צ'אד ג'וקס איבד את רגלו הימנית לאחר שעלה על מטען צד בעיראק בשנת 2006. כך גם קרה לתומאס צ'ארלי לינוויל, שהיה לוחם מארינס ונפצע בשנת 2011. כעת שניהם רוצים להתגבר על המוגבלות שלהם בצורה הקיצונית ביותר שניתן להעלות על הדעת – בטיפוס על האוורסט, ההר הגבוה ביותר בעולם.
"אני נחוש בדעתי להראות לעולם שאני יכול לטפס לפסגת האוורסט", אומר ג'וקס (31). כמו לינוויל, גם הוא הפך להיות מטפס מקצועי באמצעות פרוטזה שמותקנת על רגלו. "אני רוצה להגיד - יש לי רגל אחת, אבל אני מסוגל לטפס לפסגת האוורסט. יש לי הלם קרב, אבל אני מסוגל לטפס לפסגת האוורסט".
"מבחינתי זו ההתגברות על כל הקשיים שחוויתי. אני רואה את זה כדרך שלי להגיד לאנשים שפצועי מלחמה מסוגלים ליותר ממה שהם חושבים", אומר לינוויל בן ה-30. ג'וקס ולינוויל מייצגים שתי קבוצות שונות שמטפסות למען שני ארגוני תמיכה בפצועי מלחמה. שתי קבוצות הטיפוס עושות זאת בחלק הפחות מוכר לתיירים של ההר באזור טיבט.
ג'וקס (31) נפצע בדצמבר 2006 כשפיקד על שיירת רכבים בעיראק. זו עלתה על מטען שהוטמן בדרך, וג'וקס שבר את עצם הירך ברגל ימין וסבל מזעזוע מוח. במהלך ההחלמה הוא לקה בזיהום חיידקי, פציעתו החמירה והוא נאלץ לעבור קטיעת רגל. כעת, הוא נעזר בתותבת שמותאמת במיוחד לספורט אקסטרים, תחום שבו הוא עוסק לטענתו מילדות. ג'וקס חושש כי הקור באזור האוורסט עלול לפגוע בגדם שלו, וטוען שהצלחה מבחינתו תהיה לחזור הביתה באותו המצב כפי שיצא ממנו: "ההעפלה לפסגת האוורסט לא שווה שאאבד משהו שכבר איבדתי בעבר", אמר השבוע בראיון.
עבור לינוויל, זה יהיה הניסיון השלישי לטפס אל פסגת ההר בתמיכת ארגון "פרויקט הגיבורים". הלוחם לשעבר ניסה לעשות זאת כבר ב-2014, אך הפסיק את הטיפוס לאחר סופת השלגים שאירעה בנפאל. הוא ניסה שוב גם בשנה שלאחר מכן, אך גם טיפוס זה בוטל לאחר רעידת האדמה בנפאל באפריל 2015.
>> מכורים לפז"ם? הירשמו לפייסבוק שלנו
ב-2011 לינוויל היה חלק מצוות סילוק פצצות שפעל באפגניסטן. הוא דרך על מטען, ולאחר סדרת ניתוחים שכשלו נאלץ לעבור קטיעת רגל. לינוויל וג'וקס לא מכירים זה את זה והמאמצים הנפרדים שלהם להגיע לפסגה גררו גם לא מעט ביקורות: "ג'וקס מנסה לגנוב את הפוקוס מלינוויל", אמר לאחרונה טים מדווץ', מייסד "פרויקט הגיבורים" ומטפס פצוע בעצמו. הארגון שתומך בג'וקס לעומת זאת, מקווה דווקא לאחד כוחות.
4,000 איש עד כה הצליחו להגיע לפסגת האוורסט, אך רבים לעומת זאת ניסו, נפצעו ואף נהרגו בדרך עקב הקושי הפיזי שבטיפוס, החמצן שאוזל בגובה הרב והקור ששורר באזור.