יותר מחצי שנה מפרוץ המלחמה והתחושה שהיא תקועה. המלחמה בעזה, אם נשים את האפשרות למבצע ברפיח בצד, הסתיימה נכון למועד זה. צה"ל הוציא כמעט את כל הכוחות מהרצועה, אחרי שהצליח להגיע לכל המטרות שהיו מוכרות, ותקופה ארוכה שהלוחמים ישבו בתוך הרצועה במגננים, משם בעיקר הגנו על עצמם.
כפי שהעידו לוחמים רבים, הם ישבו ברצועה מבלי שירו כדור במשך זמן רב ומנגד, היו חשופים מדי פעם לתקיפות גרילה, שחלק מהן הצליחו לגבות מחיר כבד. השילוב הזה יחד עם השגת היעדים המוכרים, הביא את צה"ל, כפי שתכנן הצבא מההתחלה, להוציא את הכוחות ולעבור למתכונת של פשיטות מבוססות מודיעין.
אם, שוב, נשים בצד את נושא רפיח, ביתר חלקי הרצועה נשארו כוחות בסדר גודל של קצת יותר מחטיבה וכמעט שאין שם מלחמה מעבר לפשיטות בט"ש נקודתיות, שמעט יותר עוצמתיות מאלה שבגזרת יהודה ושומרון, ותפיסת 'ציר נצרים' שם יש בעיקר פעולות הגנה התקפיות, כלומר הכוחות יוצאים לסיורים. לזה יש להוסיף תקיפות מהאוויר, שגם מספרן ירד ביחס לשיא שהיה לפני מספר חודשים.
למעלה מחצי שנה למלחמה, הלחץ הצבאי של ישראל ירד משמעותית וגם עזה מתחילה להתאושש ולחזור לחיים, כפי שניתן לראות מהתמונות שיצאו מחופי הים והשווקים ברצועה.
את המשימה העיקרית, חיסול השלטון והיכולות הצבאיות של חמאס, לא השגנו. חמאס משקם את האחיזה השלטונית שלו באזורים שצה"ל יצא מהם. זאת למרות שחלק מהסיכולים הממוקדים שישראל ביצעה, היו נגד אותם אנשי שלטון ומשטרה. החזרת החטופים לא נראית באופק, ואף מתרחקת לנוכח הצהרות חמאס וגם חיסול הבכירים ביותר, סינוואר ודף עדיין לא הושג.
מבחינת התושב העזתי, הוא ראה איך צה"ל הפעיל את כל עוצמתו נגד חמאס ואז יצא מעזה, ומי שממשיך לנהל את סדר היום הם אותם אנשי חמאס. זה יפגע במטרות המלחמה, משום שאותם עזתים ממשיכים לפחד מחמאס, שהצליחו לעמוד מול עוצמת צה"ל, וזה יפגע בניסיון הישראלי לגרום לכך שכוח שלטוני אחר יעלה במקום חמאס, שזו אחת ממטרות המלחמה.
גם בלבנון המצב תקוע ונראה שישראל מנהלת מלחמת התשה עם חיזבאללה, שמזכירה את הסבבים שהיו בעזה, כלומר ירי רקטי וטילי נ"ט מצד אחד ותגובה של תקיפות מהאוויר ושל ארטילריה מהצד הישראלי, מבלי שהדבר מייצר אופק ופתרון. גם היום, למרות העובדה שכמעט ואין מלחמה בעזה, ישראל עדיין דוגלת במטרה העיקרית שלה, עזה מעל לבנון בסדר העדיפויות. ובזמן הזה עשרות אלפי מפונים מהצפון לא יכולים לחזור לבתים שלהם, בהנחה שהבתים נשארו שלמים.
השבוע חיזבאללה ביצע מתקפה משולבת של טילי נ"ט מסוג אלמאס וכטב"מים מתאבדים מסוג אבאביל על מבנה בכפר ערב אל-עראמשה הסמוך לגבול בגליל המערבי. ההערכה במערכת הביטחון שהמתקפה הזו של חיזבאללה קיבלה סיוע איראני.
אבל מעבר לזה העובדה שהוציאו מתקפה שמטרתה הייתה הרג של כמה שיותר חיילים, מראה שלמרות התקיפות מהאוויר ועל ידי התותחנים של צה"ל, חיזבאללה לא מורתע, וחזרת תושבי הצפון לבתים שלהם אחרי הפסקת האש לא נראית באופק. לחץ המפונים, שהטיפול בהם גובל בחרפה, לצד תקיפות כמו זו שראינו בערמשה, עלולים לגרור את ישראל למהלך שלא רצו בו בלבנון.
היעדר אופק אסטרטגי ותוכניות ארוכות טווח, לצד אי ההכרה של ישראל במגבלות הכוח (לפחות על פי חלק מהדעות), הביאו אותנו חצי שנה אחרי, לאחת מהתקופות הביטחוניות הקשות ביותר של מדינת ישראל. בכלל החזיתות המלחמה תקועה ולא מתקדמת. זאת למרות שצה"ל מצליח לספק הישגים טובים מאוד בשדה הקרב, לפגוע ולנצח את האויב בקרבות, אך לא במלחמה.
בשלב הנוכחי אין מלחמה פעילה כמו שהייתה באוקטובר למשל, וזה יישאר ככה כל עוד יש לנו חטופים בעזה ואזרחים שהם פליטים בארצם. דבר שגם בצבא מודים, שמגביל אותם ביכולות להוציא תוכניות אל הפועל.