זמן קצר אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר, ארה"ב הכריזה על המלחמה העולמית בטרור. זרועות הצבא האמריקאי הגיעו לאפגניסטן ולאחר מכן לעיראק, אבל לא רק לשם. האמריקאים חברו למדינות שסבלו מהטרור באפריקה ואסיה, פעלו שם באופן ישיר וגם בעקיף דרך הצבאות המקומיים.
ליכולות האוויריות במלחמה הזו הייתה משמעות אדירה. לכן ארה"ב הקימה באותן מדינות חילות אוויר מאפס או ששדרגה את החילות הקיימים, בתוספת היכולת לנהל מבצעים משולבים מיוחדים. על החלק הזה אחראית יחידה מיוחדת ומאוד לא מוכרת של חיל האוויר האמריקאי, מי שמכונים "הכומתות החומות" או בשם המקצועי "הטייסת ה-6 למבצעים מיוחדים".
כחלק מאותה מלחמה עולמית בטרור, צבא ארה"ב החל לפרוס יחידות בפיליפינים כבר בתחילת 2002. לפחות 174 לוחמים אמריקאים נשלחו לשם, רובם אנשי הכומתות הירוקות ויחידות נוספות של מפקדת הכוחות המיוחדים, שפועלים יחד עם צבא הפיליפינים כנגד ארגון הטרור "אבו סיאף" שמסונף לאל קאעידה. עיקר הלחימה נעשתה בשת"פ עם הצבא המקומי וכדי שזה יקרה ארה"ב שלחה להם אמל"ח רב בהם כלי טיס. בין השאר מסוקי סער להטסת הכוחות המיוחדים.
האמריקאים שלחו לפיליפינים מסוקים מסוג UH-1 ובלאק הוק, גם כמה כלי טיס קלים. הבעיה שהטייסים הפיליפינים כמעט ולא ידעו לטוס בלילה וגם לא ידעו לבצע טיסות מורכבות הנדרשות במבצעים מיוחדים. מי שהגיע לשנות את המצב הם ה"יועצים" של הכומתות החומות.
הם אימנו את הטייסים המקומיים לטוס בלילה, לימדו אותם איך לתכנן משימות פשיטה אוויריות, איך להטיס צוותים של יחידות קומנדו ואיך לסייע להם בשטח. אחרי שהם למדו לעשות את זה, הם גם סייעו להם באופן ישיר בביצוע המשימות, ובחלק מהמקרים כלי טיס של הטייסת ה-6 למבצעים מיוחדים השתתפו במבצע.
הדוגמה הזו מראה את ליבת העשייה של היחידה המיוחדת של חיל האוויר האמריקאי, שדומה מאוד לזו של הכומתות הירוקות, רק באוויר. צוותי היחידה יודעים להגיע לכל נקודה בגלובוס, להתלבש על הכוח המקומי ואז לדאוג שיהיה לו חיל אוויר מתפקד כולל למבצעים מיוחדים.
"אנחנו לא מנסים לייצר תמונת מראה של חיל האוויר האמריקאי", אמר ג'רום קלינגמן, קצין אסטרטגיה ותכנון של הטייס ה-6 בריאיון לביטאון חיל האוויר האמריקאי. "אנחנו עובדים עם הכוח המקומי במסגרת היכולות הכלכליות והטכנולוגיות שלהם, מנסים למקסם את הקיים באופן הנכון והיעיל ביותר".
בשל היכולות הגבוהות של צוותי האוויר והלוחמים של הטייסת ה-6, כמו גם כלי הטיס המיוחדים והמגוונים שהיא מפעילה, היא גם מבצעת משימות "שחורות" עם יחידות העלית של פיקוד הכוחות המיוחדים האמריקאי.
"הילד החריג" בכוחות המיוחדים
הטייסים והיועצים הקרביים (CAA) נבחרים לשרת ביחידה מתוך כ-18 מערכים שונים של חיל האוויר האמריקאי, כלומר לכולם יש לפחות ארבע שנות ניסיון בשירות. הם מגיעים מהמשטרה הצבאית של חיל האוויר, קציני רפואה, טייסים ועוד. מי שנבחר מחויב לעבור מיונים של פיקוד הכוחות המיוחדים ורק מי שהצליח בשלב הזה יכנס למסלול ההכשרה, שנמשך 18 חודשים במטרה להכשיר אותם לנהל מבצעים אוויריים לא שגרתיים.
כאמור, כלל המיועדים לשרת ביחידה הם בעלי הכשרה צבאית ולא מעט מהם כבר בוגרים של קורסים כמו חובשים, צלפים, איסוף מודיעין ועוד. לכן ההכשרה עצמה מתמקדת בהכנה שלהם למשימות של היחידה.
ההכשרה מתחלקת לארבעה שלבים. הראשון, אופן השימוש בכלי רכב וכלי טיס מיוחדים במגוון רחב של משימות. זה במקביל לקורס צניחה, צלילה, הישרדות ועוד. הטייסים שמועמדים לשרות ביחידה ילמדו להטיס את כלי הטיס המיוחדים של הטייסת לצד הכשרות נוספות.
בשלב הבא הם ילמדו לתכנן משימות אוויריות במסגרת היחידה בדגש על התאמה להפעלה של כוחות זרים כשלכל אחד המנטליות שלו והיכולות שלו על בסיס המשאבים של מדינות היעד. משם הם ימשיכו לשלב השלישי, בו ילמדו שפות ותרבויות.
המפעילים של הטייסת ה-6 מתמחים בשפות כמו ערבית, רוסית, פולנית, ספרדית, תאילנדית וזו רשימה חלקית בהחלט. לאחר מכן הם יגיעו לשלב האחרון שמרכז למעשה את כל מה שלמדו, בשלב הזה הם יעברו אימונים ייעודיים למשימות השונות של היחידה.
מי שהצליח לעבור בהצלחה 18 חודשים של הכשרה, יקבל את הכומתה החומה ותג הטייסת לצד תג הכוחות המיוחדים. "ה-6 תמיד הייתה הילד החריג, כמעט הילד ממזר של פיקוד הכוחות המיוחדים. הסיבה היא שאף אחד לא באמת יודע מה אנחנו עושים", אמר סמל בדימוס טראוויס פיטרסון לאתר חיל האוויר האמריקאי. ואין ספק שהם כאלה. בעוד שיחידות כמו כוח דלתא, אריות הים או הכומתות הירוקות הפכו מפורסמות, הרי שהכומתות החומות נשארו בצל של הפרסום.
בעוד שטייסת רגילה מפעילה סוג אחד של כלי טיס ה-6, כפי שמכנים אותה המשרתים, מפעילה מגוון רחב של כלי טיס מאוד לא שגרתיים. בין השאר מדובר במטוס תובלה קל מסוג C-145A, שדרוג של ה-PZL M28 הפולני. המטוס הזה משמש את היחידה לתובלה כמו גם הטסה של כוחות מיוחדים, אמריקאים ואחרים.
לצד הפולני המשודרג, לטייסת גם מטוסים קלים מסוג צסנה 208 עליהם שמו מערכות איסוף ולילה מקדמות, מטוסי AC-235 שהנו מטוס תובלה עליו התקינו מקלעים ותותחים לסיוע קרוב בעיקר ליחידות מיוחדות, מטוסי MX-7 קטנים וזריזים המשמשים למשל לסיור בגבהים נמוכים.
יש עוד כמה סוגי מטוסים, חלק מהם אגב מסווגים, ולצד על אלה יש גם סוגי מסוקים בהם גם כמה מתוצרת רוסית. כלי הטיס האלה מיועדים להגיע לכל מקום בעולם ובהתראה קצרה כאשר בלא מעט מקרים, הנראות שלהם נועדה להקטין את נוכחות האמריקאים מבחינת נראות.
בהונדורס למשל, מטוסי PC-12 של הטייסת ה-6 טסו עם מערכות תצפית מתקדמות כדי לאתר מתחמי סמים ועמדות מורדים. כאשר אלה אותרו, הטייסים של הכומתות החומות הכווינו לשם את הכוחות המיוחדים של צבא ומשטרת הונדורס.
אותם טייסים פעלו באופן דומה גם באפגניסטן ועיראק, שם הטיסו מגוון מטוסים קלים ולא מסומנים מהם הכווינו לעבר עמדות טרור את מטוסי חיל האוויר האפגני והעיראקי, או היחידות של הצבאות הנ"ל.
"חוקי זאב הערבות"
כמות המשימות של הטייסת ה-6 רחבה והן מגוונות, לרוב הטייסים וה"יועצים" פועלים יחד. אולם בחלק מהמשימות יהיו רק היועצים ובחלק רק הטייסים עם המטוסים שלהם. אפשר לומר שברגעים אלה ממש, הם נמצאים ביבשת אירופה, בעיקר במדינות המזרח מול רוסיה, באפריקה, באסיה ובדרום אמריקה. כל יבשת עם המשימות שלה.
"כאשר אתה רואה כומתה חומה, אתה יודע שקיבלת ליד מומחה אווירי טקטי עם ידע תרבותי וסוציו-פוליטי", אמר לוחם לשעבר ביחידה שצוין רק בשם וויליאמס. "הגברים והנשים של ה-6 חיים תחת רשימת סעיפים של חוק 'זאב הערבות', הם רצים עם החבילה, הם חיים תחת חוקי המשחק של החבילה, אבל משאירים את כל האופציות פתוחות", הוא מסביר. "אם אתה מנהל מאבק הוגן מול הצד השני אז סימן שלא תכננת את המשימה כמו שצריך. אתה חייב לדעת להתגנב ולדאוג שהיתרון יהיה אצלך".
אגב, מעקב אחרי המסלול של אותו וויליאמס מלמד עד כמה המשימות שלהם רבות ומתפרסות על פני כל העולם. על פי אתר military.com וויליאמס, שהחל את השירות שלו בשנת 2010 כמכונאי מוטס טרם הצטרף ליחידה, השתתף במשימה לאימון חיל האוויר הירדני, בהקמה של טייסת מיוחדת בחיל האוויר של אפגניסטן וטס שם גיחות מבצעיות לצדם, בין השאר באיתור שדות סמים שהיו מקור מימון של הטליבאן וגם בהעברת כוחות קומנדו אפגנים ליעדים שונים. משימות דומות הוא עשה גם בעיראק ונראה שבמדינות נוספות ששמן לא פורסם.
בריאיון איתו וויליאמס סיפר שהוא הוכשר לטוס על לא מעט כלי טיס, "אבל הבייבי שלי היה המי-17" מתוצרת רוסית כפי שהעיד. נתון מעניין נוסף עולה כשסיפר ש"לכל משימה טסנו בכלי טיס אחר. אחרי שקיבלנו משימה וביצענו את התכנון, היינו בוחרים את כלי הטיס הכי מתאים ואיתו טסנו". הוא הדגיש שאת זה הם עשו בלי שהיה צריך להנפיק אישורים מיוחדים, כנהוג בחיל האוויר המסורתי.
עוד נחשף באותו אתר, שכל איש צוות ביחידה יכול לצאת לקורסי הכשרה לבחירתם. "אם אתה רוצה ללכת לבית ספר לצלפים, אתה הולך, רוצה ללכת לבית ספר לחילוץ והצלה, אתה הולך לשם. אתה יכול לבחור כל מה שנראה לך רלוונטי למשימה, לעבודה עם יחידות מיוחדות אחרות בפיקוד הכוחות המיוחדים של ארה"ב או מהקואליציה ושותפים אחרים", אמר.
בראיונות השונים, המשרתים ביחידה מספרים על קשרי חברות קרובים בצבאות ומדינות בהם פעלו. אחד מהם ששרת באפגניסטן סיפר ש"איבדתי יותר אחים אפגנים מאשר אחים אמריקאים או מצבאות הקואליציה". הוא הוסיף כי הנסיגה מאפגניסטן הייתה לו קשה, סיפר על דאגה למי שאימן או נלחם לצדו ונשאר שם. אבל כיחידה הדגיש שהם ממשיכים לבצע את המשימות שלהם או שהם בדרכם למשימה הבאה. "בכל מקום שבו נראה פעילות קיצונית, נראה גם את הכומתות החומות".