"הבחורות הרזות" (בשפת המקור: Las Flacas) נשמע אולי כמו שם של להקה, אבל מאחורי הכינוי הזה מסתתרת תופעה חסרת תקדים בעולם הקרטלים של מקסיקו: יותר יותר נשים צעירות תופסות את תפקידי החיסול בארגוני הפשע הבינלאומיים האלה.
התקשורת במקסיקו מתארת מציאות חדשה שבה "נשים צעירות ופזיזות מנצלות את קסמיהן ואת יופיין כדי לפעול למען מטרות הקרטל שבו הן חברות". במקרים רבים, המטרות הללו הן רצח של חיילים מארגונים יריבים.
בתת-התרבות של ה"פלאקאס" מקובל לעבור ניתוחים קוסמטיים שאמורים להפוך את הנערות למושכות יותר. כמו ברומן בלשי זול, הן לוקחות על עצמן את תפקיד ה"פאם פאטאל" – האישה הפתיינית-קטלנית. אנדרו צ'סנט, פרופסור מאוניברסיטת וירג'יניה, דיבר בהרחבה על התופעה המעוותת בראיון ל-Fox News: "יש קשר מובהק בין מין ומוות בתרבות הזאת של הנשים הרוצחות. הן שואפות להיות מושא תשוקה של סוחרי סמים ומתחרות מי תהיה הרצחנית ביותר. אנחנו יודעים שחלקן מתפללות לסנטה מוארטה, 'גבירת המוות'".
בשנה שעברה תפסו הרשויות במקסיקו אישה צעירה שקראה לעצמה "La Peque". בחקירתה הודתה שהיא רצחה חמישה אנשים בשירות קרטל "סינלואה". היא סיפרה לחוקריה שערפה את ראשיהם של הקורבנות, שתתה את דמם וקיימה יחסי מין עם הגופות כרותות הראש. אין הוכחות שהמעשים האלה אכן בוצעו, אבל התקשורת המקסיקנית טוענת שבכל הקרטלים במדינה יש היום לפחות נציגות של מה שהם מכנים "פלוגות המוות של הפלאקאס".
הפעם הראשונה שבה נודע לרשויות על פעילותן של ה"פלאקאס" הייתה ב-2011, עם תפיסתה של אישה שנחשבת לאחת המייסדות של הקבוצה - ורוניקה מירייה קארון, שהייתה קצינת משטרה לפני שהחליפה צדדים והחלה לעבוד בקרטל "לוס זטס". בחקירתה התברר עד כמה השתנה התפקיד ה"מסורתי" של נשים בקרטלים המקסיקניים: הפעילות הפלילית העיקרית שלהן בעבר הייתה הלבנת כספים. גם כיום מעריכים שחלק מה"פלאקאס" הן נשים שנמצאות ממילא במעגל הפנימי של הקרטלים ומחליטות לקחת סיכונים גדולים יותר ולבצע פשעים חמורים יותר תמורת כסף גדול יותר. פרופ' צ'סנט, מי שנחשב למומחה המוביל בנושא, אומר שנשים אחרות "מגיעות מזנות או מגויסות בשעה שהן מרצות עונשי מאסר. כל הצעירות הללו פעילות במדיה החברתית, רואות את סוחרי הסמים מתפארים באורח החיים שלהם ורוצות בזה בעצמן".
בשנת 2007 הכריזה משטרת מקסיקו מלחמה על ה"סיקאריו", המחסלים של הקרטלים. כשאלו החלו להיעלם מהשטח, ה"פלאקאס" תפסו את מקומם. וכמו קודמיהן, גם הן מסיימות במקרים רבים את חייהן באופן אלים מאוד.
מקרה קיצוני במיוחד הוא זה של ג'וסלין ניניו, מחסלת של קרטל "גאלף". היא נהגה להתפאר בחופשיות ברשתות החברתיות במעשי הרצח שלה, ולבסוף נפלה קורבן לאחד כזה בעצמה. בשנת 2015 נמצאה גופתה בגבול מקסיקו-ארה"ב, מבותרת לחתיכות שהוחבאו בתוך מקפיא. לדברי צ'סנט, "זה קרה מפני שהיא חשפה את עצמה ברשת החברתית. הנשים יודעות שהן חייבות לשמור על פרופיל נמוך, אבל לפעמים מתפתות ומפרסמות דברים בטוויטר או באינסטגרם. זה הופך אותן למטרות".