"הנשמה שלי שבורה, לא סיפרתי את זה לרבים מכם. אני לא יכול יותר לשאת את הכאב הזה". יום שני לפנות בוקר, קייב. בר בונן, ישראלי בן 36 שלחם עם המורדים באוקראינה נגד הכוחות הפרו-רוסים, יושב מול המקלדת וכותב מכתב התאבדות מצמרר באנגלית. "אני רוצה להיפרד מכל האנשים שהיה לי הכבוד להכיר אותם ולהיות קרוב אליהם. אני רוצה לבקש סליחה מאלה שהעלבתי או פגעתי בהם. אנא זכרו אותי כאדם טוב שעשה מעשים רבים בחייו, רובם טובים".
הוא משגר את הפוסט וזמן קצר אחר כך נשמעת ירייה שמחרידה את דיירי הבניין בו הוא התגורר. כמה מהם מתקשרים בבהלה למשטרה, וכעבור כמה דקות שוטרי משטרת קייב מוצאים אותו מתבוסס בדמו על השטיח אחרי שקליע חורר את ראשו. בסמוך לו שוכב אקדח תשע מ"מ.
פוסט הפרידה שלו הותיר רבים מחבריו המומים וכואבים, אך יותר מכל, מותו הפתאומי הדליק שורת נורות אדומות. האם הוא התאבד, או שמא נרצח כנקמה על לחימתו ברוסים? מדוע אדם שאהב את החיים כל כך נטל את נפשו? אם תשאלו אותם, כל הסימנים מובילים לכך שמישהו רצח את בר וביים את ההתאבדות.
"אני לא מאמינה שהוא התאבד, ובטח לא ירה לעצמו כדור בראש", סיפרה אלנה, חברתו לשעבר של בונן. "הכרתי אותו לפני כעשר שנים ויצאנו במשך כשנה. לפני בערך חודשיים הוא עבר מאודסה לקייב. עקבתי אחריו בפייסבוק ובאינסטגרם ורק לפני כמה שבועות שאלתי אותו על המלצות למקומות בילוי באודסה. הוא היה אדם מקסים וחברותי מאוד. ממש כואב לי על הלב על מה שקרה לו".
אבל חבר קרוב שהעדיף לא להזדהות היה נחרץ יותר. "אין לי ספק שהרוסים עומדים מאחורי ההתנקשות הזו. הם רצו לסגור איתו חשבון בגלל שלחם בהם, ומן הסתם גם הרג חיילים רוסיים. הוא היה בן אדם שאהב את החיים. נכון שהיו לו קצת קשיים בחיים, אבל מפה ועד התאבדות? אין מצב. גם הפוסט שנכתב לכאורה בשמו, נראה כאילו מישהו אחר כתב אותו. זה לא סגנון הכתיבה שלו".
קשר שתיקה
בונן נולד באוקראינה ועלה לישראל עם הוריו ואחותו בשנות התשעים. הוא למד בבית הספר עירוני א' ומשם המשיך לתיכון "הולץ", בית הספר הטכני של חיל האוויר בתל אביב. "הכרתי אותו בבית הספר. היה תלמיד מאוד חכם, אמיץ וסקרן מאוד", סיפרה חברה לספסל הלימודים. "הוא תמיד הלך על חבל דק, לא היסס להתעמת עם מורים ולומר להם את דעותיו. הוא היה יצירתי, ידע לאלתר והיה ממציא כל מני דברים. החבר'ה אהבו אותו מאוד", העידה.
אבל עוד ועוד חברים ומכרים סירבו לדבר על בונן, גם כאלה שהגיבו למכתב ההתאבדות שפרסם בניסיון לעזור לו. הם שמרו על שתיקה רועמת. למה? שאלה טובה. "אני לא מעוניין לדבר עליו. מבחינתי זה עניין פרטי לחלוטין", ציין אחד מחבריו. "אני לא מעוניין בשום אופן להיות מקושר או להתראיין, לדבר על או להגיב בנושא הזה. אני מקווה שהבהרתי את עצמי כראוי".
גולן (שם בדוי), חבר של בונן שכן הסכים לדבר, תוהה האם קשר השתיקה נובע מתוך חשש. "אנשים פוחדים להיות מקושרים לבר בגלל שהוא נלחם ברוסיה. אף אחד לא רוצה להיות מסומן על ידי הרוסים. הם פוחדים שיעצרו או יורעלו אם יגיעו למדינה", המשיך בהיסוס. "ראית איך רוסיה מחסלת את מי שפוגע בה. הם נקמניים וסוגרים חשבונות בכל מי שנלחם בהם או פגע בביטחון המדינה. זו הסיבה שמרבית האנשים לא יסכימו לדבר איתך. הוא ידע יותר מדי וזה כנראה עלה לו בחייו. כנראה הוא פתח את הפה וחוסל", ציין גולן.
פטריוט אוקראיני
חמש שנים עברו מאז פרצה המלחמה באוקראינה בין המורדים הפרו-רוסים לכוחות האוקראיניים. בתחילת המערכה, הקרמלין גייס לשורותיו מיליציות מקומיות אך בהמשך הצבא הרוסי התערב באופן ישיר וגלוי. גם הממשל האוקראיני הקים מיליציות שהתבססו על תושבי היישובים באזור ומתנדבים מכל העולם - בהם גם כמה ישראלים. בונן היה אחד מהם.
לפני כשנתיים הוא ירד מהארץ ועקר לאוקראינה, לא לפני שסיים תואר בצבא ואסטרטגיה ותואר בניהול מערכות מידע ועבד בעיריית רמת גן. הוא התנדב למיליציה "הלגיון הגיאורגי", שנלחמה לצד הצבא האוקראיני בכוחות הפרו-רוסים באזור דונבאס, ואימן את הלוחמים. לפני מספר חודשים הוא אף התראיין לסרט דוקומנטרי של ה-BBC על העימותים במדינה, שנשכחו עם השנים.
"הוא לא סיפר לנו כלום, אמר שטס בענייני עסקים. אני מעריך שאפילו בני משפחתו לא ידעו מה הוא עשה שם. הבנתי שהוא אימן מיליציות וייעץ למפקדים בחזית", גילה גולן. "הוא סיפר שהכיר שם מישהי. רוב הזמן התכתבנו בפייסבוק, הוא לא התקשר ולא דיבר על מה שהוא עושה. הוא שמר את הסוד הזה לעצמו. אני חושב שהוא עשה טעות שלא חזר לארץ, אבל הוא תמיד אמר שיש לו עוד המון דברים להספיק. היה לו לב זהב, אבל באישיות שלו היו צדדים אפלים. למישהו היה אינטרס לרצוח אותו. הוא לצערי היה בצד הלא נכון, והרוסים לא שוכחים ולא סולחים".
לוחמי הלגיון הגיאורגי שבונן אימן בהתנדבות מסרבים להאמין שהוא התאבד. "אנחנו בטוחים שהוא נרצח ולא התאבד", כתב מפקד המיליציה. "אנו מקווים שהחקירה תהיה אובייקטיבית, כי בר לא היה אדם שיהרוג את עצמו. הוא אהב את החיים וקשה להאמין שהוא התאבד".
כמה מחבריו מספרים כי הוא הצטרף למיליציה מתוך תחושה של שליחות ורצון לתרום למדינה בה נולד. הוא נהג להסתובב עם מדים צבאיים כשעליהם תגים של מדינת ישראל. "הוא לא טיפוס שיעשה דבר כזה בשביל כסף", סיפר חבר קרוב. "הוא אהב את החיים בישראל אבל היה לו קשה לעמוד מהצד ולראות כיצד הצבאי הרוסי הורס את המדינה בה נולד. הוא היה פטריוט אוקראיני בלב ובנשמה. לדעתי, ואני זהיר מאוד כשאני אומר את זה, הוא לא נסע לשם על דעת עצמו - אלא נשלח מטעם חברה ביטחונית שקשורה למורדים הפרו אוקראיניים".
לפני כחודשיים הוא עזב זמנית את החזית, חזר לבירה קייב ונכנס כשותף במשרד נסיעות מקומי. "בר היה טיפוס רב גוני. התעסק באימון לוחמי מיליציות אבל דאג לגוון את העסקים שלו בסייבר ובתיירות", סיפר גולן. "הוא היה חובב אופנועים מושבע, אהב דיג ואקסטרים. הוא יחסר לי מאוד כבן אדם במלוא מובן המילה".
ביום שני בעשר בבוקר, שעות ספורות אחרי מותו, בונן תכנן להיפגש עם שתי בחורות צעירות שרצו להצטרף לסוכנות הנסיעות בה היה שותף. לפגישה הזו הוא מעולם לא הגיע, וזהות הבחורות נותרה בגדר תעלומה. בימים הקרובים תגיע גופתו לארץ וייערך טקס הלוויה.
ממשרד החוץ נמסר בתגובה: "ככלל, משרד החוץ של מדינת ישראל אינו מתערב בפעולות של רשויות חוק של מדינות ריבוניות אחרות. המחלקה לישראלים בחו"ל במשרד החוץ והנציגות הקונסולרית בקייב מסייעים במאמצים לטיפול בגופת המנוח".
טרם נמסרה תגובת משטרת ישראל לפרטים.
סייע בהכנת הכתבה: שי לוי