"זו הייתה אהבה ממבט ראשון", אומרת סגן מייגן ליווי בהתייחס למי שהפך לחבר הכי טוב שלה – הכלב המבצעי רקס. "בוא נאמר שזה לא הכלב הראשון שהייתם מושיטים את היד כדי ללטף", מוסיפה ליווי בהתייחס לפגישה הראשונה בינה לבין החבר ההולך על ארבע. בפעם הראשונה שנפגשו השניים, ליווי הייתה לבושה בחליפת נשיכות מיוחדת. רקס מצדו נשך אותה כחלק מאימון מיוחד של המארינס.

רקס, רועה גרמני, התאמן לקראת הנסיעה המבצעית שלו לעיראק כשליווי התחילה את ההכשרה שלה בחיל הנחתים האמריקני. במהרה הפכו השניים ל"צמד ברזל" ושותפים לקרב. ביחד יצאו השניים ליותר מ-100 משימות מבצעיות בעיראק עד שפיצוץ של מוקש הותיר את שניהם פצועים. הסיפור המרגש של השניים הפך לאחרונה לסרט שיגיע בקרוב לבתי הקולנוע בארצות הברית ויקרא באנגלית על שם הגיבורה - "מייגן ליווי".

מי שתגלם את ליווי היא השחקנית קייט מארה, ואילו הגיבורה המקורית מופיעה בסרט בתפקיד אורח כאחת המפקדות ביחידה. ליווי מעידה כי הסרט מעביר בצורה אמינה את הקשר בינה לבין רקס, שהיה השותף הקרוב ביותר שלה במהלך שתי משלחות בנות ה-6 חודשים בהן שירתה בעיראק.

"בכיתי במשך כל הצפייה בסרט", אמרה ליווי, "במיוחד בחלק שבו אני צריכה לעזוב את רקס". ליווי מתכוונת לרגע ב-4 בספטמבר 2006, אחרי שהשניים נפצעו במהלך סיור בעיראק. רקס עבר הכשרה מיוחדת שאפשרה לו לזהות חומרים נפיצים כמו מוקשים לצד כבישים. באחד הסיורים של השניים, בחיפוש אחר מוקשים לצד הכביש,  התפוצץ מוקש שהוחבא עמוק מכדי שרקס יצליח לזהות אותו. בזמן הפיצוץ השניים עפו מטרים באוויר ושניהם נפצעו – ליווי סבלה מפגיעת ראש ורקס מפגיעות באחת מכפות רגליו. מיד לאחר מכן הופרדו השניים כדי לקבל טיפול. "הרגשתי שאני נוטשת אותו", נזכרת ליווי. "אחרי כל מה שעברנו, זה היה רגע מאוד קשה".

ליווי שוחררה מהמארינס ב-2008 וקיבלה אות הוקרה על שירותה הצבאי. אך הקרב האמיתי החל בשנים שלאחר מכן: היא הופרדה מרקס ולא ניתנה לה האפשרות לאמץ אותו בגלל שהוא הוגדר על ידי הצבא כ"מסוכן".

ליווי החלה במאבק כנגד הצבא כדי שיאפשר לה לאמץ את רקס בסוף שירותו. היא אספה יותר מ-22 אלף חתימות מאנשים שתמכו בבקשתה, ביניהם דמויות מפתח בפוליטיקה האמריקנית. במסגרת המאבק היא הופיעה בתכניות אירוח שונות בכלי התקשורת כדי לעורר את המודעות למאבק שהיא ניהלה. בשנת 2012, המאבק שלה הסתיים כשהצבא האמריקני סוף-סוף אפשר לה לאמץ את רקס. "מהרגע שרקס חזר אליי, הרבה בעיות שסבלתי מהם כתוצאה מהפוסט-טראומה נרפאו", סיפרה ליווי.

רקס הלך לעולמו כשמלאו לו 11 שנים, בדצמבר 2012. "אני חושבת עליו בכל יום", אומרת ליווי, "אני מאושרת שהתאפשר לי לטפל בו בצורה הטובה ביותר ולתת לו חיים טובים. כי הוא היה חלק כל כך משמעותי מהחיים שלי".