לא פחות מחצי עולם טסו בדצמבר האחרון זוג מפציצים רוסים כדי להעביר לאמריקאים מסר שיהדהד היטב במסדרונות הבית הלבן. שני המטוסים מסוג Tu-160 נחתו בנמל התעופה סימון בוליבר הסמוך לקראקס, ונצואלה. הצעד של פוטין היה מאוד ברור במהלך הזה, ומטרתו הייתה להגיד לאמריקאים, שוונצואלה זוכה לתמיכה צבאית מרוסיה והיא לא לבד במערכה.
בעבור האמריקאים, מדובר היה במכה מתחת לחגורה ופגיעה ב"דוקטרינת מונרו", שאומרת הלכה למעשה שלאף מעצמה זרה אסור להיכנס לדרום אמריקה, זולת ארה"ב. אבל את הרוסים זה לא עניין. הם רצו להעביר את המסר שלהם, ולא בפעם הראשונה. מבחינתם, לא הייתה דרך יותר טובה להעביר מסר מאיים מאשר דרך מפציצים גדולים, שנושאים טונות של פצצות ויכולים לשאת גם פצצות גרעין לצד השני של העולם.
דיפלומטיית השרירים
צי המפציצים של פוטין הפך לחלק מ"דיפלומטיית השרירים" שלו. כשמדינות רוצות לדבר אחת עם השנייה, המנהיגים שלהן מרימים טלפון אחד לשני, נפגשים או מתקשרים דרך שגרירים ומברקים (כן, זה עדיין קיים). אבל לא פעם קורה שמדינה רוצה להעביר למדינה אחרת מסר חד-משמעי. איום מפורש או לפחות הפגנת כוח, שתפקידה להרתיע. "זהירות, לא כדאי לך לנסות אותי, תראי כמה גדולה אני". כזה. ואת זה אוהבים לעשות דרך אמצעים צבאיים.
בשנת 2007 הכריז פוטין על חידוש טיסות המפציצים שלו שהופסקו בתחילת שנות ה-90, אחרי שברה"מ התפרקה. מאז, המפציצים הרוסים הגיעו כמעט לכל נקודה בעולם. כל טיסה שכזו הייתה סוג של מסר אישי מפוטין.
את הדרך להעביר את המסר החדש-ישן הם החלו באוגוסט 2007 עם טיסה של לא פחות מ-14 מפציצים שהמריאו משבעה בסיסים שונים. בין השאר הם התקרבו לאי גואם, שם שוכן בסיס אמריקאי מרכזי. הם ממש אילצו את ארה"ב להעלות מטוסים לאוויר ולאתר אותם. עוד באותה השנה המריא מבנה נוסף של 20 מפציצים לטיסות שנמשכו כ-20 שעות ועברו בין השאר מעל נושאות מטוסים אמריקאיות.
ב-2017 מפציצים מסוג TU-95 טסו סמוך לאלסקה, עד שמטוסי קרב אמריקאים שהוקפצו לאזור הרחיקו אותם. זה קרה אחרי ששנתיים קודם לכן המפציצים של פוטין טסו "רק" 65 ק"מ, מאלסקה וגם קליפורניה. מסר דומה הם שלחו גם לנורבגים, אחרי שבחודשים האחרונים מפציצים רוסים התקרבו למדינה, עד שהורחקו על ידי מטוסי קרב אמריקאים או נורבגים. בינואר האחרון אף דווח כי "שני מטוסי F-22 ושני מטוסי F-18 הוקפצו, לאחר שזוהו שני מטוסים רוסיים מסוג טופולב Tu-160 שנכנסו למרחב האווירי הקנדי".
רוסיה חזרה למשחק
המפציצים של רוסיה כמו שזה נראה מגיעים לכל מקום, גם אם זה אומר טיסה לטווח של 10,000 ק"מ. והכל כדי להעביר מסר מהקרמלין, "רוסיה חזרה למשחק ואף אחד לא יתעלם מזה". כי שוב, מה יותר טוב ממפציץ גרעיני כדי להעביר מסר חשוב ומהיר.
"לפעולות אלו יש פוטנציאל להסלים את המתיחות בין המדינות שלא לצורך, והן עלולות היו לגרום לטעות או לתאונה, שתוצאותיהן היו פציעה רצינית או מוות", אמר גנרל אמריקאי אחרי אחת מאותן תקריות. וכאשר ארה"ב התערבה במשבר באוקראינה, רוסיה שוב שלחה מפציצים לכיוון ארה"ב. אז דווח כי הפנטגון רואה בהפגנת הנוכחות הרוסית מסר של איום מרומז מפוטין לאובמה. פוטין מצדו אמר לכתבים ש"סיורים כאלו יצאו על בסיס קבוע".
הטופולב Tu-95 הוא ותיק המפציצים של חיל האוויר הרוסי. מדובר במטוס שנכנס לשרות כבר ב-1956 ודי מהר הפך לאחד מסמלי המלחמה הקרה, בגלל אותם סוגי סיורים ומסרים בדיוק. לפחות על פי ההצהרות של חיל האוויר הרוסי, צפוי לו שירות ארוך עד שנת 2035 ואף מעבר לזה.
מדובר במטוס ענק, 46 מטרים אורכו שמונע בארבעה מנועי טורבו-פרופ המסוגלים להביא את המפציץ הזה למהירות העולה על 900 קמ"ש ולטווח של 15,000 ק"מ. הוא מסוגל לטפס לגובה של 46,000 רגל והחלק הבאמת מאיים, הוא היכולת לשאת 15 טון טילי שיוט ופצצות. דיווחים שונים מספרים שהמפציץ הזה הוא שהפיל בניסוי את פצצת הצאר, פצצת המימן החזקה ביותר שנוסתה אי פעם, בעוצמה של 50 מגהטון.
לחיל האוויר הרוסי יש 60 מפציצים מהסוג הזה. ובנוסף קיים דגם נוסף שנקרא TU-142 שהוא בעצם גרסת המפציץ של הצי הרוסי. הדגם הימי ארוך יותר, 53 מטרים אורכו, ומלבד החימוש הדומה נושא גם טילי שיוט שלטענת הרוסים יכולים להשמיד באופן טוטאלי ספינות גדולות. לצי יש ככול הידוע כ-12 מפציצים מדגם זה.
סוס העבודה בסוריה
הטופולב TU-22M עלה לכותרות שלא בטובתו, אחרי שחזר מגיחה ונחצה לשניים במהלך הנחיתה. מדובר במטוס שאורכו 42 מטרים ומפעיל אותו צוות של ארבעה (שני טייסים, נווט ומפעיל מערכות). הוא מסוגל לטוס למרחק של 6,800 ק"מ ובמהירות של 2,000 קמ"ש. המטוס ממריא גם מבסיסים באיראן ונחשב לאחד מ"סוסי העבודה" של פוטין בסוריה.
המפציץ עלה לאוויר בפעם הראשונה ב-1969, אולם בימים אלו ממש הוא זוכה לשדרוג משמעותי. כזה שעל פי הרוסים כולל גם ערכת בקרת נשק משודרגת, שתאפשר לו לשגר בין היתר טילים בליסטיים לטווח ארוך נגד ספינות. טילים, שנבנו במיוחד כדי לתקוף קבוצות תקיפה ימיות של ארה"ב, כולל נושאות מטוסים, אולם ניתן להשתמש בו גם נגד מטרות קרקעיות. המפציץ הזה מסוגל לשאת 24 טון חימוש הכולל פצצות רגילות, מונחות וטילים. כאלו שניתן לצייד אגב בראשי נפץ גרעיניים.
ה-Tu-160 שמכונה גם "הברבור הלבן" או "בלאק ג'ק", נחשב למפציץ הכבד ביותר של הרוסים, זה שנחת בוונצואלה. במקור מדובר במפציץ שנכנס לשרות מבצעי בסוף שנות ה-80. אולם בשלוש השנים האחרונות, רוסיה החלה להשביח אותו ולטענתם, מדובר כיום במפציץ חדש שרק צורתו דומה למטוס המקורי.
אורכו של המטוס 54 מטרים וגם זה מופעל על ידי ארבעה אנשי צוות אוויר. הוא מאוד מהיר, מגיע למהירות של 2,200 קמ"ש ולגובה של 51,000 רגל. על פי הרוסים המפציץ הזה מסוגל לטוס למרחק של 12,300 ק"מ בלי להזדקק לתדלוק אווירי, זה בזכות מיכל דלק בעל קיבולת של 130 טון המאפשר לו להישאר באוויר 15 שעות ברציפות.
עיקר העוצמה שלו נמצא ביכולת לשאת למעלה מ-40 טון חימוש. זה כולל פצצות רגילות ומונחות, טילי וטילי שיוט. וכמובן נשק גרעיני. ה- TU-160 מצויד במכ"ם לגילוי מטרות אוויריות וגם קרקעיות, ובנוסף למעקב אחר הקרקע לטיסה נמוכה. בין המערכות המשודרגות שלו ניתן למצוא לוחמה אלקטרונית, בקרת נשק ומערכות להגנה עצמית.
גם המפציץ הענק הזה נמצא בקו הייחודי של מפציצים שהרוסים פתחו בין מדינתם ובין סוריה. זה המפציץ שלטענת האמריקאים והקנדים "חדר למרחב האווירי" של קנדה לפני כשבועיים. אין ספק שמבין שלל מערכות הלחימה הקטלניות בארסנל של פוטין, מדובר באחד מהכוכבים.
לרוסיה, נזכיר, יש על פי הערכות כ- 4,300 ראשי קרב גרעיניים. כאלו שניתן לשים על טילים ופצצות שנועדו להיות משוגרות מאותם המפציצים המדוברים. כוח מאיים לכל הדעות. כמה מאיים? כזה שמעשית, יכול להשמיד את כל כדור הארץ כמה וכמה פעמים. למקרה שתהיתם מניין הביטחון שמפגין הנשיא פוטין.