לפני שלושה ימים בדיוק נשלח מסוק ועליו אנשי יחידה מיוחדת של צבא ארה"ב לאסוף את השבוי סמל בו ברגדאל. על פי ה"וושינגטון פוסט" מיד אחרי שברגדאל עלה למסוק הוא ביקש מאחד הלוחמים נייר ועט. כאשר קיבל זאת רשם על הדף "SF"? כלומר Special Forces, "כוחות מיוחדים?" ואחד הלוחמים ענה לו "כן" והוסיף "חיפשנו אותך הרבה זמן". על פי ה"וושינגטון פוסט" שציטט גורם בכיר בפנטגון זה היה הרגע שבו ברגדאל פרץ בבכי כשהבין ככל הנראה שתקופת שבי ארוכה הגיעה לסיומה.
חמש שנים ישב החייל שכונה פה "גלעד שליט האמריקני" בשבי והשוואה בין המקרים של שני החיילים – שאגב נולדו באותה השנה – בלתי נמנעת. די אם נסתכל על התוצאה הסופית, שחרור 1,027 מחבלים בתמורה לשליט, ומנגד שחרור של חמישה בתמורה לברגדאל, כדי להבין את ההבדל בין הדרכים ולא פחות מכך את המנטליות.
נפילה בשבי האויב והתגובה המידית
בבוקר יום ראשון, 25 ביוני 2006, חדרה חוליית מחבלים לשטח ישראל כשהם זוכים לחיפוי של אש מרגמות וטילי נ"ט. שבעה מחבלים חצו את הגדר דרך מנהרה ומיד לאחר מכן הם התפצלו לשלוש חוליות. אחת מאותן חוליות תקפה את הטנק שמוצב דרך קבע מול גדר המערכת. המחבלים הגיעו מחלקו האחורי של הטנק ואחרי שהרגו את מפקד הטנק, סגן חנן ברק, ואת סמ"ר פבל סלוצקר יצאו מהטנק, הם מצליחים לשבות את רב"ט גלעד שליט. איש צוות נוסף שנפצע נלכד בטנק וניצל.
נסיבות נפילתו בשבי של בו ברגדאל עדיין עמומות. למעשה מבחינה ציבורית דבר נפילתו בשבי זכה לפרסום רק שלושה שבועות אחרי שזה קרה, ככל הנראה אחרי שכלי התקשורת הסכימו לשתף פעולה עם הפנטגון בכדי לא לסכן את חייו של החייל, דבר שלא היה קורה בישראל. ב-18 ביולי 2009, ארגון הטליבאן פרסם סרטון וידאו בו נראה החייל רב"ט ברגדאל אחרי שנחטף. רק למחרת, ה-19 ביולי, הפנטגון אישר שברגדאל הוכרז כ"נעדר" ב-1 ביולי, וב-3 ביולי מעמדו שונה ל"שבוי". נכון להיום נסיבות נפילתו בשבי עלומות ומתחלקות בין טענות קשות על כך שהוא נטש את עמדתו ועזב את הבסיס ללא רשות לבין זה שנחטף על ידי כוח מיוחד של הטליבאן בזמן שעשה את דרכו מהעמדה לשירותים של המוצב. גרסה נוספת, אגב היחיה שזכתה לאישור של הפנטגון, גורסת כי ברגדאל פותה לעזוב את עמדתו בדרכי עורמה ואז נחטף.
בשני המקרים נפתח מבצע צבאי גדול לאיתור החיילים. בישראל השב"כ הפעיל את כל הרכזים של מחוז דרום בחיפוש אחרי שליט ויחידות מיוחדות נשלחו למקומות כאלה ואחרים. צה"ל יצא למבצע גשמי קיץ ובהמשך נחטף מי שכונה "אבו ח'אלד", מוהאווש נועימאת אל-קאדי, בכיר ביחידה המבצעית של חמאס ומי שהיה מעורב באופן בחטיפתו של שליט.
גם במקרה של ברגדאל נפתח מבע מודיעיני וצבאי נרחב ולפחות שישה חיילים אמריקנים נהרגו במהלכו. מפה מתחיל ההבדל בין השבויים והמנטליות של העמים כמו גם ההנהגה.
קמפיין מול שקט תעשייתי
זמן קצר אחרי ששליט נפל בשבי נפתח למענו מאבק של ממש. אלפי מתנדבים מהארץ ומהעולם התגייסו למאבק לשחרור גלעד שליט. הם יצאו להפגנות והתראיינו לכל כלי תקשורת אפשרי. הם נסעו לכל העולם ונפגשו עם מנהיגים מארה"ב צרפת ומדינות נוספות ואפילו נאמו באו"ם. אפילו זמרים התגייסו למען שליט ופרסמו שלל שירים. שלמה ארצי הקדיש בהופעות שלו את השיר "אנחנו לא צריכים" כשתמונתו של שליט מוקרנת ברקע. אייל גולן הוציא את הסינגל "מזמור לגלעד" וגם ספירן רבים פורסמו בנושא.
אי אפשר להתכחש לעובדה שגם התקשורת התגייסה למענו של שליט. כתבות על גלעד התפרסמו חדשות לבקרים וכללו בין השאר מידע לא מאומת על מצבו הגופני והנפשי. ב-99 אחוז הכתבות היו למענו של שליט והביקורת נשמעה רק בסיום התקופה, נגד מחיר העסקה, גם אז בצורה די חלשה. קברניטי המדינה נאלצו להתמודד עם לחצים רגשיים כבדים שהופעלו נגדם על ידי מטה המאבק, התקשורת ובאופן טבעי ומקובל גם על ידי משפחתו של גלעד.
>> 56,000 כבר מעודכנים: הצטרפו לפייסבוק של פז"ם
במקרה של בו ברגדאל ניתן להגדיר את המצב כשקט תעשייתי. למרות הניסיונות של ההורים ומספר מתנדבים הם לא הצליחו להרים קמפיין חוצה עולם. בניגוד לישראל עד אותו מקרה לא שוחרר מעולם חייל או אזרח אמריקני בתמורה למחבלים כחלק מעסקה. ברגדאל זכה לכותרות שירדו מאוד מהר מהמסך ועלה מדי כמה חודשים רק אחרי שהטאליבן פרסמו סרטוני תעמולה כמו למשל שהוא התאסלם בזמן השבי ואף סייע לאמן אותם.
כמו כן לאורך התקופה בני משפחתו של ברגדאל שמרו של שקט תקשורתי ונתנו לפנטגון לעבוד. רק בשלבים אחרונים של תקופת השבי הם יצאו למאבק, האב החליט בין השאר שלא להסתפר ולהתגלח עד שבנו יחזור, ובנוסף היו הפגנות מול הבית הלבן למען שחרורו. אגב בישראל היו מי שאהבו לפרסם כתבות על כך שבניגוד אלינו לא אכפת להם מהחיילים שלהם. כתבות על כך שחייל אמריקני לא יזכה לעולם לקמפיין סטייל גלעד שליט. לרוב כתבות שנולדו מחוסר הבנה של המנטליות האמריקנית והדרישה מהחיילים. בכל מקרה הקמפיין האמריקני לא התרומם ממספר סיבות, כפי שהסבירו זאת כלי התקשורת בארה"ב.
האחת, זו שכאמור אין לה סיכוי להצליח בארץ, זה שכלי התקשורת הסכימו להעניק להנהגה שקט תעשייתי ממעורבות רגשית שתפגע בהחלטה. ונזכיר שבעבר היו כאלה קמפיינים בעבר כמו למשל למען שחרור השבויים של מלחמת ויטנאם או הקמפיין שהתנהל לשחרור שלושה מטיילים אמריקנים שנעצרו בגבול איראן.
הבדל נוסף נמצא במנטליות. הפוליטיקאים בארה"ב אמנם מתייחסים לחיילים האמריקנים כאל "הבנים שלנו" או "הגברים והנשים האמיצים שלנו במדים". חייל אמריקני זוכה בארה"ב להרבה מאוד כבוד וכל חזרה של יחידה מסבב שרות בחו"ל זוכה לפסטיבל של ממש ברחובות הראשיים של העיר הסמוכה לבסיס. אבל ישנה מוסכמה בארה"ב שאין מנהלים משא ומתן עם טרוריסטים ויהי מה. פיגועי 11 בספטמבר 2001 רק חידדו את התפיסה הזו שביטחון מחייב הקרבה של הפרט.
בהקשר לזה יש לציין כי צבא ארה"ב מחנך את החיילים שלו ומצפה מהם להבין כי אם נפלו לידיו של ארגון טרור עליהם לעשות הכל כדי לברוח מהשבי. ואכן לפחות פעם אחת הצליח ברגדאל לברוח מהשבי. אבל הוא הסתובב בשטח לא מוכר במשך שלושה ימים מבלי שהצליח ליצור קשר עם כוחות ארה"ב ובסופם הוא נלכד שוב.
העובדה שבארה"ב עושים את הדברים אחרת, בלי מעורבות רגשית, הביאה את ההבדל הגדול ביותר בין שני המקרים: התוצאה.
חמישה מחבלים מול 1,027
בניגוד לכמה כותרות שפורסמו בשנים האחרונות בישראל, ארה"ב לא שכחה את הלוחם שלה. הכוחות המזויינים הפעילו מבצעים גדולים ובנוסף פרסמו פרס של 25,000 דולר לכל מי שיביא מידע על בו ברגדאל. במקביל פעלו דיפלומטים רבים במדינות ערב ומדינות שנותנות לה חסות כמו רוסיה וסין. מאמצים אלה הובילו בסופו של דבר לשיתוף קטאר במאמץ.
מצד אחד נשיא ארה"ב פקד שלא להשאיר את החייל מאחור ולשלם בתמורה מחיר שארה"ב לא שילמה בעבר. מצד שני בטאליבן ראו שיש להם חייל בידיים אבל לאף אחד לא אכפת ממנו וזה לא נותן להם הרבה. ושוב בזכות אותו שקט תעשייתי ונטול כל רגש הם הסכימו לרדת מהמחיר הראשוני שכלל מלבד מחבלים גם לא מעט כסף. ארה"ב מצדה הסכימה לשחרר חמישה מחבלים בכירים - שנחשבים כבעלי סיכון גבוה להוציא מתקפה נגד ארצות הברית ובעלי בריתה.
בנוסף הסכים הטאליבן שחמשת המשוחררים יופקדו בידי קטאר שם ישבו עוד שנה בכלא טרם ישוחרר וימשיכו לאפגניסטן. בכך הצליחה ארה"ב לנתק את הקשר הישיר שבין שחרור החייל שלה לשחרור המחבלים. בנוסף הסביר נשיא ארה"ב שגם ככה הם עוזבים את אפגניסטן והוא רוצה לסגור את כלא גוואנטנמו שבקובה. כמובן שגם זה לא מנע את הביקורת הקשה של מתנגדיו הפוליטיים של הנשיא.
מנגד הדרג המדיני בישראל פעל תחת מכבש לחצים כבד מאוד ובעיקר רגשי. כמובן שבניגוד לארה"ב ישראל כבר שחררה בעבר אלפי מחבלים בתמורה לחיילים שלה שנשבו על ידי ארגוני טרור. ישראל שחררה כאמור 1,027 אסירים חלק גדול עם דם על הידיים וחלק מהם, מה שגרר עוד ביקורות, היו אזרחים ישראלים.
הבדל נוסף קיים באופן החזרה של השבויים. שליט פגש את הוריו באופן מידי וזכה לעבור תחקור, כולל פסיכולוגי, ותמיכה אחרי מספר ימי מנוחה בבית. ברגדאל, שחזר מתקופת שבי בת חמש שנים ונמצא על פי הפנטגון במצב נפשי קשה, נמצא כיום בבית החולים הצבאי אמריקני בגרמניה, שם יעבור שורה ארוכה של בדיקות ואבחונים פסיכולוגים שרק בסיומם יוטס לארה"ב. גם אחרי שיגיע למולדת לא יתנו לו להגיע לביתו והוא ישלח למרכז הרפואי הצבאי שבסן אנטוניו, שם יעבור סדרת בדיקות נוספות. מדובר בלקח מאירועים בעבר וממחקרים שנועדו לשלב אותו בצורה הטובה ביותר. בתחילה הוא ישוחח עם הוריו, בוב וג'ני, בטלפון ולאחר מכן בשיחת וידאו. רק אחרי שהרופאים שמקיפים אותו יחליטו שמצבו הנפשי מתייצב הוא ייפגש עם הוריו פנים אל פנים. על פי גורמים שהתראיינו ל"ניו יורק טיימס" תהליך השיקום הראשוני של ברגדאל צפוי להימשך "שבועות לא ימים".