מלחמה היא עסק נוראי, טראגי, טראומתי וציני. אך יש בה כלל זהב לכל החפץ חיים - כל התיאורים הטראגיים האלו צריכים להיות בצד האויב. אין מקום בשדה הקרב ובחדרי קבלת ההחלטות לצדקנים, נדבני סיוע הומניטרי ולמהססי לחיצה על ההדק. רוצה להיות כזה? תתנדב בארגונים שמגיעים לאחר שוך הקרבות.

3 שבועות מאז אותו בוקר וצה"ל עדיין במוד קפיץ דרוך, אבל במבט קדימה - תשכחו מסצנות ההסתערות ההרואיות בסרטים ובמור"קים. הן לא נכונות צבאית.

במקצוע הצבאי, כוחות מסתערים אמורים וצריכים להסתער על אויב מת או נוטה למות, לאחר שכל להבות אש גיהינום הארטילריה נחתו על ראשו המסכן. מדוע שתסתער על אויב מגן, מחופר ומתפקד כל עוד אפשרי להפציץ אותו מהאוויר, הים והיבשה?

אך בואו נעזוב את החידונים ונתמקד בסדר הפעולות הצבאיות גרידא הנדרשות להכרעה מהירה, חלקה ומוחלטת של האויב. ניצחון הוא הריגת כלל כוחות האויב או רובם, כאשר השאר נלקחים בשבי. או לחילופין, שבירת רוח הלחימה שלו, אך ריסוק רוח זו תבוא לאחר שרוב חילותיו יהיו ללא רוח כלל.

אני לא מתרגש מהמצוד אחר הבכירים, מבחינתי, השמדת מסת 30 אלף מרצחי וחיילי האויב קריטית לאין ערוך. זהו ניצחון. כל מה שמתחת לזה יהווה קדימון למלחמה עתידית כאובה ודרמטית יותר.

בכירי המבוקשים של חמאס בעזה (צילום: SAID KHATIB/AFP via Getty Images | רשתות חברתיות לפי סעיף 27א')
ראשי הטרור, תקיפה ישראלית, אילוסטרציה | צילום: SAID KHATIB/AFP via Getty Images | רשתות חברתיות לפי סעיף 27א'

החמאס מציב בפני צה"ל אתגר – המנהרות - ששום צבא בעידן העתיק והמודרני לא התמודד מולו, זהו מרחב אחר, מסוכן שמעניק לאויב מקסימום הגנה ויכולת להפתיע ולבחור מתי הוא תוקף והיכן. צה"ל לא יכנס למנהרות ולא יוכל להמתין לאויב קופץ מלמטה.

הבשורה הטובה שהמנהרות יכולות להיות מלכודות מוות עבור האויב אם רק נהפוך אותן לכאלו, להפצצות מכסחות הבונקרים צריך להתלוות מצור אמיתי השולל דלקים, מזון, מים, אינטרנט וכל מוצר קיומי אחר. אם הם לא ימותו במנהרות, הם חייבים לזחול מהן חצי מתים לידינו. בנוסף קיימת אפשרות לאתר כמות מקסימלית של פירים ולהציף אותם במים או בחומר נפץ.

לטעמי עד כה, אנו עוסקים במלחמת נדל"ן. ההפצצות כרגע אינן גובות את המחיר הרצוי של נפש האויב. מלחמה עושים בתנאים שלנו, כל תמרון ותזוזה של צה"ל ברצועה חייב לבוא אחרי כתישה מהאוויר, הים והארטילריה. רק לאחריהם כוחות ההנדסה, השריון והחי"ר.

כמות כרוזי הפינוי שצה"ל פיזר ובישר עלתה ביער שלם. כל עיכוב בתמרון זה שייגרם בשל אזרחים יסכן מיידית את כוחותינו, בעיקר כשברור שהאזרחים הללו ישמשו כפיתיון, כמו שקרה רבות בעבר.

בעיניי, השינוי התודעתי שלנו הוא החשוב ביותר, הוראות הפתיחה באש ואגרסיביות התמרון חייבות להיות פתוחות וללא מעצורים. כל מה שפחות מזה, לא יביא את התוצאה המצופה ויחזור אלינו כבומרנג מסכן חיים.

צה"ל לא תמרן 'על מלא' מאז מלחמת לבנון הראשונה לפני 41 שנים, יש פה דורי דורות של מפקדי שטח שלא עשו זאת מעולם ולכן, נדרשת עבודה מנטלית רצינית טרם כניסה.

חמאס, על אף היותו ברמה אחת מעל רוב צבאות אירופה, הוא עדיין לא יותר מדודה נחמדה לעומת חיזבאללה ושלוחותיו. בראייתי, על אף הקושי, היינו צריכים להכניס גם את האויב מלבנון תחת המטריה ולהשמיד גם אותם.

בראייה היסטורית, את הנאצים הביסו הסובייטים ולא בעלות הברית, לא כי בעלות הברית היו גומלי חסדים אלא כי הסובייטים היו אכזריים ותכליתיים יותר ולמעשה, ניצחו את הנאצים בנשקם שלהם, בלי רגש מיותר, ללא ויכוחים פנימיים ערכיים, אלא ברצון טהור לחיות על פני אלו המבקשים לכלותם.

חייל, דגל, אילוסטרציה (צילום: דובר צה''ל)
חייל, דגל, אילוסטרציה | צילום: דובר צה''ל