עבור רובנו האזרחים ההסגר שנכפה בשל נגיף הקורונה הוא סוג של סיוט או לפחות מהלך שמעיק על החיים.

בדומה לצה"ל, גם בצבאות העולם הטילו סגר כזה בבסיסים, כדי לבודד את החיילים שלא ידבקו וישביתו את הגוף שמטרתו להגן על המדינה, בכל יום ובכל מצב.

רק שבזמן הזה יש בין לובשי המדים בארץ ובעולם כאלו שעבורם לא מדובר בשינוי משמעותי, ההימנעות ממפגש עם אחרים היא מדד להצלחה והריחוק החברתי הוא חלק מהמשימה.

לבד במצולות

בכל רגע נתון יש 5-6 צוללות של הצי האמריקאי בסיור שכל מטרתו להיות בים מבלי שאיש ידע איפה ומה הם עושים כמה שיותר קרוב ליעד שלהם, לרוב מדינה עוינת.

בין השאר מדובר בצוותי הצוללות מסוג אוהיו שהן הגדולות ביותר בצי ונושאות אחוז גבוה מראשי הקרב הגרעיניים של ארה"ב. על כל צוללת כזו יש כ-150 אנשי צוות שבתחום אחריותם 24 טילים מסוג טרידנט או לחילופין 154 טילי טומהוק קונבנציונליים.

כל סיור כזה נמשך שלושה-ארבעה חודשים ברציפות, היו גם מקרים בהם יצאו לסיורים ארוכים יותר. מדובר במשימה לא קלה שדורשת בידוד מוחלט מהעולם ומיומנות גבוהה של אנשי הצוות שצריכים לא להתגלות על ידי מכ"מים, מטוסים או לוויינים.

לא רק בארה"ב זה קורה כמובן. עם פרוץ המגפה, בחיל הים הישראלי החליטו להוציא לכמה שיותר זמן את כלי השיט שלהם לים. הם אמורים לחזור לנמל רק לצורכי תדלוק ואספקה, גם תיקונים קלים הצוות אמור לבצע בעצמו.

לא לראות ואפילו לא לדבר עם המשפחה במשך חודש ימים ויותר זה לא דבר זר ללוחם צוללות ישראלי. כמו בארה"ב, גם אנשי הצוות של צוללות הדולפין הישראליות רגילים לחיות תקופות ארוכות בתנאי בידוד, כשהם צריכים להיעלם מכל אמצעי שמחפש אותם, וכאלה יש לא מעט.

בידוד במדינה זרה לצורכי ריגול

ניתן להעריך שגם אנשי המודיעין לא הפסיקו את הפעילות שלהם שאסור לה להתגלות ומתרחשת לרוב בצד של האויב ופחות במגרש הביתי.

מדובר בעיקר המודיעין אנושי (יומינט) כמו סוכנים או מפעילי סוכנים. גם בעידן הטכנולוגי מרגלים הם מקור מידע קריטי לצבאות בארץ ובעולם ואפשר רק לדמיין מה עובר מרגל שנמצא עכשיו בבידוד באחת מהמדינות העויינות לזו שהוא מייצג, בזמן שהוא צריך להמשיך לעשות את העבודה שלו.

לוחמי אריות הים בעיראק (צילום: John Moore, gettyimages)
באים, עוקצים ונעלמים. כוחות מיוחדים של ארה"ב באזור | צילום: John Moore, gettyimages

בשנים האחרונות נחשף שצוותים של יחידות כוח דלתא בארה"ב או ה-SAS הבריטי פעלו בחשאי בסוריה ועיראק, אספו מודיעין על אנשי דאע"ש וחיסלו רבים מהם.

זה אומר שהם הסתתרו תקופות סמוך ליעדים שלהם ואז "עקצו" ונעלמו. סביר להניח שהמהלכים האלה ממשיכים לקרות גם היום על ידי שלל מדינות בעולם, כל אחת והיעד שלה.

לסגור שנה שלמה בבסיס

יש מעט מאוד מקומות בעולם שנגיף הקורונה לא הגיע אליהם עדיין. בין המקומות האלה ניתן למנות כרגע את הקוטב הצפוני והדרומי. מקומות שתנאי המחיה שבהם נחשבים לקיצוניים במיוחד וכמוהם גם תנאי השירות.

אחד מאותם בסיסים קפואים הוא "התלתן הצפוני" של רוסיה שנמצא נמצא באי קוטנלי. משרתים שם כ-150-250 חיילים שתפקידם להפעיל משגרי טילים נגד מטוסים כחלק ממערך ההגנה האווירי הצפוני. כל זה במזג אוויר ממוצע של 50 מעלות מתחת לאפס.

הבסיס מנוהל באופן כזה שיפעל עצמאית חודשים ארוכים כשהחיילים שם מתחלפים פעם בשנה, בה הם מנותקים חברתית ומשפחתית ולמעשה מהעולם שבחוץ.

גם לארה"ב בסיסים הסמוכים לקוטב הצפוני ותנאי השירות שם דורשים החלפת כוח אדם אחת לכמה חודשים. בסיסים דומים ניתן למצוא בקוטב הדרומי, אחד מהם של צ'ילה, עלה לכותרות בעקבות התרסקות מטוס תובלה מסוג הרקולס.