היום סמל יצחק אדלסון הוא לוחם בגדוד האיסוף הקרבי 595 ״עיט" ויחד עם חבריו ליחידה מסייע לצה"ל בבניית תמונת המודיעין בגבול סוריה. אבל רק בשנת 2016 הוא עוד היה סטודנט מן המניין ברוסיה, עד שחייו עברו טלטלה גדולה.
"גדלתי בעיקר קטנה ברוסיה", משתף אדלסון בסיפורו האישי, "אחרי שסיימתי את בית הספר עברתי למוסקבה כדי ללמוד לתואר ראשון בפיסיקה. זה היה אתגר לא פשוט כי בגלל המרחק ראיתי את המשפחה שלי פעם בחצי שנה. אחרי זה המשכתי ללמוד לתואר שני".
את הלימודים של התואר השני הוא לא סיים בגלל טרגדיה משפחתית. "מה שהיה לי קשה זה שהייתי רחוק מאוד, קילומטרים רבים מהבית. פתאום התקשרו אלי ואמרו שמע אתה צריך לטוס, כי אמא שלך במצב לא טוב ואתה חייב להגיע".
הוא היה אז בן 22 וכל מסלול חייו נקטע. "אמא שלי נפטרה מסרטן המלנומה ואחרי חצי שנה גם אבא שלי נפטר בגלל בעיות בריאותיות. פתאום זה נוחת עליך מאיזה מקום, המצב שנוצר גורם לך לחשוב מה אני רוצה מהחיים ומה תהיה הדרך שלי בעולם הזה".
אחת מההחלטות שקיבל הייתה להפסיק את לימודיו ולעלות לישראל. אחרי שעלה והחל בחיים החדשים שבחר לעצמו, הוא החליט דבר ראשון לעבור גיור כהלכתו. "באתי ממשפחה שחצי יהודים וחצי לא, ותמיד נפלתי בין הכיסאות. היה לי חשוב לעשות את זה דווקא לפני הצבא ולא תוך כדי השירות כמו שהרבה עושים. זה גם היה עוד חיבור לחברה בישראל ולערכים".
באותו הזמן עוד לא ידע שיתגייס. "ברוסיה לא הייתה לי המודעות לחשיבות של השירות הצבאי בישראל. זה משהו שהבנתי אחרי שעליתי. רק פה היה לי ברור שזה חשוב וצריך לעשות את זה, במיוחד אחרי שלמדתי את ההיסטוריה של המלחמות בישראל ואיזה תפקיד יש לצבא בתוך החברה".
מי מלווה לבקו"ם כשאין הורים
המחשבות על ההורים לא עזבו אותו כמובן וזה צף בכל מני נקודות, כמו ביום הגיוס שנחשב ליום מרגש כשההורים מלווים את הצעיר הישראלי לבקו"ם. "מצאתי לעצמי קהילה במקום שאני גר ומשפחה מאמצת", שיתף במה שעבר עליו באותם ימים. "הם חשבו שזה יהיה עצוב אם אני אבוא לבד ליום הגיוס, אז הם ליוו אותו לשם וזה היה מרגש".
אדלסון מספר שחקר מעט את שורשיו היהודים. "בארץ הכרתי את אח של סבא שלי שגם השפיע על ההחלטה שלי להתגייס לחיל האיסוף הקרבי. בן אדם מגניב שגם שירת ביחידה לאיסוף מודיעין שדה במלחמת העולם השנייה. גם עלה לארץ לפני כ-30 שנים, סיפר לי הרבה מאוד סיפורי מלחמה. למדתי ממנו הרבה מאוד, נתן לי את תחושת החשיבות לתפקיד הצבאי. לצערי גם הוא נפטר לא מזמן".
סמל אדלסון מספר שהוא מרוצה מההחלטה לעלות לישראל ולהתגייס לחיל האיסוף. "יש כמובן קושי בתפקידים האלה של לוחמה. צריך לפעמים לנשוך שפתיים ולהמשיך. אבל בסופו של דבר זה משתלם כי חלק מהדברים הם לכל החיים. אתה עובר את הקושי איתם, מכיר אותם הכי טוב שאפשר, הכל מאוד אינטימי. השירות הקרבי גם נותן לך תובנות לחיים".
על התגובות מחבריו ליחידה לסיפור שלו אמר ש"הם מתעניינים בי ובמשפחה שלי, גם כי אני יותר מבוגר מהם. שואלים איפה המשפחה, עם מי אני גר. חשוב להם לתת חיבוק וחיזוק כדי שאני אמשיך בדרך שלי. זה מחזק אותי מאוד. אפשר גם להגיד שהגיוס לצבא אחרי העלייה סייע לי מאוד בקליטה ובלהתגבר על המשברים בחיים".
כשהייתה התרעה על ניסיון פיגוע רחפנים, סמל אדלסון ושאר צוותי הלוחמים בגדוד הוצבו בעמדות בשטח על מנת לאתר את החוליה. הוא מספר שהחוויה הייתה מאוד מעניינת. "היינו ממוקמים בשטח וצריכים לחפש רחפן. כשאיתרו את החוליה התבאסתי שזה לא היה הצוות שלי אבל עדיין הייתה שמחה גדולה בגדוד שלקחנו חלק באירוע משמעותי והצלחנו לסכל אותו. תחושות של סיפוק בתוך השגרה שלנו שיכולה להיות מאוד שוחקת״.
בעוד כמה חודשים הוא ישתחרר לחיים האזרחיים וסמל אדלסון מספר שבכוונתו לסגור את המעגל עם מה שהחל ברוסיה לפני שעלה לארץ. "אני רוצה דבר ראשון לסיים את התואר השני שלי בפיסיקה, אולי בטכניון. להישאר בארץ ולמצוא עבודה שקשורה לתחום הזה של טכנולוגיה ומדע".