בסוף השבוע הזה מדינת ישראל חזרה למציאות של אזעקות, נפילות פצמ"רים ואיום ירי. הפעם זה קרה בגבול הסורי שתוך חודשים הפך לנגד עינינו מהגבול הכי שקט של מדינת ישראל למדאיג ביותר. בעוד ההרתעה באזור הדרום מחזיקה מעמד, דווקא בצפון, עושה רושם שיש מי שלא כל כך מפחד מנחת ידם של הישראלים ושהמציאות הביטחונית ברמת הגולן מידרדרת.
כדי להבין לאן כל זה עוד יכול להגיע, פנינו למספר מומחי ביטחון כדי להבין מה האיומים מסוריה ומלבנון, השווינו בין חמאס לחיזבאללה, דאעש ואל קאעידה ושרטטנו מספר תרחישים אפשריים למלחמה בחזית הצפונית. המומחים מסכימים כולם על דבר אחד: כמו בארבעים השנים האחרונות, גם בעיתוי הנוכחי ישראל לא תחת איום קיומי. אך האיום בהחלט קיים – וכך גם האפשרות שישראל תאלץ לשלם מחיר לא פשוט כדי לשמור על השקט ולהכריע את האויב.
ארטילריה ומנהרות: כוחו של האויב מצפון
כדי להבין מה קורה ברמת הגולן בימים האחרונים, צריך להבין מה הם התהליכים הגדולים שקרו בסוריה ובלבנון בשנים האחרונות. בסוריה, צבא אסד עזב את הגבול ברמת הגולן ולתוך הריק שהוא יצר, נכנסו ארגוני טרור ששלושה מהם מטרידים את מערכת הביטחון הישראלית: חיזבאללה, חזית א-נוסרה והמדינה האסלאמית (דאעש).
בקיץ 2006, כשנלחמנו בחיזבאללה, נפגשנו באויב מר ואכזר עם מלאי טילים גדול וסטנדרטים צבאיים, בוא חטף באותו הקיץ מכות קשות ונפגע מאוד, אבל מאז הוא התאושש ואף התעצם. במציאות של קיץ 2014 מדובר בארגון בסדר גודל אחר לחלוטין. בין עשר לעשרים אלף מהלוחמים שלו נושאים בניסיון מבצעי אותו רכשו בסוריה. בנוסף, בארגון פועלות מספר יחידות מיוחדות שאמנם רחוקות ברמה שלהן מרמתן של היחידות המיוחדות של צה"ל, אבל כבר הוכיחו את עצמן במספר מבצעים מוצלחים. את הישראלים, כמו בכל חזית, מטריד הארסנל הרקטי של הארגון, שיש שסוברים שכולל 40 אלף ראשי נפץ ויש שסוברים שיותר. נוסף לכל זה, קיים חשש שלא אומת באשר למנהרות תופת וטרור חוצות גבול שנחפרו בשנים שעברו מאז קיץ 2006.
בסוריה, דאעש וא-נוסרה עונים יותר על ההגדרה של כנופיות ששמו את ידם על נשק שנפל הפקר, זאת אחרי שצבא סוריה וצבא עירק נטשו את הבסיסים. יש שמכנים אותם "רכבי הטנדרים עם המקלעים". א-נוסרה מונה כ-15,000 לוחמים שמצוידים בעיקר בנשק קל כולל כמות גדולה של טילי נ"ט ובמקרה שלהם גם טילי נ"מ שהפילו לא מעט כלי טיס של צבא סוריה. יש לציין שבמהלך מלחמת האזרחים, תפסו לוחמי הארגון כמות גדולה של אמצעי לחימה ממחסני הצבא הסורי, כולל רקטות לטווחים שונים. בגזרת דאעש, ישנם כמה אלפי לוחמים והארסנל שלהם דומה לזה של א-נוסרה – אם כי תמונות שפרסם הארגון מלמדות על לא מעט ציוד אמריקאי שנפל לידיהם במסע הכיבושים בעירק. לצד כלי רכב ממוגנים, טילים ומטענים, תפס הארגון גם כמות גדולה של רקטות, טנקים ולאחרונה הצליחו גם לתפוס מספר כלי טיס אם כי מצבם אינו ברור.
לשיטתו של ראש המכון לאסטרטגיה ציונית, דר' ורס"ן במילואים יועז הנדל, האיום מפני אותם ארגונים גדול מעבר למה שאנחנו מעריכים והאיום הפעם, הוא ממש לא איום על ישראל, אלא איום גלובלי שהעולם כבר מוטרד ממנו. "הכלי הכי גדול של ג'ינג'יס חאן בזמנו, היה שהוא הפחיד את כולם. לא מזמן חזרתי מאוסטרליה – שם כולם מדברים פתאום על ISIS [דאעש] וזה כבר מסמל משהו", מסביר הנדל. הנדל מציג הערכות שונות על האסלאם הקיצוני של ימינו, ומציג נתונים של בין עשרים לשלושים אחוזים של אסלאם קיצוני. לדבריו, אמנם מדובר במיעוט, אבל כשהמיעוט הזה נגזר מתוך השלם שהוא מיליארד וחצי מוסלמים ברחבי העולם, מדובר במסה מאוד גדולה של אנשים שמשרתים מטרות מאוד מסוכנות.
כעת, נשאלת השאלה – איפה ישראל מתיישבת בין כל ההערכות האלו. "בסוף זה מאבק שאנחנו בו רק התירוץ", אומר הנדל. "זה מאבק בין אסלאם מתון שלא יודע להרים את הראש, לקיצוני שהוא מיעוט, אבל מוביל את רוב העולם הערבי באף, ואנחנו זה קו החזית כי המאבק נגד היהודים הוא נוח, נוח כדי לתרץ את הכישלונות שלהם".
דגל דאעש על פסגת הר הבית: התרחישים הפסימיים
בין כל מומחי הביטחון שהתראיינו לכתבה, מסכימים כולם כי אף אחד מהם לא מסוגל להעמיד בפני ישראל איומים שאנחנו לא מכירים מהעבר. הבעיה, או המשתנה הגדול, נמצאת בציוד עליו הצליחו לשים את היד בסוריה.
אלי אבידר, מזרחן, בוגר יחידה 504 ומחבר הספר "התהום", מציין שגם חיזבאללה וגם הג'יהאד האסלאמי מאורגנים יותר כצבא, בעוד שא-נוסרה ודאעש לא מתקרבים כלל ליכולות של חמאס. "הניסיון המבצעי שהם צוברים בסוריה פחות רלוונטי ללחימה מול ישראל כי הם נלחמים מול צבא מפורק חסר מוטיבציה".
אבידר מציין שלארגונים בסוריה אין יכולת או כוונה אמיתית לצאת למלחמה מול ישראל. עם זאת, הבעיה או הסכנה, מצויה בהתפשטות של אותם ארגונים. לדידו, הם לא צריכים לעבור את הגבול כדי להיכנס לארץ. "הארגונים האלה מתעצמים דרך זרימה של מתנדבים ומקבוצות של אנשים שמכריזים על עצמם כשייכים. פתאום יכולה לקום קבוצה קיצונית ולהכריז על עצמה, 'אנחנו א-נוסרה ירדן' או 'אנחנו דאעש ירדן'. הם כרגע הארגונים הסקסיים שמקבלים את תשומת הלב והמתנדבים. לפני עשר שנים זה היה אל קאעידה. אל קאעידה לא הלך לאותן המדינות. אותן קבוצות נפתחות כמו זיכיון של מקדונלדס ואחרי שהכריזו על עצמן כשייכות לארגון, הן פונות ומקבלים ממנו הנחיות".
אותם הארגונים יכולים למעשה, לצוץ בתוך גבולות המדינה וכך להתחיל ולהוציא אל הפועל פיגועים. הדבר אינו חסר תקדים – מספיק להסתכל על א-תחריר, קבוצה של ערביי ישראל ופלסטינים שהכריזו על עצמם כמזוהים עם דאעש. לפני מספר שבועות מאות מהם התכנסו בהר הבית, קראו קריאות להשמדת ישראל והניפו דגלים של דאעש. המשמעות של זה והסכנה ברורה לגופי המודיעין. זוהי אחת הסיבות ש ביום רביעי השבוע הכריז שר הביטחון, משה יעלון, על הוצאתו של הארגון אל מחוץ לחוק, מה שמאפשר טיפול יעיל יותר נגד אותה קבוצה.
סכנה נוספת עליה מצביע אבידר ומדאיגה את מערכת הביטחון היא הנשק הכימי. "הנקודה הנוספת היא על איזה סוגי נשק הם משתלטים. אנחנו לא יכולים להיות בטוחים שאסד השמיד באמת את כל הנשק הכימי שלו. נשק שמגיע לאנשים כאלה זה מסוכן. הם לא היו רוצים להילחם בישראל, אבל זה לא מונע מאיזה מטורף שבדי שהתאסלם לחשוב שמוחמד קורא לו מהקבר ומבקש ממנו לירות איזה פצמ"ר לעבר ישראל".
ד"ר מרדכי קידר, חוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים וסא"ל במיל' באמ"ן, מציין גם הוא שהאיום הקיומי נגד ישראל אינו קיים כלל. עם זאת, הוא מציין, כן קיים איום של פיגועים יצירתיים ושישראל צריכה להכין את עצמה למספר תרחישים, "חלק מהם לא סימפטיים".
בין התרחישים שמציע קידר, הוא מונה תרחיש בו ארגוני הטרור בסוריה ישימו את היד על מטוס וינסו לעשות בו שימוש. הוא גם לא פוסל כי יש להם גישה למחסני הנשק של אסד. לדבריו, כדי לפגוע בישראל הם אפילו לא צריכים מטוס; הם יכולים להסתדר גם עם רכב שייכנס לישראל דרך מעברי הגבול עם ירדן. באופן כללי, ד"ר קידר מטיל ספק ביכולת של אותם הארגונים לתקוף מהאוויר. בהתייחס לתמונות שדאעש הפיץ לאחר שהשתלט על בסיס חיל האוויר הסורי אמר, "לא בטוח שמדובר במטוסים שיכולים לטוס. לא פשוט להרים מטוס לאוויר ולתחזק אותו והם לא נראים טוב. אולי הם יכולים להמריא מטוס לטיסה אחת של קמיקזה, גם זה אפשרות". לדבריו, טווח האיום של אותם הארגונים הוא טקטי בעיקרו – טילי גראד שיכולים להגיע לערי הצפון, כמו שאנחנו רואים בעוטף עזה.
במקרה של תרחיש מכיוון חיזבאללה, הסיפור כמובן שונה לגמרי. "חיזבאללה מאורגן הרבה יותר וחמוש עד השיניים", אומר קידר. "יש להם רקטות שמכסות חלקים גדולים משטח ישראל ומדויקים הרבה יותר ממה שראינו בעזה. אני לא יודע האם לישראל יש מענה לכל סוגי הרקטות של חיזבאללה, הן מבחינת מספר יחידות כיפת ברזל והן היכולת הטכנית להתמודד. יתכן שיש דגמים שכיפת ברזל לא יכולה להתמודד איתם. גם פה, יכול מאוד להיות שחיזבאללה הצליח לשים את היד על נשק כימי, אף אחד לא יכול להכחיש את זה. הם מסתובבים חופשי בסוריה ומסייעים למשטר ויכול להיות שהתשלום היה בנשק כימי". בהקשר זה, מציין קידר שגם אם ישראל יודעת שיש לחיזבאללה נשק כימי מסוריה יהיה לה קשה להוציא תקיפת מנע. לדבריו, קשה לתקוף נשק שכזה ולהימנע מהרעלה סביבתית.
לקחים מצוק איתן
בישראל יש רבים שמעריכים שאותם ארגוני טרור בצפון בחנו היטב את המערכה של ישראל בעזה וכבר החלו בהפקת לקחים. במקרה הזה לפחות נראה שהם לא אהבו את מה שהם ראו – לא את המיירטים ולא את המנהרות שצה"ל הצליח להתגבר גם עליהן. נוסף לכל זה, הם לא אהבו את האשראי המדיני שישראל קיבלה במשך חודשיים של לחימה, למרות ההרס הרב שנגרם לרצועה.
"הם גם עקבו אחרי אחוזי ההצלחה של כיפת ברזל", מציין יועז הנדל. "מבחינתם זה אירוע להפיק ממנו לקחים בדיוק כמו שצה"ל עוקב אחרי המהלכים של חיזבאללה בסוריה. אבל להגיד מה המסקנות? לדעתי זה מוקדם מדי. חיזבאללה מסתכל ורואה בעיקר את המגבלות שהצבא מטיל על עצמו כשהוא נלחם בסביבה אורבנית".
הנדל מציין גם שחיזבאללה בצפון ראה את השימוש הגבוה של הנשק החכם ואת ההרס הגדול שספגה הרצועה. "אני חושב שיש שני לקחים שניתן להבין אותם: שמדינת ישראל יכולה להילחם חמישים ימים, ושצה"ל יכול להגיב בצורה קשה ושגם הישראלים לא צפויים. אם היית שואל אותם בתחילת הלחימה כמה זמן זה ימשך ומתי צה"ל יעצור, הם היו נותנים תשובות שונות מהמציאות".
אלי אבידר מוסיף שתחום נוסף אותו בחן חיזבאללה קשור ללחימה בשטח הבנוי. גם חמאס, וסביר להניח שגם חיזבאללה – שהקים מערך אדיר בדרום לבנון – העריכו שכניסה קרקעית של צה"ל תגבה מאות הרוגים, וזה כידוע לא קרה בעזה. "במשוואה של לוחמה בשטח בנוי עם מערך ענף של מנהרות ואזרחים שמגבילים את יכולת התמרון שלך היית צריך להעמיד שישה או שבעה חיילים שלך מול כל מחבל. בטבלת הנפגעים היית צריך להעמיד את זה בסדר גודל של לפחות שניים עד שלושה נפגעים שלך על כל נפגע שלהם. אבל כשאתה בוחן את מפת הביצועים, את זה שלצה"ל נהרגו 63 חיילים ולחמאס נהרגו כאלף לוחמים, אתה מבין שמדובר פה בתבוסה מהדהדת של חמאס כאשר כל יום שעבר העצים את התבוסה".
אבידר מציין שחיזבאללה ושאר ארגוני הטרור בצפון שבנו מערך דומה, ראו את אותה טבלה והבינו "שהשיטה הזו לא תעבוד בדרום לבנון". בעצם כל המערך של חיזבאללה, או לפחות חלק ניכר ממנו, הפך ללא רלוונטי. "יש להם הרבה מאוד שעורי בית לעשות", אמר אבידר והוסיף, "אם נמצא פתרון גם לבעיית הפצמ"רים הרי שאין להם שום דבר עלינו". אבידר מבקש להדגיש שכל זה לא כולל את החללים המודיעיניים של צה"ל שלהערכתו קיימים גם בלבנון.
לזה מוסיף קידר, שבצפון ראו היטב איך ישראל נלחמה בעזה "בלי בג"ץ ובלי בצלם". הם גם ראו תמיכה של מדינות ערביות בישראל, וזו מבחינתם היה בגידה של ממש. "אני לא אומר שהם לא ירו עלינו אף פעם אבל יש להם הרבה מאוד מה להשלים, ונוסיף לזה שהם שומרים על כוחם ליום הדין שייכתב על פי תסריט איראני. לכן אני לא חושב שיהיה עימות בעתיד הנראה לעין".
בצה"ל נערכים לכל תרחיש אפשרי
לזכותם של מפקדי הצבא צריך להגיד שהם לא מחכים ליום שבו מיג סורי ימריא עם נשק כימי וטייס מתאבד. גם לתרחישי האימים מסוריה ולבנון הם החלו להתארגן כבר בתחילת מלחמת האזרחים. גדר חדשה הוקמה בגבול סוריה ובנוסף תגברו את הסד"כ של הכוחות באופן משמעותי ופתחו גדודי איסוף מודיעין חדשים. אבל השאלה הגדולה היא כיצד להגיב לפרובוקציות מצד אותם ארגונים, שכרגע לפחות נראים לנו כזליגה של מלחמת האזרחים הסורית.
"אתה מתכונן אליהם כמו שעושים עכשיו עם חיילים ונשק בהיכון כאשר כל מי שעושה צעד לכיוון מקבל כדור בין העיניים, זה הכול", קובע ד"ר קידר באופן נחרץ. "הכדור הראשון שאתה לא מגיב עליו מזמין את השני. המרגמה הראשונה שאתה לא מגיב עליה מזמינה את השנייה. אחרת זה לא עובד וראינו את זה בעזה. הדבר הכי גרוע זה שמראים בחדשות שבלילה נפלו כמה פגזי מרגמה, לא היו נפגעים ונזק ולידיעה הבאה. סליחה, מה זה הדבר הזה לא היו נפגעים. הריבונות נפגעה. חייבים לראות כל פצמ"ר כאילו הוא נפל על גן ילדים והלקח שלנו זה להגיב על כל דבר כי סליחה לכל כדור טועה מזמינה לבסוף גראד".
אלי אבידר מציין שהנקודה המשמעותית מבחינת צה"ל זה ההרס של התשתיות. לדבריו חיסול המח"טים והפגיעה במשגרים ואפילו המפקדות לא היו מה שעצר את חמאס. מה שאנחנו צריכים לזכור לדעתו זה שהפגיעה במגדלי היוקרה של עזה, זה מה שעצר את חמאס. "הם לא רצו את הפסקת האש אבל ברגע שנפלו המגדלים הם היו מזועזעים גם מזה שאף אחד בעולם לא פתח את הפה. על כן הם דרשו את הפסקת האש". לחיזבאללה יש הרבה מאוד מה להפסיד בתחום הזה, כשהם זוכרים את ההרס של רובע הדחייה בבירות.
יועז הנדל מסכם ומוסיף שאנחנו צריכים לדעת, ובניגוד לדעתם של רבים, שכן אפשר להכריע טרור. מבחינתו של הנדל הדבר הכי גרוע זה ההכרזות שלא ניתן להכריע טרור ועל כך שמסתמכים על תקיפות מהאוויר וטכנולוגיה. "הכרעה זה עניין של מתמטיקה, כמה מהמסה של היריב אתה משמיד. האלוף יהושפט הרכבי כתב ספר עב קרס שאותו לומדים קצינים בצה"ל, ותיאר זאת כך שהיריב שוכב פרקדן. הוא יכול להוריד רקטה או להוציא פיגוע אבל המאסה שלו נפגעה והוא שוכב".
דבריו של הנדל באו לידי ביטוי בימי אינתיפאדת אל אקצא. צה"ל נלחם בצורה אגרסיבית וללא הפסקה ובסופו של דבר הפיגועים ירדו בצורה משמעותית "כי פגעת במרכז המאסה. לתפיסתי הדבר הכי גרוע שיכול להיות זה שיחשבו שלא ניתן להכריע את חיזבאללה. כמובן שניתן להכריע אותם, אבל אנחנו צריכים להבין שחיזבאללה במידה מסוימת ידרוש מחיר ונכונות הרבה יותר גדולה מהחברה הישראלית".