דאעש, אל קאעידה, חמאס וטליבן. שמות ארגוני הטרור האלה ידועים לרוב בני האדם על פני הגלובוס ולא יורדים מהכותרות, כשבראשם נמצאים המחבלים של דאעש, שמצטייר כארגון האכזרי ביותר שהעולם ראה בתקופה המודרנית.
אך מתי דאעש נולד? לאחרונה התפרסמו טענות בארה"ב על כך שממשל אובמה הוא זה שסייע להקמת הארגון, וזאת במטרה ליצור כוח יעיל ששילחם במשטרו של אסד הבן. את הטענות העלתה לא אחרת ממי שהייתה מזכירת המדינה באותן שנים, המועמדת לנשיאות הילרי קלינטון. הן הוכחשו על ידי גורמים רבים בממשל, אולם מה שמפתיע בכל הסיפור זה שמדובר בפעם השנייה, במידה וזה נכון, שארה"ב מחמשת ומאמנת ארגונים שלבסוף יצאו נגדה למלחמה.
במהלך שנות ה-80, ימי המלחמה הקרה, התחלק העולם לטובים ורעים, כחולים ואדומים או בקיצור הצד של ארה"ב נגד הצד של ברה"מ. במלחמה הזו הכול היה כשר ולא מעט משחקים מלוכלכים התנהלו מאחורי הקלעים. אחד מאותם משחקים היה כאשר ברה"מ פלשה לאפגניסטן. בארה"ב ראו בזה הזדמנות והחליטו לעקוץ את הדוב הרוסי. הם החלו לאמן ולחמש את הארגונים האסלאמיים בנשק אמריקאי מתקדם, בעיקר טילי כתף מסוג סטינגר, שהפכו לאימת הטייסים הרוסים.
האפגנים, שהתגלו כמומחים בתחום הנ"מ, הפילו מאות מסוקים ומטוסי קרב של הרוסים. הסוף ידוע – הם נסוגו מאפגניסטן אחרי מספר שנים של הקזת דם – אולם אז הגיע החלק הבעייתי. אותם ארגונים, שכלל לא הסתירו את האידאולוגיה שלהם, פנו נגד ארה"ב עם אותו הנשק והכסף שקיבלו ממנה. השיא היה בתקיפת ה-11 בספטמבר, שבקרוב נציין את יום השנה ה-13 שלה. אך נראה שהאמריקנים לא למדו דבר מההיסטוריה של עצמם. אחרי שפרצה מלחמת האזרחים בסוריה הם סימנו את אסד כאיש הרע והחלו לחמש ולאמן את ארגוני האופוזיציה, רק ששוב הגולם קם על יוצרו – דאעש, שאפילו זכו לפגוש את הסנטור מקיין, הפכו לאימת העולם, וגם א-נוסרה התגלו כגלגול של אל קאעידה.
כמו שזה נראה הניסיון של השוטר העולמי להפריד את העולם בין טובים לרעים נכשל ולמעשה פוגע בכל האזור. עכשיו הם נאלצים לארגן קואליציה עולמית ובמצב שנוצר הפך כל האזור לחבית חומר נפץ כשבין המאוימות גם ירדן, לבנון וישראל. מה שמדהים בכל הסיפור הזה זה שעכשיו – שימו לב לאירוניה – יש פוליטיקאים בארה"ב שקוראים לסייע למשטר של אסד שנלחם נגד דאעש.
האויב של האויב שלי הוא חברי? חשבו שנית
אין ספק שאנחנו הישראלים טובים בלהטיף מוסר אבל העניין הוא שטענות דומות עלו גם כנגד ישראל. כאשר הוקם ארגון חמאס החליט הממשל הצבאי לסייע להם בכדי שאלה יהיו משקל נגד לאנשי הפת"ח. שלא כמו ארה"ב ישראל לא אימנה את אנשי חמאס וכמובן שלא העבירה להם נשק, אולם היא כן אפשרה להם פעילות חופשית במסגדים, כולל את התעצמות הדעוואה, אותם מרכזי תרומות לעניים שהפכו מקור גיוס עיקרי של חמאס. גם פה הסוף כבר ידוע; אנשי הפת"ח שהתגלו כמתונים יותר הפכו לשותפים וחמאס הפך לצרה צרורה.
זה לא נגמר כאן. הצרפתים עשו את אותו מעשה באלג'יר, הבריטים באפריקה ובקיצור נדמה שרק דבר אחד לא ניסו לעשות – להשמיד את ארגוני הטרור. נכון, לא מעט מומחים התראיינו על רקע צוק איתן וכולם הדגישו שאי אפשר להשמיד ארגון טרור, אך האם באמת כך הדבר? עד היום ניסו כולם לפגוע בארגון על ידי סיוע למתחרה שלו – "האויב של האויב שלי הוא חברי" – אבל זה כאמור לא עבד, בעיקר מכיוון שזה נעשה תוך התעלמות מוחלטת מהמצב בשטח. אנשי אל קאעידה והטליבן מעולם לא הסתירו את השנאה שלהם לכופרים במערב, ולמרות זאת קיבלו את הסטינגרים שלהם מארה"ב.
אז מה כן? לצד מערכה צבאית ארוכה, קשה וחסרת פשרות, צריך להבין שארגון טרור הוא דג במים בקרב האוכלוסייה, זה מרקם החיים שלו. על כן, אם יהיה לאוכלוסייה מה להפסיד מהבחינה של ביטחון אישי וכלכלי, יהיה לארגון הרבה יותר קשה להרים את הראש ולצאת לקרב. היום כולם יודעים להגיד, שוב חוכמת הבדיעבד, שמצב כלכלי טוב ברצועה היה מונע את הסבב הנוכחי.
אפשר כמובן שלא להסכים עם דבריי, אולם אחרי שנכשלנו בקטע של לתת נשק לאנשים שהפכו קיצוניים יותר, אפשר לנסות את הדרך הזו. יש להשמיד את הטרור במבצע צבאי ואז לצאת לאותה מלחמה נחושה גם מבחינה מדינית וכלכלית. ברור שלא נחיה בגן עדן אבל מרחק הזמן בין סבב לסבב יגדל סביר להניח באופן משמעותי.