האקה בצבא ניו זילנד
כן, זה חלק מטקס. כמו הצדעה | צילום: Martin Hunter, GettyImages IL

הזיכרונות של רובנו מטקסים צבאיים מסתכמים בצעידות קבוצתיות בצורות גיאומטריות, בתזמורת שמנגנת נעימות צה"ליות ותיקות, ברס"ר אימתני שצועק פקודות, ב"הכתף 'שק", "דגל 'שק", "עמוד דום" ו"עמוד נוח". בעיני המתבונן מהצד, זה יכול להיראות מאוד מוזר, אבל תאמינו לנו, יש טקסים מוזרים הרבה יותר. יצאנו למסע עולמי אחר הטקסים הכי משונים שסביר לראות בבסיסים צבאיים, כאלו שיגרמו לפקודות של הרס"ר הצה"לי להיראות סבירים כמו לשתות מים ביום חם.

ריקוד המלחמה האימתני של צבא ניו זילנד

הסיפור של הגעת המערביים לניו זילנד הוא סיפור די מעניין. כשהאירופאים הגיעו ליעד המרוחק, הם ראו מהאניות שלהם אי ירוק וארוך כשמעליו ענן לבן וארוך. הם היו בטוחים שהם הגיעו לגן עדן, אבל כשהם עגנו על החוף, הם פגשו באויב מר. במקום כבר היו בני העם המאורי שפיתחו עם השנים מסורות עתיקות של לחימה חסרת פשרות, כזו שלא בחלה באמצעים, גם כשמדובר בקניבליזם.

בסופה של המלחמה הקשה שנחלו בה הפסדים שני הצדדים, המערביים היו אלו שניצחו והם היו אלו שהקימו במקום מדינה שנחשבת לאחד היעדים המתוירים בעולם. במקום להתייחס למאורים כעם כבוש, הם דווקא אימצו לחיקם. זה כבר שנים רבות שניו זילנד מתגאה מול העולם כולו במסורות המאוריות, מה שקשה לפספס בכל פרסומי התיירות של המדינה.

אחת המסורות החזקות ביותר, זו אשר נלמדת כתוכן חובה בבתי הספר במדינה היא ההאקה – ריקוד המלחמה האימתני שהלוחמים מקיימים לפני היציאה אל הקרב. מדובר בריקוד אימים שכולל הטחות והצלפות על הגוף, גלגול והבלטת עיניים בטירוף, צרחות, הרעדות לשון, חיקויים של נחשים וצעדים מגושמים שהמטרה שלהם היא העלאת מורל הלוחמים והפחדת האויב.

בצבא הניו זילנדי הוחלט להפוך את ההאקה לטקס יומי שנערך מידי בוקר כשהוא המקבילה לטקס הנפת הדגל הנהוג מידי בוקר בכל צבא אחר. הטקס נערך במראי (בית התפילה המאורי) של הבסיס ובלי הטקס הזה לא מתחילים את שגרת היום באף בסיס במדינה. ההאקה נהוגה גם בטקסי לוויה צבאיים במדינה וכן באירועים חגיגיים. לידע כללי – גם הליגה הלאומית של הרוגבי נוהגת לקיים את טקס ההאקה לפני כל משחק. מלחמה זו מלחמה.

חיל הים הישראלי: טקס צבאי תת ימי

כשמסיימים קורס טיס, הוא לא עובר בלי מטס ראווה מעל לרחבת המסדרים, כשמסיימים קורס חובלים, הטקס נערך על גבי הרציף כשברקע שטות ספינות החיל וכשמסיימים מסלול בשייטת הצוללות, המסיימים יוצאים מתוך צוללת. בילת"ם (היחידה למשימות תת מימיות), יחידת הצוללים של חיל הים, לוקחים את זה צעד קדימה ומעניקים את סיכת הצולל מתחת למים.

השיטה היא כזו: יום לפני הטקס הרשמי במעמד מפקד חיל הים, כל חניכי הקורס צוללים אל קרקעית הים, שם מוצב שולחן עם מפה כחולה יפה ועליה כל סיכות הצולל, מתחת למים, הצוללים הצעירים מסתדרים בשורה וכל אחד בתורו מקבל מהמפקדים את הסיכה הנכספת. ביום שלאחר מכן, החבר'ה עולים על א', לובשים את המדים הלבנים ועונדים את סיכת הצולל שהוענקה להם יום קודם לכן כשהיא מכוסה. מול ההורים חושפים להם את הסיכה, אך לא בזה תם הטקס. את הטקס מסיימים כאשר כל בוגרי הקורס נכנסים לפעמון הצלילה כשהם עם המדים הלבנים, פעמון הצלילה מושקע אל תוך מי מפרץ חיפה ואז, החבר'ה מוסמכים לחלוטין כצוללים מוסמכים.

אין ספק שמדובר בטקס משונה שיכול לגרום ללא מעט מההורים להרים גבה, אבל זה מה שיוצר לכידות ותחושת שייכות ביחידה.

הצבא האמריקאי: הצדעות במחלקת טיפול נמרץ

בארצות הברית יודעים להכיר תודה לכל חייל שהקריב ונפצע בשדה הקרב. בטקס לב הארגמן מוענקת סיכה בצורת לב בצבע ארגמן לחיילים שנפצעו בנסיבות מבצעיות. הטקס נערך כמה שיותר בסמוך למועד הפציעה ולרב הוא נערך בבית החולים עצמו, גם כשהחייל אינו תחת הכרה. במידה והחייל נפל בקרב, הסיכה מוענקת למשפחתו של החייל.

חייל פצוע מצדיע
הוא הצדיע כשכולם חשבו שהוא תחת הרדמה | צילום: תומר ושחר צלמים

לפני מספר חודשים דיווחנו על החייל ג'וש הארגיס אשר הצדיע במהלך הטקס למרות שהוא ספג פציעה קשה והיה נתון תחת השפעה של לא מעט מרדימים. 

הנייבי האמריקאי: שומן חזיר, עירום חלקי וסמל פאלי

כנראה שהשנה הראשונה בקורס החובלים האמריקאי היא ממש קשה. אם לא, אין לנו דרך להסביר את העובדה שטקס סיום הטירונות שלהם הוא כזה פורץ גבולות. בסרטון שפרסמנו ממש בשבוע שעבר, נראים עשרות טירונים בערום חלקי רצים אל עבר אנדרטה במרכז בית הספר לקציני ים ומטפסים אליו. המטרה – הורדת כובע חובלים שמונח על ראש הפסל. האתגר – הפסל כולו מרוח בשומן חזיר שמקשה על הטיפוס עליו וגורם ללא מעט החלקות ורגעים מבדרים.

מדובר בטקס שנוסד בשנת 1959, באותם הימים הטיפוס היה על פסל יבש והעסק היה די פשוט. בשנת 1970, צוער שובב עשה מעשה קונדס ומרח את הפסל כולו בשומן חזיר, מה שאף אחד לא ציפה לו או נערך אליו. מאז, זה הפך להיות סטנדרט בטקס המשונה הזה. בשנת 2010 עניין שומן החזיר בוטל מטעמי בטיחות, אבל כבר בשנה לאחר מכן הוא הוחזר כי בלי זה, זה לא אותו הדבר.

סביב הטקס נקשרו לא מעט מסורות ואמונות כמו אמונה שעל פיה הראשון שיתפוס את הכובע שבראש הפסל יהיה הראשון שיגיע לדרגת אדמירל. המציאות הוכיחה אחרת.

טקס אוניברסלי: הצפה במים אחרי טיסת הסולו הראשונה

בית הספר לטיסה אז והיום
דורות שעושים את זה בכל העולם! | צילום: ארכיון הבטאון ואולפן הוידאו בבית-הספר לטיסה

אחד הרגעים הכי מרגשים בחיים של כל טייס וטייסת הוא הרגע שבו יוצאים מהקוקפיט אחרי טיסת הסולו הראשונה שלהם. אין ספק שמדובר גם ברגע מרגש מאוד גם לחברים ולבני המשפחה שמחכים על הקרקע כדי לראות את המטוס נוחת על הקרקע בשלום.

יכול להיות שזה בגלל הדאגה שאחזה באלו שעל הקרקע בזמן שפרח הטיס הצעיר היה באוויר ויכול להיות שזה כי באמת מגיע לו, כמעט בכל בית ספר לטיסה בעולם, אחרי שהמטוס נוחת על הקרקע, אוחזים בטייס וטובלים את הראש שלו בתוך דלי מלא במים קרים. זה ידוע כאחד הרגעים הכי שמחים במהלך הקורס הטיס, למרות שמדובר במנהג די משונה. שיהיה. כבר אמרנו שזה מלכד?

מה קורה ביחידה שלכם? מכירים עוד טקסים צבאיים הזויים? שלחו לנו ל-pzm@mako.co.il

>> מדי הצבאות ההזויים ביותר בעולם