אחד הסודות הגלויים ביותר נחשף סוף סוף ביום רביעי לפנות בוקר, כשהצנזורה התירה לפרסום שישראל השמידה את הכור הסורי ב-2007. צה"ל ומנהיגי התקופה שהובילו את התקיפה פרצו בקמפיין תקשורתי רועש – יש שיאמרו מוגזם – ומיד התחילה מלחמת קרדיטים. את רוב הפוקוס קיבלו טייסי הקרב והמנהיגים, עד שראש המוסד לשעבר תמיר פרדו התערב ותבע את הקרדיט שמגיע לאנשיו שהרכיבו את הפאזל.

אבל יש משהו שצריך לשים על השולחן. חוץ מהטייסים ואנשי המוסד – בהשמדת הכור בסוריה היו מעורבים עוד אלפי גיבורים אלמונים. טייסי מסוקים, טייסי מודיעין, טכנאים, אנשי חימוש, חוקרי ביצועים ואפילו חזאים. טייסי הקרב הם רק חודה של חרב ארוכה במיוחד.

"לחלץ ולחזור הביתה בשלום"

טייסי מסוקי החילוץ של חיל האוויר לא הוזמנו למסיבה ברביעי, אבל גם הם לקחו חלק במבצע. בכלל, מעטות הן משימות התקיפה של חיל האוויר שלא מעורבים בהן מסוקי סער; למסוקים האלה משימות חשובות רבות, כשהדרמטית ביניהן היא חיט"ן - חילוץ טייסים שנטשו בשטח אויב.

סא"ל (מיל') ר', טייס יסעור לשעבר, היה אחד הטייסים שחמקו מהעין התקשורתית. "אני זוכר נוהל קרב ואימונים, ושהכרנו את היעד", הוא משחזר. "כטייסים לא הייתה סיבה שנדע מה יש במבנה עצמו, והתרכזנו במשימה שהיא להגיע, לחלץ, ולחזור הביתה בשלום".

"היינו מוכנים וחיכינו יום אחרי יום", הוא מעיד. "ביום התקיפה הייתי בסיור בגבול לבנון. התקשרו אלי למכשיר המסווג והזניקו אותי לטייסת במילת קוד. נסעתי מיד לטייסת וכל המבצע התגלגל. לא חשבתי שזה משהו היסטורי בקנה מידה של תקיפת הכור בעיראק, אבל בהחלט הרגשנו שזה משהו מיוחד ורציני. שמדובר במטרה רחוקה ובביצוע מאוד מורכב, ואם היינו צריכים להיכנס לשם זה היה הופך למסובך הרבה יותר".

מסוקי יסעור (צילום: סליה גריון, בטאון חיל האוויר)
מסוקי יסעור. "היינו מוכנים וחיכינו יום אחרי יום" | צילום: סליה גריון, בטאון חיל האוויר

אין ספק שטייסי המסוקים לא רוצים שיפעילו אותם. אבל ר' אומר מנגד שלא קיים לוחם שלא מחכה שההכשרה שלו תבוא לידי מימוש. "לזה התכוננת כל החיים, ומנגד אתה מרגיש הקלה שזה בוצע כמו שצריך ואין הסתבכות. בסוף זה התפקיד שלנו", הוא מצטנע. "כלוחמים אנחנו ששים אלי קרב. ששים – לא שמחים. וטוב שכך".

אופרציה ענקית

מטבע הדברים רובנו התרכזנו בטייסים ובשמונת המטוסים שתקפו, אבל מאחורי הקלעים השתתפו אלפי אנשים.  "כל מבצע כולל מעגלים על גבי מעגלים של אנשים ומחלקות", מפרט ר'. "אם תבחן למשל את מבצע "תיבת נוח" (לכידת הספינה קארין A, שגם במבצע זה השתתף ר', ש"ל) תגלה כמות אדירה של פלטפורמות מחיל האוויר. אתה שומע על חיל הים, על השייטת, אבל לא תאמין כמה פלטפורמות הקיפו את המבצע הזה באמת. אותו הדבר בתקיפת הכור בסוריה".

ר' מספר גם על אנשים אחרים שהשתתפו במבצע בסוריה ולא הוזמנו לסימפוזיון התקשורתי, ביניהם אנשי המטאורולוגיה. "אחריות רבה רובצת על כתפיהם בכל מבצע, והם צריכים לחוש גאווה מקצועית רבה על חלקם", הוא מעיד. 

אחריות גדולה הוטלה גם על כתפיהם של אנשי המערך הטכני. "אם מטוס שיצא למבצע כזה מתקלקל ובגלל זה משהו לא ידפוק, עדיף לך ללכת לקבור את עצמך עם הבושה", מספר אחד מאנשי המערך. "אתה מבין את תחושת השליחות ואתה פשוט עובר לגור בדת"ק. אתה הולך לישון עם המטוס, ואם צריך – גם מלטף אותו בלילה".

חמשים אילוסטרציה (צילום: באדיבות גרעיני החיילים)
אילוסטרציה. ההתעסקות בטכנולוגיה המתקדמת של טילים ופצצות גוררת הרבה אחריות | צילום: באדיבות גרעיני החיילים

מטוסי ה"רעם" וה"סופה" יצאו לסוריה כשלכל אחד מהם שני טון פצצות וכמה טונות נוספים של אמצעים אחרים. כשהטייס לוחץ על כפתור השיגור בסטיק שלו, מישהו חייב לוודא שיקרה מה שצריך לקרות. אם חשבתם כמוני שמדובר בסיפור פשוט של לתלות פצצה או טיל על כנף של מטוס - אז טעיתם (שוב, כמוני): מדובר בפעולה מורכבת מאוד.

"בין הפצצה למפסק שבקוקפיט עוברים המון רכיבים של אלקטרוניקה ומחשבים. לכן המערכות נבדקות באופן סדיר", מסביר רס"ן אלירן אלמקייס, מפקד גף חימוש. "אחרי שאתה תולה את החימוש ומחבר את האלקטרוניקה, החמש עולה לקוקפיט ומזין את הנתונים למערכת המחשבים. ככה המטוס יודע בדיוק איזה טיל יש עליו, לאן הוא משוגר ובאיזה טיימינג הוא אמור להתפוצץ".

ההתעסקות בטכנולוגיה המתקדמת של טילים ופצצות גוררת הרבה אחריות; מדובר באירוע מורכב. להעמיס פצצת JDAM או טיל על מטוס, לראות אותו ממריא וחוזר בלי - זה משהו שנצרב חזק בזיכרון, בטח כשמדובר במבצע סודי.

תרבות מצ'ואיסטית

מלבד טייסי המסוקים, הטכנאים, החזאים, מפעילי הכטמ"ם וטייסי הבקרה והמודיעין שחלקם במבצע נותר חסוי, ר' מספר על תחום מרתק נוסף שקשור למבצע תקיפת הכור בסוריה: חקר ביצועים.

כשמטוס קרב מטיל פצצה – גם הפצצה הכי חכמה בשוק – הוא לא זורק אותה ככה סתם. בחיל האוויר קיימת מחלקה שלמה שקובעת את כל הנתונים כדי לקבל פגיעה מדויקת במטרה. "התפקיד שלהם זה לעשות מחקר הנדסי מאוד מדויק על היעד: איך מפילים אותו ואיזה חימוש צריך כדי לוודא השמדה שלו", מסביר ר'. "אלה האנשים שאומרים באיזו נקודה בדיוק יש לפגוע, באיזה זווית הפצצה צריכה להגיע, ובאיזו השהייה היא צריכה להתפוצץ כדי לוודא השמדה של המטרה".

ר' הוא נון-קונפורמיסט שלא עונה בכלל על מיתוס הטייס. "בסוף זו תזמורת. כל מרכיב קריטי, ולפעמים יש כאלה שאין להם בכלל תהילה. אני לא ממעיט מתפקידם של הטייסים; אני תופס מבצע כזה יותר כעבודת צוות". לפי ר', כנראה שזה עניין של תרבות ישראלית מאצ'ואיסטית שמהללת את אלה שבחזית, לחצני ההדק. "צריך לקדם תרבות שהיא יותר מכבדת ומפרגנת לכל העוסקים במלאכה", הוא מסכם.

עוד בפז"ם:
>> דוקטרינת בגין: ישראל מול המרוץ האזורי לנשק גרעיני