"אני לא אחד שהכל הלך אצלו לפי הספר", אומר סג"ם ישראל וקנין ונראה שהמשפט הזה מתאר היטב את הסיפור האישי שלו.
הוא היה בן שנתיים בלבד כשאביו ז"ל ממחלת הסרטן. אמו גדלה אותו ואת אחיו הגדול לבדה. "גדלנו ללא דמות אב וכמובן שזה השפיע", הוא מספר השבוע בראיון ל-mako. "אמא ואחי היו הדמויות המרכזיות בחיי. בבית הספר לא הסתדרתי ולאט לאט הפסקתי להגיע, כמובן שאמא לא אהבה את זה אבל אני כבר הייתי עובד ויוצא בלילות".
ישראל מספר שבלילות היה משחק קלפים ובימים היה מסתובב עם חבריו בשכונה. לשיא הדברים הגיעו כשנחקר בתחנת המשטרה. "זה היה בגלל מכות במועדון", הוא מסביר את הרקע בעקבותיו נפתח לו תיק שמאז כבר נסגר. "זו היתה תקופה קשה, אכזבתי את אמא ואחי, רבתי עם החברה שהייתה לי, כולם דאגו אבל אותי לא עניין שום דבר".
רגע המפנה הגיע כשהגיוס לצה"ל התקרב. "רצו לשלוח אותי לבסיס חוות השומר אבל לא הייתי מוכן לשמוע על זה. אמרתי ליחידת הגיוס שמבחינתי או שאהיה לוחם בחטיבת גולני או עריק, אין אופציה אחרת".
הסיבה להיותו מורעל כל כך על גולני היא בן משפחה שליווה אותו מגיל קטן והיה קצין בחטיבה. "מאז שאני ילד קטן לבשתי חולצות של החטיבה, עם תספורת צבאית. התאהבתי בכל מה שקשור לגולני וגם קראתי על מורשת החטיבה".
לדבריו, המהפך אצלו החל מהרגע שבו כף רגלו דרכה בבא"ח – בסיס האימון החטיבתי של גולני. "כבר בטירונות היה לי מ"כ שעזר לי מאוד, השפיע עליי, לימד אותי והחדיר בי ערכים של לוחם. היה לי ברור שגם אני רוצה ללכת למסלול של פיקוד".
ישראל מספר שבמסלול ההכשרה היה "נגביסט" מצטיין. בסוף המסלול עלה עם גדוד 12 (ברק) של החטיבה לקו מבצעי בגבול לבנון, יצא לקורס מ"כים ובסיומו נשלח עם חייליו לקו עזה. "היו לנו גם שתי תקריות בתקופה הזו", הוא מספר על הרזומה שצבר בשטח לפני היציאה לקורס הקצינים.
בבה"ד 1 השבוע המסכם היה המאתגר מכולם. "זה שבוע שלא ישנים בו כמעט בלילה ולא אוכלים יותר מדי", הוא מסביר, "אין טלפונים, הולכים ברגל עם משקלים על הגב. מה שמחזיק אותך הוא רק כוח הרצון והחברים".
איך היה לעבור קורס קצינים בתקופת משבר הקורונה?
"בהתחלה חששתי אבל בדיעבד כל השבתות שסגרנו גיבשו אותנו, אחרי כל ארוחת שישי הייתי אוסף את כל הצוערים מחטיבת גולני לשבת ביחד ולשיר שירים וזה היה מיוחד מאוד".
החברים יודעים את הרקע שלך ומה עברת?
"הרוב יודעים, חלק גדול מהם מרקע די ממוצע ולי יש ניסיון חיים אחר, הם תומכים ומפרגנים, חלק גם מתייעצים מה לעשות עם חיילים שיש להם כל מיני בעיות ת"ש, בבית וכדומה".
על השינוי שחל בו הוא אומר: "מרגע שהפכתי למפקד הבנתי את האחריות, אתה פתאום רואה דברים אחרת והרצון להמשיך בצבא עולה". בסיום קורס הקצינים הוא שובץ כמ"מ טירונים. "זה מה שרציתי, גולנצ'יקים חדשים, לבנות וללמד אותם".
אתה מאמין שכמפקד מרקע לא פשוט תוכל להשפיע יותר על חיילים כאלו?
"חד משמעית כן. אגיד למ"פ שאת כל החיילים הבעייתיים ישלח אליי. הם יכולים ליפול על מפקד שלא עבר דברים ואין לו ניסיון והוא פשוט יוותר עליהם ויעיף אותם מהיחידה, יש לו את כל הסמכות לעשות את זה, דברים כאלו קורים לא מעט לצערי. אני לא מתכוון לוותר על אף חייל".