפת את מה שצריך ומה שחשוב ואז הופכת את זה לכתבה עבור מי שצריך.
העבודה די דומה לכלי תקשורת אזרחי, אבל ע' מבהירה שיש אבל: "משפיע מאוד לדעת מי רואה את הכתבות. אין לנו 'צפו' וגם לא תחרות על רייטינג. לא צריך כותרת סקסית אלא מדויקת, ובמקרה שלנו נעדיף לחכות עם פרסום הכתבה כדי שיהיה לנו את המידע, בניגוד לכלי תקשורת מסחרי". אאוץ'.
בקרוב אצל המפקד בשטח
סרן ק', חייל ביחידה, הוא עורך באתר שהגיע לחמ"ל אחרי כמה תפקידים מעניינים במודיעין. הוא מסביר שהאתר הוא לא פחות ממהפכה, כי לא משנה כמה תחום המודיעין מעניין, עדיין צריך להפוך אותו לנגיש. ובסופו של דבר, גם הנושא הכי מעניין הוא פחות אטרקטיבי בצורת ערימה של דפים.
זה המקום לספר שלאור ההצלחה, בצה"ל מתכננים לאפשר גישה ל-inet גם לרמת מפקדי החטיבות ואפילו הגדודים. דמיינו לעצמכם מפקד גדוד שמסתער על היעד שלו, ואז שולף את הטלפון החכם וקורא כתבות על האויב בגזרתו, כולל שידורים חיים מכלי טיס ואמצעי תצפית. "זה כלי מאוד נוח", אומר סרן ק', "והשאיפה שלנו היא להוריד את זה כמה שיותר לרמת השטח, כל אחד ומה שמתאים לו. המטרה היא להנגיש את המודיעין ללוחמים בשטח, שידעו כל מה שקורה בגזרה שלהם. אפילו מה קרה שם לאורך השנים ומי או איזה ארגון נמצא שם ואיזה אמל"ח יש לו. צה"ל מאוד מתקדם בתחום הזה".
חומר מודיעיני מסווג באייפון שלך. מי היה מאמין.