זה קרה ב-7 בפברואר 2018. בפעם הראשונה נרשמה התנגשות צבאית ישירה בין כוחות אמריקאים לרוסים, לפחות מאז המלחמה הקרה. בין 150 ל-200 לוחמים רוסים נהרגו אחרי שהשיירה שלהם הותקפה מהאוויר - שלא נאמר נכתשה - על ידי מגוון כלי טיס אמריקניים, בהם מטוסי F-22, F-15 ו-AC130, מל"טים - וכנראה שגם כוחות מיוחדים על הקרקע.
מרחץ הדמים הזה נשמר בסוד; רק אחרי ימים ארוכים נחשף העולם לאירוע ולסרטונים הקשים. דוברת משרד החוץ הרוסי ניסתה לטייח, ואישרה תחילה שרק "חמישה אזרחים" רוסים נהרגו. אלא שהדיווחים הכו גלים ולא נותרה לה ברירה אלא להודות שעשרות נהרגו במתקפה. ובכל זאת, לטענת הדוברת, "לא הייתה כל מעורבות של אנשי כוחות הביטחון של רוסיה ולא נעשה שימוש בציוד צבאי רוסי".
איך אפשר להסביר את זה? אולי כי רוב ההרוגים שייכים למה שמכנים בעולם "צבא הרפאים של פוטין" - שכירי חרב שעושים עבור הקרמלין את העבודה השחורה; אנשים שנמצאים שם ובעוד מקומות בעולם כדי לדאוג לאינטרסים של מוסקבה, במחיר שלא יעניין איש ברוסיה.
אנשים ירוקים קטנים
התחביב הרוסי להילחם באמצעות כוחות מסתוריים היה נפוץ מאוד בימי המלחמה הקרה. כך למשל, הם שלחו טייסות קרב שלמות ולא מעט סוללות טילי נ"מ לווייטנאם כדי שילחמו נגד האמריקאים. הטייסים והלוחמים הרוסים לבשו את מדי צבא צפון ווייטנאם, וגם מטוסי המיג 21 נצבעו בצבעי חיל האוויר המקומי. לאמריקאים לא לקח הרבה זמן לגלות את התחבולה: סרבל הטייסים הווייטנאמי לא הצליח להסתיר את השיער הבלונדיני והעיניים הכחולות. הרוסים, מצדם, המשיכו להכחיש את הנושא עד לסוף שנות ה-90.
גם נגד ישראל נלחמו הרוסים באופן ישיר. במלחמת ההתשה נשלחו למצרים שלוש טייסות מיג 21, כולל הטייסים והטכנאים שלהן; המטוסים נצבעו בצבעי חיל האוויר המצרי, וסרבלי הטיסה והמדים הוחלפו. בישראל גילו את התרמית די מהר בזכות אנשי יחידת האזנה 515, שלפתע שמעו בקשר שיחות ברוסית - והבינו שהמצרים הם לא בדיוק מצרים. אחרי שהטייסים הרוסים כמעט הפילו מטוס סקייהוק של חיל האוויר, ישראל הגיבה במארב אווירי מתוכנן שבו הפיל חיל האוויר הישראלי 5 מטוסי מיג 21 סובייטים. למרות ששלושה טייסים רוסים נהרגו ופרטי הקרב דלפו לתקשורת, הישראלים שיחקו את המשחק הרוסי ושמרו על שתיקה. גם במקרה הזה לקח לרוסים הרבה שנים לאשר את מה שקרה.
בחזרה למאה ה-21. ולדימיר פוטין, ששולט ברוסיה כבר כמעט עשרים שנה, מבקש לחזור לימיה הגדולים של אמא רוסיה, ואת זה הוא עושה - איך לא – באמצעות שכירי חרב וחיילים שזכו לכינוי "אנשים ירוקים קטנים". כ-2,000 מרוחות הרפאים של פוטין פלשו בשנת 2014 לחצי האי קרים, אחרי ש"נחתו פתאום על החוף". החיילים הירוקים הקטנים המשיכו גם למזרח אוקראינה, ומאז מתנהלת שם מלחמה שקטה - מלחמה אכזרית שחומקת תחת הרדאר העולמי.
לפי הדיווחים שפורסמו אז, הכוחות שפלשו לחצי האי קרים ולמזרח אוקראינה השתייכו בין השאר לחברת אבטחה פרטית שפועלת תחת משרד הפנים במוסקבה. "אין להם מדים של צבא רוסיה וממשלת רוסיה מכחישה שהם חלק מהצבא", הסביר דימיטרי סימס, נשיא מכון המחקר האמריקני "המרכז לאינטרס הלאומי". לדבריו, ייתכן שרובם הם אזרחי אוקראינה שמורשים לפי חוק לספק שירותים לחיל הים הרוסי. כך מצליח פוטין לנהל מלחמה באוקראינה כבר מספר שנים, ובאותו הזמן להכחיש שבחצי האי קרים פועלים כוחות של צבא רוסיה.
גורמי מודיעין במערב מעריכים שבשנים האחרונות קמו לפחות חמש חברות אבטחה רוסיות שהתבססו על חברות אמריקניות; לרובן יש קשר כזה או אחר לגופי הביון של רוסיה. לפי הערכות שונות, בחברות האלה עובדים אנשי צבא רוסים, רובם יוצאי הצנחנים וספצנאז. כאמור, המודל הזה לא בלעדי לרוסים. גם האמריקאים עשו זאת: הפנטגון שכר את חברת "בלקווטר" האמריקנית כדי לבצע בעיראק משימות שנויות במחלוקת.
על פי תחקיר באתר fontanka.ru, הקרמלין חתום על חוזה מול שלוש חברות רוסיות לפחות. המובילה והמסתורית מביניהן היא חברת Wagner שמפעילה בסוריה כ-3,000 לוחמים. אמנם מדובר בחברה פרטית, אך רבים גורסים שהיא זרוע ביצועית של משרד ההגנה הרוסי. מי שמנהל אותה הוא דמיטרי אוטקין, בעברו קצין בכוחות המיוחדים של המודיעין הצבאי הרוסי. על פי הדיווחים, בשנת 2013 הוא הגיע לסוריה עם שכירי חרב נוספים, וב-2014 פיקד על לוחמי החברה באוקראינה.
בניגוד להרגלם, כיום הרוסים פועלים בסוריה באופן רשמי, בעיקר באמצעות חיל האוויר ויחידות מיוחדות. במעורבות הקרקעית הם מסרבים להודות.
"השתמשו בנו כבשר תותחים"
בשנת 2013 חשפו פעילי ארגון אל קאעידה שבסוריה פועלים שכירי חרב רוסים. אחד הקורבנות שלהם (לכאורה) היה אלכסיי מאליוטה. אחרי שערפו את ראשו, הם פרסמו בטוויטר סרטון ובו בין השאר תצלום הדרכון שלו. לטענתם, הוא היה שכיר חרב בחברה "מורן סקיורטי" (Moran Security), שהחלה לפעול בשנת 2012 ומשמשת "ככיסוי של שרותי הביון הרוסים".
שלוש שנים לאחר מכן נחשף בתחקיר של סקיי ניוז שחברה פרטית מגייסת צעירים דרך האינטרנט, ותוך שבועות ספורים מכשירה אותם לקרב ומטיסה אותם לסוריה. כל זאת בעבור 250 אלף רובל בחודש – כ-3,900 דולר בלבד.
שני שכירי חרב שהזדהו בשמות הבדויים אלכסנדר ודימיטרי סיפרו לסקיי ניוז על התקופה שלהם בסוריה. "רוב אלו שהגיעו לסוריה תמורת כסף נהרגו", העיד אלכסנדר. "אלה שנלחמו למען רעיונות מסוימים, נגד האמריקנים, היה להם סיכוי טוב יותר לשרוד. היו עוד 564 חיילים איתי בבסיס. היו לנו שתי מחלקות מודיעין, מחלקת הגנה אווירית, שתי קבוצות תקיפה וכוחות רגליים, לצד ארטילריה כבדה, טנקים ועוד".
דימיטרי סיפר שהוא הגיע לסוריה יחד עם 900 מגויסים נוספים. "במהלך ההסתערות על תדמור השתמשו בנו כבשר תותחים. מתוך מחלקת התקיפה שלי נהרגו 18 לוחמים. אחרינו הגיעו הפחדנים מהצבא של אסד וסיימו את העבודה, אבל אנחנו עשינו את רובה". בעוד שדימיטרי דיבר על עשרות ואף מאות הרוגים, ברוסיה הרשמית דיווחו על 19.
המקרה של גנאדי פרפילייב משמש כעדות חותכת נוספת. סגן קולונל פרפילייב נשלח לסוריה כ"יועץ" ונהרג. שמו לא מופיע בנתונים הרשמיים של משרד ההגנה הרוסי על האבדות בסוריה, והוא נקבר בבית קברות חדש ומאובטח במוסקבה, שהכניסה אליו כרוכה בבידוק ותשאול מיוחדים.
סוריה היא לא התחנה האחרונה. לאחרונה נשמעים דיווחים על טבילת האש הראשונה של עשרות שכירי חרב רוסים בלוב, מדינה נוספת שהתפרקה תחת מלחמת אזרחים אכזרית - וקורצת במיוחד לאינטרס הרוסי הודות למיקומה על חופי הים התיכון. שכירי החרב פועלים בשטח שנמצא תחת שליטתו של חליפה חפתר, אויב הממשלה שהוקמה בחסות האו"ם, ושייכים לקבוצת RSB של אולג קריניצין. האחרון הודה שאנשיו נמצאים בלוב, אבל רק כדי "לסייע בפינוי מוקשים".
מדובר בכרוניקה של סוף ידוע מראש. ספק אם לוב תהיה התחנה האחרונה.