"אתה מוכרח לקבל את התפקיד. אין זה עניין של המפלגה כפי שאולי נדמה לך. זה עניין של גרמניה, וגרמניה זקוקה לך" - את המשפט אמר אדולף היטלר ב-1933, כשביקש מארהרד מילך להוביל את ההקמה של חיל האוויר, הלופטוואפה. הדבר הלא נתפס בסיפור הזה היא העובדה שמילך היה "מישלינג", חצי יהודי. היטלר, כמו גם הרמן גרינג, אחד מראשי משטרו, ידעו את זה. הם ידעו את זה גם כשגייסו יהודי נוסף, הלמוט וילברג, כדי לסייע בארגון והקמה של חיל האוויר הנאצי.
על פי מחקרים שנעשו על שירותם של יהודים בצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה, בצבא הנאצי שירתו לא פחות מ-150,000 חיילים "יהודים למחצה". כלומר בנים לאב או לאם יהודים, או נכדים לסב או סבתא יהודים. הם שירתו בחזיתות השונות, והיו למעשה חלק ממכונת ההשמדה. הערכה היא שהיו גם כמה מאות יהודים "מלאים".
אחד הסמלים הבולטים של המצב האבסורדי הזה - ואולי המובהק שבהם - הוא ורנר גולדברג, שהוגדר על ידי מכונת התעמולה הנאצית בתור "החייל הגרמני האידאלי", ותמונתו אף התנוססה על כרזות הגיוס של צבא גרמניה הנאצית, הוורמאכט. אביו היה יהודי שאמור היה להישלח לאושוויץ, וניצל בזכות בנו.
ניצלו ממכונת המוות והצטרפו אליה כמפקדים
את המחקר המקיף ביותר שנעשה בנושא הזה ערך בראין מארק ריג, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטה הצבאית-אמריקאית בווירג'יניה, ששירת בחיל הנחתים והתנדב גם לצה"ל. לפי המחקר, אחרי שנחתם הצו לגירוש היהודים מהצבא, אדולף אייכמן ניסה לכלול את המישלינגים בפתרון הסופי. ואכן, חלק גדול מהם גורשו ונרצחו, אולם הרבה ניצלו בגלל בירוקרטיה שמנעה להחיל את הצו בחזית, וכן בזכות חברים ומפקדים שעצרו את הגירוש, בהם היטלר והימלר בעצמם. הדבר נעשה בדרך כלל בשל צרכים אישיים או ההבנה שמדובר באנשים שחשובים למכונת המלחמה הגרמנית.
כאלה בדיוק היו היהודים וילברג ומילך, כשאת האחרון היטלר בעצמו הגדיר, יחד עם גרינג, כאחד מ"שני שמות הקשורים להולדתו של הלופטוואפה". מילך נולד ב-30 במרץ 1892, והיה בנם של לאנטון מילך היהודי וקלרה הנוצרייה. במלחמת העולם הראשונה הוא שירת כקצין תותחנים, ועם התפתחות עולם התעופה עבר לשרת בחיל האוויר. את המלחמה הוא סיים כמפקד יחידה אווירית בדרגה המקבילה לסרן ועם ניסיון מבצעי עשיר.
ב-1933, זמן קצר לפני שהיטלר עצמו ביקש ממנו להוביל את הקמת חיל האוויר מחדש, קלרה, אימו של מילך, נפגשה עם פריץ היינריך הרמן - שהיה מפקד המשטרה המקומי ובהמשך גנרל ב-אס-אס. בנוסף הוא היה קרוב משפחה של האם. קלרה ביקשה מסרה לו תצהיר חתום ובו סיפרה שאבי ששת ילדיה אינו "אנטון היהודי", אלא הדוד שלה קרל ברויאר. מבחינתם של גרינג והיטלר זה הספיק. מרגע זה גנרל מילך הפך לארי נוצרי טהור. הסיפור לא מסתיים פה: על פי לא מעט הערכות קלרה עצמה הייתה יהודייה, כך שבעצם הגנרל המוערך של היטלר וגרינג היה, אולי, יהודי מלא.
מילך נעשה לאחד מהקצינים החשובים ביותר. ב-1936 הוא כבר הוביל מהלך לארגון וחימוש של הלופטוואפה, ובהמשך את האסטרטגיה הצבאית. על פי ריג, הוא ניהל את חיל האוויר הגרמני. ב-9 באפריל 1940 פלשה גרמניה לנורבגיה. במהלך המבצע נתקלה המערכה בקשיים לא מעטים, וגנרל מילך נשלח לשם כמפקד צי האוויר מספר 5. הוא הוכיח עצמו כ"מפקד ומנהל מוכשר והניח את היסודות להצלחת הכוח האווירי בנורבגיה". בשל תפקודו העניק לו היטלר את עיטור צלב האבירים. משם המשיך גנרל מילך לצרפת, ולאחר הכיבוש הועלה לדרגת פילד מרשל.
במקביל התקדם בדרגות יהודי נוסף: חברו הטוב של מילך, גנרל הלמוט וילברג שאמו הייתה יהודיה, שנעשה גם הוא דמות מפתח בהקמת חיל האוויר הגרמני. כמו חברו, גם הוא קיבל תעודת ארי מהיטלר עצמו. וילברג היה גנרל פחות מוכר ומפורסם, אולם הוא נחשב לאחד מהאבות של תורת הלחימה "בליץ קריג". את ניסיונו צבר במלחמת העולם הראשונה אותה סיים כמוביל ומפקד בכיר. כבר אז הוא התגלה כקצין אווירי מוכשר ויצירתי כשהוביל יחידות שלמות של מטוסים, כדי שיסייעו בקרבות שהתרחשו על הקרקע. שם גם הכיר וילברג את מילך ומינה אותו למפקד טייסת.
אחרי מלחמת העולם הראשונה נעשה וילברג מפקד בכיר בחיל האוויר הסודי של גרמניה, שאותו אסור היה למדינה להחזיק לאור הסכמי ורסאי. הוא הכשיר בחשאי טייסים ופיתח טקטיקות קרב, ולימים היה מהמובילים של פיתוח תורת לחימה המשתפת את חיל האוויר בקרבות היבשה.
אחד התרסק, השני נתפס
אחרי עליית הנאצים לשלטון החל וילברגר לנסח את הספרות הצבאית של החיל ולמעשה בנה את התו"ל (תורת לחימה) של הלופטוואפה למלחמת העולם השנייה. ב-1935 הוא פיקד על מכללת המלחמה ושנה לאחר מכן נשלח כסגן לגיון קונדור הגרמני שנלחם במלחמת האזרחים הספרדית.
לטענת ריג, גנרל אחר בלופטוואפה, ארווין ינקה, אמר על וילברג החצי יהודי: "בזכות יכולותיו והקריירה שלו הוא היה הבחירה המתבקשת לפקד על החיל, תפקיד שניתן לגרינג בשל פוליטיקה". וילברג, כמו מילך, לא החשיבו את עצמם יהודים ועשו הכל כדי להתחמק מהזהות שנכפתה עליהם במסגרת תורת הגזע, תוך שהם מתעלמים מהזוועות ופשעי המלחמה, כאשר וילברג אף השתתף בפלישה לפולין. הקריירה שלו נגדעה בתאונת מטוס בתחילת שנות ה-40 שכתוצאה ממנה נהרג.
בינואר 1943, במהלך הקרבות הקשים על סטלינגרד, קרא היטלר לשורה של גנרלים, בהם היה גם מילך. הוא מונה כמפקד אווירי מיוחד להצלת הארמיה ה-6 הנצורה, שלבסוף הושמדה לחלוטין, אחרי שכמעט כל אנשיה נהרגו, והשאר נכנעו ונלקחו לשבי. מילך אומנם לא הצליח לשנות את פני המערכה הזו, אולם היכולות שהפגין גרמו להיטלר לקרוא לו שוב ושוב.
אחרי המלחמה נתפס מילך והיה בין הנשפטים בנירנברג. כמו פושעי מלחמה אחרים גם הוא טען שלא היה מודע למחנות ההשמדה, אולם אין ספק שלא רק שידע, הוא גם היה מעורב בעצמו בפשעים חמורים נגד האנושות. על פי המחקר, מילך קרא את הדו"חות על הניסויים האכזריים שנעשו על אסירים רוסים ויהודים עבור חיל האוויר הגרמני, כאשר לא מעט מהם נעשו בהוראה ואישור שלו. הוא היה אחראי גם לעבודת הכפייה בתעשיית החימוש הגרמנית, בעיקר במפעלים לייצור מטוסים ופצצות, ואף פקד להוציא להורג עובדי כפייה שלא עמדו בקצב הנדרש מהם או שסירבו לעבוד.
פילד מרשל ארהרד מילך הורשע בנירנברג כפושע מלחמה ונדון למאסר עולם שלאחר מכן קוצר ל-15 שנות מאסר. בסופו של דבר ריצה מילך רק שבע שנים, והשתחרר ב-1954. הוא עבר להתגורר בעיר דיסלדורף שם נפטר ב-1972.