איתור נעדרים (צילום: אתר הענף לאיתור נעדרים)
מימין לשמאל: עמירם קלכמן, דן וייס ואורי פרנס | צילום: אתר הענף לאיתור נעדרים

דף הבית של ענף אית"ן, היחידה לאיתור נעדרים, מקבל את פני הגולש עם דיוקנאות של חיילים אבודים. כל תמונה, כל אדם וכל זוג עיניים הם סיפור בפני עצמו, עולם ומלואו. חלק מהם מוכרים - לוחמים כמו זכריה באומל, רון ארד וגיא חבר - ואחרים נשכחו מהתודעה בציבורית, אבל אתם יכולים להיות בטוחים שלא מהתודעה של אנשי אית"ן.

באתר של אית"ן אפשר למצוא נתונים על חמישה נעדרים ועוד 195 סיפורים על חללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע. חלק מהם נעלמו עוד במלחמת העצמאות, אחרים במהלך השנים באימונים ובמלחמות ישראל. אנשי היחידה יודעים שכל בדל מידע יכול להיות פריצת דרך, אבל הסיכויים נגדם. לא פעם די בכך שהאדמה או הצמחייה עשו את שלהן, וזירת הקרב או הפשע נמחקה לנצח. ועדיין הם חוזרים לשם שוב ושוב – הנה, ממש בימים חזרו אנשי אית"ן לזירה כזאת, מקום נפילתו של סגן יקיר מרדכי נווה ז"ל.

אנחנו מביאים כאן את סיפורו של יקיר ואת סיפוריהם של חללים אחרים שאנשי אית"ן מסרבים לשכוח. כדאי שגם אנחנו ניזכר בהם מעת לעת.

המטוס צלל אל הכנרת: היעלמותו של סגן נווה

איתור נעדרים (צילום: אתר הענף לאיתור נעדרים)
יקיר נווה | צילום: אתר הענף לאיתור נעדרים

סגן יקיר נווה, מדריך בקורס טיס, יצא ב- 6 במאי 1962 לטיסת הדרכה עם החניך עודד קוטון ז"ל. במהלך הטיסה הם הגיעו לאזור הכנרת, שם התרסק המטוס ונעלם במי האגם. במהלך החיפושים אותרה גופתו של עודד ז"ל, ואילו יקיר נעדר עד היום.

במשך עשרות שנים חזרו לשם החוקרים שוב ושוב. פריצת דרך מסוימת נרשמה במרץ 2014, 52 שנים אחרי ההתרסקות, כשהצוות מצא בכנרת פרטים הקשורים ליקיר ולמטוס. אלא שהוא עצמו לא נמצא.

יקיר עלה שוב לכותרות בפברואר השנה, אז הודיע צה"ל על חידוש החיפושים. אולי עוד יש תקווה לאתר אותו אחרי יותר ממחצית המאה.

פגיעה ישירה: תעלומת מותם של ארליכמן וטקץ'

איתור נעדרים (צילום: אתר הענף לאיתור נעדרים)
מימין לשמאל: משה טקץ' וישראל ארליכמן | צילום: אתר הענף לאיתור נעדרים

זה הדיווח השגרתי על פעולת התגמול בכראמה כפי שהוא מופיע ביחידת אית"ן: "ב-21 במרץ 1968, בשעה 05:35 בבוקר, חצו כוחות צה"ל את הירדן מזרחה במטרה להשמיד בסיס מחבלים בעיירה כראמה, ולנסות להרוג ו/או לקחת בשבי מחבלים שהיו בעיירה. בהרכב הכוחות נכללו יחידות מחטיבות 35, 80 ו-7". אבל מה שקרה שם לאחד מצוותי הטנקים הכי לגמרי לא שגרתי.

אחרי שהושמדו מספר טנקים ירדניים נפגע אחד מהטנקים הישראלים, ומפקדו - סגן יצחק גלילי ז"ל – נפצע ונפל ממנו כתוצאה מההתפוצצות. גלילי הפצוע הצליח לחזור לטנק, אלא שהכלי נפגע שוב וגלילי נזרק ממנו פעם נוספת.

דב חולתא, נהג הטנק, המשיך בנסיעה. כשהטנק נפגע שוב הוא יצא מפתח תא הנהג והסתתר במרחק מטרים ספורים ממנו. שני אנשי הצוות האחרים, ישראל ארליכמן ומשה טקץ', לא הספיקו לצאת. "ראיתי איך הטנק שלנו מתלקח אחרי שפגע בו הפגז השלישי", סיפר לימים. "לא שמעתי מהם מהפגיעה הראשונה. אם טקץ' וארליכמן נלכדו בתוך הטנק, לא נשאר מהם כלום כי האש הייתה כל כך חזקה. נשאר רק אפר".

צה"ל ניסה לחלץ את הטנק הפגוע, אולם הוא היה חם מדי, וכך גם גזרת הלחימה. שלושה טנקים נכשלו בחילוץ ובסופו של דבר עזבו את השטח כשגופותיהם של טקץ' וארליכמן בפנים. במשך השנים ניסו אנשי אית"ן לאתר את השריונרים שנשארו מאחור, ואפילו הצליחו לחקור אזרחים ואנשי צבא ירדנים שהתגוררו באזור. הם ידעו שהטנק עצמו נגרר לעמאן, וישראל הגישה בקשה רשמית לקבלת הגופות של לוחמיה. הירדנים אכן העבירו לישראל שלושה ארונות ב-28 במרץ 1968: באחד מהם הייתה גופתו של נתנאל סימני ז"ל, נעדר נוסף מהקרב שנקבר בישראל, אבל בשני הארונות האחרים היו שקי חול. כעבור מספר ימים התנצל מלך ירדן על האירוע.

עד היום לא ברור מה עלה בגורל הגופות. ההערכה באית"ן היא ש"ישראל ארליכמן ומשה טקץ' זכרונם לברכה נהרגו מהפגיעה בטנק בו לחמו. הטנק בער במשך מספר שעות והתחמושת שבו התפוצצה ועל כן, לאחר ששככה הבעירה, לא ניתן היה לזהות כי ישנם בו שרידי גופות. במהלך העברת הטנק לכיכר בעמאן, ולאחר מכן פירוקו, אבדו עקבותיו של הטנק וכך גם כנראה שרידי גופותיהם של החללים".

שלושה אסונות אוויריים: לאן נעלמו קלכמן, וייס ופרנס

שמו של איש חיל האוויר שנעדר, רון ארד, מוכר כמעט לכל ישראלי. בעבר כתבנו כאן גם על המסתורין סביב היעלמותו של אל"מ ארלוזור זוריק לב ז"ל. אולם באית"ן מחפשים עד היום עוד לא מעט טייסים ונווטים אחרים של חיל האוויר שנעלמו בין גלי הים, הוכרזו כחללים ומעולם לא נמצאו כדי להגיע לקבר בישראל.

סרן אורי פרנס נלחם כדי להיות טייס קרבי. בתחילה הוצב בתפקיד קרקעי, אבל אחרי שהתעקש הגיע לקורס טיס וסיים אותו בהצלחה. פרנס שרד את מלחמת יום כיפור, שבה היה בין הטייסים הראשונים שנשלחו לבלום את הכוחות הסורים ששטפו את רמת הגולן. אלא שחודש לאחר פרוץ המלחמה הוא יצא לטיסה שממנה לא חזר. זה קרה בשעות הצהריים של ה-6 בנובמבר 1973: זוג מטוסי נשר יצאו מחצור לטיסת אימון מעל לים התיכון שבמהלכה נכנס מטוסו של פרנס לסחרור.  הוא נטש את המטוס בגובה של כ-6,000 עד 7,000 רגל, כ-20 ק"מ מערבית לאשקלון. למקום יצא צוות חילוץ, אולם הוא לא הצליח לאתר את פרנס.

טרגדיה דומה הכתה את חיל האוויר ב-20 בינואר 1981, כששלושה מטוסי פנטום יצאו מרמת דוד לתרגול קרב אוויר מול זוג מטוסי 16-F. כתוצאה מההתנגשות נהרג טייס ה-F-16, אודי בן אמיתי ז"ל, וטייס הפנטום אליעזר אדר נטש אותו ולאחר מכן חולץ מהים. גם נווט הפנטום דן וייס הצליח לנטוש, אולם צוות החילוץ לא הצליח למצוא אותו. למקום הגיעו כלי טיס רבים וגם ספינות של חיל הים, אולם גורלו של וייס נותר לוט בערפל.

עוד באותה השנה, ב-10 ביולי, המריא מבסיס חיל האוויר בחצור מבנה בן ארבעה מטוסי כפיר לאימון קרב אוויר מעל הים התיכון. במהלך האימון התגלתה תקלה במטוסו של טייס המילואים רס"ן עמירם קלכמן, שחזר לכיוון הבסיס. אלא שהוא מעולם לא נחת שם: התקלה החמירה והוא נאלץ לנטוש את המטוס. חבריו ראו את עמירם נופל לים לאחר שהמצנח שלו לא נפתח. כוחות רבים חיפשו אחריו במשך חודשים ארוכים, אולם לא מצאו דבר למעט מעט שרידים של המטוס.

תעלומת הצוללת לוויתן: הים לקח את רב"ט בן יהודה

איתור נעדרים (צילום: אתר הענף לאיתור נעדרים)
גרשון בן-יהודה | צילום: אתר הענף לאיתור נעדרים

רובנו שמענו על הצוללת דקר ועל המאמצים הרבים שישראל השקיעה בחיפוש אחר נעדריה, אולם בשייטת הצוללות של חיל הים יש עוד תעלומה שלא נפתרה, ובחיל מחכים עד היום לשובו של רב"ט גרשון בן יהודה.

באמצע שנות ה-60 רכשה ישראל מבריטניה שלוש צוללות מדגם T - לוויתן, דקר ודולפין. דקר מעולם לא הגיעה לחופי ישראל,  ואילו לוויתן הגיעה בהרכב חסר. ב-25 במאי 1967 היא יצאה בפיקודו של רס"ן זאב אלמוג להפלגה ללא חניות ביניים, עד הגיעה ארצה. בלילה השני, 26-27 במאי, כשהייתה צפונית לווילס, שני אנשי יצאו צוות למחוק את מספר הצוללת מדופן הסנפיר (הדבר נעשה מטעמים מבצעיים, כדי למנוע אפשרות זיהוי הצוללת). החיילים, יעקב תמיר וגרשון בן יהודה ז"ל, עבדו על הסיפון בהתאם לכללי הבטיחות - קשורים לצוללת והאחד לשני. אחרי שסיימו למחוק את המספר הם התירו את כבל האבטחה, ורגע לפני שנכנסו הגיע גל ששטף אותם מהסיפון. חבריהם חיפשו אחריהם, חלק אף קפצו למים, אולם ללא הצלחה.

שלושה שבועות לאחר מכן נמצאה גופתו של יעקב תמיר ז"ל על החוף באירלנד. גופתו של גרשון בן יהודה ז"ל לא נמצאה עד היום.

לא חזר מהסיור: רב"ט ידידיה יצחק

איתור נעדרים (צילום: אתר הענף לאיתור נעדרים)
ידידיה יצחק | צילום: אתר הענף לאיתור נעדרים

זמן קצר לאחר מלחמת יום כיפור חזר חיל הים לבצע סיורים לאורך חופי חצי האי סיני למטרות אבטחה והפגנת נוכחות. ב-18 באוגוסט 1976 יצאה נחתת הטנקים "בת שבע" לסיור כזה באזור מיצרי טירן, החולשים על הכניסה למפרץ אילת. במהלך ההפלגה ערכו אנשי חיל הים אימונים שונים, ובסיומו של אחד כזה, כק"מ וחצי מהאי טירן, גילו שרב"ט ידידיה יצחק נעדר מהנחתת. באית"ן מציינים שלמקום הוזנקו "שלושה דבורים, שתי ספינות טילים, שתי נחתות טנקים ומטוס חיל האוויר, אולם החיפושים לא העלו דבר". עד היום לא ברור מה בדיוק קרה שם  ולאן נעלם רב"ט יצחק.

חיל הים הוא חיל קטן, מאוד משפחתי, וכל טרגדיה מועצמת בסביבה שבה כולם מכירים את כולם. זה המקום לציין שלחיל עוד 16 לוחמים שמקום קבורתם לא נודע - לוחמי המשחתת אילת. ב-20 באוקטובר 1967 הפליגה המשחתת תחת פיקודו של סא"ל יצחק שושן ו-199 אנשי צוות לסיור שגרתי מול חופי סיני. למחרת ארבו למשחתת ספינות טילים מצריות שירו לעברה טילי סטיקס. אילת טבעה במחיר כבד מאוד: 47 הרוגים ו-91 פצועים. 16 לוחמים נעדרים עד היום, אולם יש לציין כי מספר גופות לא מזוהות נטמנו בקברי אחים שעליהם חרוטים שמות כל הנעדרים.

 

ישנים בלילה עם הסיפורים

סגן אלוף גבי אלמשעלי, לשעבר ראש ענף איתור נעדרים בצה"ל, בעבר סיפר שכל חוקר הולך לישון עם החקירה שעליה הוא מופקד. "אני מקבל טלפונים במהלך היום, בכל שעה, אם יש רעיון. זו עבודה שיש בה לא מעט תסכולים. במשך שנים אתה יכול לחפור כיוון מסוים, ורק אז מתברר שהוא מוטעה".

לא מעט תעלומות פתרו באית"ן במהלך השנים, ומי יודע: אולי - רק אולי - אחד מהעדים יקרא את הכתבה שלפניכם, ירים טלפון לאית"ן ויפתור עוד תעלומה.

המוטו באית"ן הוא שאסור לוותר, שפשוט אין מצב להרים ידיים. משימתם היא לאתר את החללים הנעדרים ולהביאם לקבורה. והחלום של כל אחד מהם? לראות את היחידה מפורקת לאחר שכל הבנים נמצאו.