לא הרבה אחרי שנכנס לתפקידו כשר הביטחון, החליט אביגדור ליברמן לבחון הקמה של מערך טילים לטווח בינוני בצה"ל. בזמן שמדינות ערב וארגוני הטרור אוגרים כמויות אדירות של טילים ורקטות לטווח קצר, בינוני וארוך, לישראל ישנו מערך די קטן שרובו נותן מענה לטווח הקצר בלבד. ואכן, בשנתיים האחרונות חל שינוי בתחום למרות ההתנגדות שנרשמת מצד חיל האוויר, שעדיין שומר על ההגמוניה שלו בתחום הטילים ומפה גם על התקציבים.
למרות זאת, בתדרוך לכתבים צבאיים שנתן מי שהוגדר כ"גורם ביטחוני", לפני כשנה. נאמר: "אני רוצה לראות בצה"ל כוח משמעותי עם רש"ק (ראש קרב) של מאות ק"ג, לטווח מאוד רחוק. אנחנו צריכים שתהיה לנו יכולת להפעיל עצמה ברדיוס של 200 קילומטרים. יש לזה השפעה על המבנה של הצבא, ויש לזה עצמה ואפקט משמעותי. המציאות מכריחה אותנו להשתנות". בעוד עבודת המטה עדיין נמשכת, ניתן כבר לראות תוצאות בשטח בדמות רכש של כמה טילים חדשים, אבל המטרה הסופית היא לראות מערך טילים גדול במסגרת צבא היבשה, שידע לפגוע בעומק האויב.
פוליטיקה של אש ותימרות עשן
למרות שכבר ניתן לראות שלל מערכות חדשות הן בחיל התותחנים (כמו MLRS) והן בחיל הים, צה"ל עדיין מתבסס על חיל האוויר בכל הקשור לעוצמת אש מדויקת וסיוע לכוחות שנלחמים בחזית. לדברי גורם ביטחוני המקורב לשר הביטחון, "חיל האוויר שולט בלי עוררין בשמיים והמענה שלו מהיר, מדויק וחד. אבל זה לא חייב להיות ככה, למרות שמערך האוויר מצוין, ניתן לייעל את התהליך ולתת מענה טוב יותר לכוחות בשטח. במקום להחזיק מספר מטוסים באוויר עם חימוש, וגם מטוסי תדלוק שמאפשרים למטוסי התקיפה לשהות שעות ולירות ברגע שנסגר מעגל, הכוח הקרקעי יכול להזמין סיוע מדויק ולהעביר נ.צ לאחור ולירות. זה יותר זול, יותר יעיל וגם מסכן הרבה פחות אנשים. בנוסף לכך, לחיל האוויר יש משימות משלו, שלא פעם באות על חשבון כוחות הקרקע בסדר העדיפויות".
הקמת מערך טילים משמעותי תעלה לצה"ל לא מעט כסף. "הנושא נמצא בעבודת מטה והצבא חלוק בכל הנוגע לצורך הזה. אבל צריך לראות את העבודה הסופית בעניין ולהבין מה ההשלכות של זה", אמר אותו גורם בטחוני שהעביר את התדרוך לפני כשנה. הכוונה שלו הייתה ככול הנראה לחיל האוויר שלא רוצה לוותר על השליטה בתחום.
אבל לא רק מהיבשה אפשר לשגר טילים לעבר מטרות קרקעיות. גם בחיל הים תוקפים את ההגמוניה של חיל האוויר. "לחיל האוויר יש מגבלות רבות ושמים את כל הביצים בסל אחד", אמר מפקד חיל הים לשעבר, האלוף אליעזר (צ'ייני) מרום בכנס האש הבינלאומי השלישי שהתקיים במאי 2014. "היום אפשר להפעיל נשק אוטונומי מכל פלטפורמה בדיוק וביעילות כמו ממטוס. זה גם יותר זול. המונופול של חיל האוויר יכול לעלות לנו ביוקר". בסוף דבריו מרום שלח עקיצה לכיוון עמיתיו הכחולים כשאמר, "יהיה קשה להפעיל את המטוסים. חיל האוויר מאוים על ידי נ"מ ורקטות אויב" – והזכיר איך חיל האוויר שותק בימים הראשונים של מלחמת יום כיפור. "פצצת JDAM לא צריכה לעבור קורס טיס, אפשר להעיף אותה מהים. צריך לשבור את המונופול של חה"א, צריך איזון. האתגר הוא האנשים. בעיקר הבכירים שצריכים להשתחרר מהתפיסות הישנות".
עוד לפניו, בשנת 2012, אמר מפקד חיל הים לשעבר האלוף (מיל') דודו בן בעש"ט, ש"כשאומרים הזרוע הארוכה של צה"ל זה לא רק הזרוע האווירית, ישנה גם הזרוע הימית. זרוע שמסוגלת להגיע כמעט לכל מקום. אין להפחית מהחשיבות של הזרוע האווירית אך יש לה מגבלות ברורות. גם אם אתה כבר מסוגל להגיע לאן שאתה צריך באמצעות תדלוק אווירי ואמצעים נוספים, יש לך מגבלה מאוד משמעותית של זמן שהייה. בעוד שעם פלטפורמות ימיות אתה יכול לשהות במקום לזמן רב מאוד". מפקדי חיל הים לשעבר מדברים על יכולות חיל הים שמאפשרות תקיפה חשאית ממאות ואלפי קילומטרים ומעניקות יתרון אדיר גם אל מול הזרוע האווירית ואל מול צבאות האזור וארגוני הטרור.
דוגמה טובה ליכולת זו של חיל הים קיבלנו, על פי פרסומים זרים, ביולי 2013. ה"סאנדיי טיימס" פרסם ידיעה לפיה ישראל תקפה לכאורה את עיר הנמל לטקיה בסוריה על מנת להשמיד מאגר נשק שהיה מיועד לחיזבאללה. אך בניגוד לתקיפות קודמות שבוצעו על ידי מטוסי קרב של חיל האוויר, על פי פרסומים זרים, הפעם התקיפה החשאית בוצעה ממעמקי הים - באמצעות טיל ששוגר מצוללת דולפין של חיל הים הישראלי.
אם הפרסום הזר נכון, ניתן רק לנחש כיצד התבצע מהלך התקיפה. דמיינו צוללת דולפין שיוצאת בחשאי מנמל חיפה ועושה את דרכה לכיוון צפון מערב. עמוק מתחת לפני הים מפקד הצוללת מנווט את הדולפין לעמדת שיגור. זמן קצר אחרי שהצוללת מתמקמת בעמדת ירי, מפקד הצוללת מקבל אישור והנתונים מוזנים למחשבים המתקדמים של כלי המלחמה היקר בצה"ל. על פני הים חושך מוחלט, כשלפתע סוער הים ממספר טילים שיוצאים כאילו מרוח רפאים.
1,500 ק"מ משם, העיר לטקיה נמצאת בתרדמה של עוד לילה שגרתי כשלפתע מספר פיצוצים עזים מחרידים את שמי העיר. טילי הפופאי, שכל אחד מהם מכיל מאות ק"ג של חומר נפץ, מתרסקים אחד אחרי השני על מחסני הצבא הסורי בעיר. כשזה קורה הצוללת הישראלית כבר עושה את דרכה לעוד אימון שגרתי מבלי שאיש ידע שהיא הייתה שם. למחרת מתפרסמת הידיעה על כך שישראל השמידה לכאורה מחסן טילי יאחונט שהיה מיועד לחיזבאללה.
את האפקט שמייצרים טילים שנורים, אנחנו הישראלים מכירים היטב. מבלי לפגוע בעליונות של חיל האוויר, נראה שיש לא מעט שמסכימים על כך שצה"ל חייב לעצמו מערך טילים גדול ומשוכלל יותר. התשתית כבר קיימת, הטכנולוגיה בידינו ונראה שכל מה שצריך לעשות זה לקבל את ההחלטה. "צה"ל היה צריך את מישה ארנס כשר ביטחון כדי להקים את חילות השדה, את אמיר פרץ כדי להכניס את כיפת ברזל וכנראה שאת ליברמן, כדי להקים מערך טילים גדול ולדלג מעל לפוליטיקה הצבאית", הדגיש גורם צבאי.
ארסנל מרשים אבל קטן
נכון להיום למדינת ישראל יש אסרנל טילים מרשים מאוד, משוכלל וקטלני. אבל קטן מאוד באופן יחסי. רובו של המערך הזה הוא תוצרת כחול לבן, הוא זמין לתקיפה באופן מידי ושיגור יכול לצאת תוך דקות בודדות, מדויק מאוד ודיסקרטי. בהפעלה של הטילים האלה אין סיכון של טייסים. המערכות האלה לא דורשות בסיסי ענק והשרידות שלהן גבוה. כמו כן, המערך הזה זול ביחס לזה האווירי.
טילים לטווח הקצר:
רומח: הרקטה העיקרית של צה"ל לטווחים הקצרים ועד 40 ק"מ, שמופעלת על ידי סוללות ה-MLRS. חיל התותחנים מפעילים מספר סוגים של רקטות לטווחים של 20 עד 40 ק"מ. מדובר ברקטות עם ראש מצרר, רקטות מתקנות מסלול כאשר לרומח ראש במשקל 20 ק"ג של חנ"מ והיא מונחת GPS. למרות כמויות האש הגדולות שמערך זה הצליח לייצר במערכות האחרונות, חיסול משגרים, סיוע לכוחות היבשה בלבנון השנייה, עדיין מדובר במערך קטן באופן יחסי שפועל במסגרת חיל התותחנים.
לאחרונה נכנסה לשימוש רקטה נוספת לטווח של עד 40 ק"מ, "כידון קסום", תוצרת תע"ש. מדובר ברקטה מדויקת עם מערכות ניווט GPS, INS.
טילים לטווח הבינוי:
"אקסטרה": רקטה מתוצרת תע"ש לטווח של עד 150 קילומטרים. על פי החברה יש לה דיוק מרשים והיא נושאת ראשי קרב במשקל של עד 120 קילוגרם. את הרקטה משגרים ניידים המצוידים במערכות שליטה ובקרה, מערכות ניווט ובקרת אש. הרקטה הזו נמכרה לכמה מדינות בעולם ומחיר כל אחת נאמד בכ-300 אלף דולר.
נץ דורס: תוצרת התעשייה הצבאית. מגיעה לטווח של עד 300 ק"מ. לצורך העניין, רקטה כזו שמשוגרת מישראל מכסה את כל שטח לבנון. למערכת רש"ק במשקל של 200 ק"ג, ויש לה מערכת ביות עצמאית ויכולת לעקוב אחרי המטרה ולתקן את המסלול בהתאם לתנועה. היא מונחה על ידי מערכת ניווט אינרציאלית ו-GPS. עד כמה שידוע, צה"ל גם בחן את האפשרות לשגר את הרקטה הזו מספינות חיל הים. אולם לא ידוע האם היא נכנסה לשרות מבצעי.
לורה (LOng Range Artillery): טיל קרקע-קרקע תוצרת התעשייה האווירית, שמסוגל להגיע עד לטווח של 300 קילומטר. לטיל רש"ק שעל פי פרסומים שוני מגיע עד ל-600 קילוגרם. הלורה נחשב למאוד מדויק, מהיר להפעלה מהיבשה וגם מהים. עלות כל טיל מסוג "לורה" נאמדת בכשלושה מיליון ש"ח, ולכן לא ברור האם בסוף שלב הניסויים צה"ל אכן ירכוש את הטיל.
משגר LYNX: את כל הרקטות והטילים האלה משגרים ממשגר לינקס תוצרת תעש מערכות. בגדול מדובר במשאית ניידת, הכוללת מערכת בקרת אש מתקדמת, מערכות שליטה תקשורת ובקרה. המשגר הזה מסוגל לקלוט מטרות ולשגר לעברן רקטות וטילים תוך דקות בודדות. כל משגר מסוגל לשגר 20 רקטות כידון קסום או 8 אקטרות.
דלילה GL: על פי פרסומים זרים, תע"ש הסבו את טיל האוויר-קרקע מסוג דלילה לטיל שיוט קרקע-קרקע המסוגל להגיע לטווח של 300 ק"מ. על פי מגזין ג'יינס הטיל יכול להגיע "הרבה מעבר ל-300 ק"מ". עוד ציינו שם שהטיל הזה יודע לשייט באוויר ואז לתקוף כל מטרה שיתנו לו מרחוק באמצעות "מודיעין בזמן אמת".
טילים לשיגור מהים:
Spike-NLOS: לפני כשנתיים נחשף שחיל הים מפעיל נגזרת ימית של הטיל הזה, המסוגל להגיע לטווח של כ-25 ק"מ. ב"צוק איתן", שוגרו טילים אלה מספינות הדבורה של החיל לעבר מטרות בעזה כאשר המשגרים הוצמדו למערכת הטייפון של הספינות.
פופאי SLCM: על פי פרסומים זרים טיל זה ניתן לשיגור מצוללות הדולפין של חיל הים. בחיל הים האמריקני טענו בעבר שצפו בניסוי של הטיל, שהגיע לטווח של 1,500 ק"מ. עוד נטען שטיל זה מסוגל לשאת ראשי נפץ גרעיניים.
טילים לטווח ארוך:
אין ספק שהטיל הבליסטי המזוהה ביותר עם מדינת ישראל, לפי התקשורת הבינלאומית, זה ה"יריחו". לטיל זה יש שלוש גרסאות שונות לפי שנת היצור שלו, כל גרסה בעלת טווח גדול יותר. יריחו 1 היה למעשה גרסת הניסויים שנכנסה בהמשך לשירות מבצעי. לפי מקורות זרים לטיל טווח של 500 קילומטר.
יריחו 2, גרסה משופרת משנות ה-80, מגיעה לטווח של יותר מ-1,000 קילומטר, וראש קרבי שיכול לשאת מאות קילוגרמים של חומר נפץ ואלי גם רש"ק גרעיני. יריחו 3 נחשב כיום למתקדם ביותר. על פי פרסומים זרים מדינת ישראל הצליחה להגיע בעזרתו לטווח של יותר מ-5,000 קילומטר.
ישראל מעולם לא פרסמה נתונים של טילי היריחו, אולם בעולם טוענים שכיום כבר מפתחים בארץ את יריחו 4, שהטווח שלו יהיה ארוך יותר, מדויק יותר ושגם לו תהיה יכולת לשאת ראשי נפץ במשקל כמה טונות כולל ראשי נפץ גרעיניים. על פי פרסומים זרים טילי יריחו פועלים במסגרת חיל האוויר.
פיתוח נוסף של התעשייה האווירית, הארפי, מוגדר כמזל"ט מתאבד. אולם מעשית אפשר להגיד שמדובר בטיל שיוט בעל טווח של 500 קילומטר שנע במהירות נמוכה, 190 קמ"ש. לכלי ראש קרב במשקל נמוך - כמה עשרות קילוגרם של חומר נפץ. ניתן לשגר אותו מהקרקע או מספינה, והוא יודע לשוטט באוויר עד שיקבל אישור לתקוף את המטרה, או לחילופין יקבל מטרה שונה. התעשייה האווירית מייצרת גם את ה-"הארופ", כלי טיס לטווח ארוך המשוטט באוויר עד לקבלת פקודת תקיפה. טווח הפעולה שלו מגיע כבר לכ-1,000 ק"מ. בניגוד לקודמו, זה מסוגל לחזור לבסיסו אם הוחלט שלא לתקוף.