לא ברור אם בצה"ל באמת מצפים מאיתנו לזכור ולשנן את כל ההנחיות והפקודות שהוא הוגה. מה שבטוח זה שכדאי לשמור על ראש פתוח, אחרי הכל אנחנו בקשר צמוד ודי מחייב איתו.
לא ללטף כלבים
שימו לב לקטע הבא: "חייל לא ייזום כל סוג של מגע עם בעלי חיים במחנות צבא או במתקני צבא, לא יאמצם, לא ילטפם, לא יאכילם, לא ישחק עימם ולא יטפל בהם בכל דרך אחרת". אם עוד לא הבנתם, פקודות מטכ"ל אוסרות לבוא במגע עם בעלי חיים בבסיסים צבאים. אז בפעם הבאה בה יגיע אל עמדת השמירה כלבלב נטוש, יביט בכם ויכשכש בזנב, נסו להסביר לו בעדינות - "זה לא אתה, זה פקודות מטכ"ל". או פשוט קחו את הסיכון ותנו לו איזה עיתון לשבת עליו ולארח לכם חברה. אחרי הכל מדובר בחברו הטוב של האדם.
הכומתה שעושה מיאו
אם כבר דברנו על בעלי חיים: גם אלה מכם המשתייכים לקהל חובבי החתולים, ודאי לא מעוניינים שהכומתה שלכם תראה כמו אחד. הרבה עבודה חיילים משקיעים באותה קערת צמר אלסטית שמקבלים ביום הגיוס. שעות של גילוח, קיפול, גיהוץ, השריה במים רותחים ואפילו ריסוס והבערה, הכל בכדי שהכומתה תיצמד לכתף כמו שצריך. בלי קשר לדרגה, כמעט כל לובשי המדים הולכים עם כומתות מפוזמות. כמו שצריך הא? לא בדיוק. על פי מערכת החוקים האינסופית של צה"ל, אין לערוך שום שינוי בפרטי הלבוש, חוץ מתפירת מכפלת במכנסיים והרחבתם או הצרתם- "באזור המותניים בלבד". בקיצור, אסור לשפצר את הכומתה וכולנו עוברים על החוק שכמעט איש אינו אוכף בצבא. אל תגלו.
נוהל אנטי – ראסטה
רובנו חלוקים בדעותינו לגבי טעמו הייחודי של צה"ל בכל מה שקשור לסטייל. במסגרת שמירה על גישתו האופנתית המוצקה, כותב צה"ל בפקודותיו: "לא ניתן לנוע בשיער בצורת ראסטות". קצר ולעניין או חד וחלק, הכל רק לא ראסטות, הלא הן סמל השחרור. לא נורא, זכרו תמיד שעוד לא נולד הממזר שיעצור את הזמן, ושגם הודו וגם דרום אמריקה, יחכו לכם לראסטות שאחרי. לפחות אחרי השחרור תוכלו לגדל ואף לנוע עם קן שלם של קשרים על הקרקפת, בדיוק כמו שאתם אוהבים.
לקפוא בסוודר
החורף קרב ובא וכדאי שתכירו צד נוסף ומסתורי בגישתו של צה"ל לאופנה ואקססוריז. כידוע, אין לשלב בין פריטי לבוש של קיץ וחורף, כמו מעיל וסנדלים. עד כאן עוד ניתן להבין את ההיגיון. נקודה בה מתרחק ההיגיון הצה"לי מזה של חייליו, היא באיסור ללכת עם צעיף וסוודר (אפודת טלאים כמו שרס"רים אוהבים לכנות אותו). למרות ששני פריטי הלבוש הנ"ל שייכים לעונת הגשמים והרוחות, אסור לשלב ביניהם. אתם שואלים למה? שימו לב לפקודה הבאה: "חייל הלובש מעיל על מדי שירות א' או מדי ב', רשאי אף ללבוש צעיף בצבע שחור או חלק. יובהר, כי חל איסור על לבישת צעיף ללא מעיל." מעבר לכך, זכרו שכל עוד אתם לא חנוקים בתוך הדובון, גם כפפות אסורות לשימוש. סוודר יקר, אתה לבד.
איסור על קשר דם
געגועים למשפחה הם דבר מבאס. בפקודה הבאה, הצבא מגלה הבנה לכך ודואג שתחושת הגעגוע תשודרג לחוויה בונה ועוצמתית ככל הניתן: "בכל מקרה שחיילים בני משפחה אחת משרתים ביחידה אחת, יודיע על כך מפקד היחידה, מיד, לסמכות המאשרת, וזו תשאיר ביחידה רק אחד מבני המשפחה ותציב את הנותר, או את הנותרים, ליחידה או ליחידות אחרות". אז לצערכם או לשמחתם, אם גם אחיכם או אחותכם בצבא, כנראה שלא תוכלו להעביר את השירות יחדיו. אחים לנשק בכל מחיר? אפשר לנסות לכופף את החוקים ולבקש להשאר בהרכב המשפחתי. את הבקשה מגישים בכתב, על טופס מיוחד, למפקד היחידה. הוא רק צריך לחתום על הנייר, לצרף את המלצתו האישית, לשלוח הכל הישר אל הסמכות המאשרת וכו' וכו'. בהצלחה לכם.
משולש אזהרה על החזה
אם במקרה גדלתם במושב ואתם לא מספיק מיומנים בחציית כבישים, אל דאגה, צה"ל מפרט עבורכם את האופן המדויק בו ניתן לעשות זאת. בהנחיותיו לגבי חציית כביש בקבוצה, ניתן להבחין בפרץ יצירתיות צה"לית מרהיבה: "בכל אחד מעברי הקבוצה החוצה יוצב חייל, כשפניו לכיוון התנועה ומשולש אזהרה על חזהו, שתפקידו יהיה לעצור את התנועה בכביש עד לחציית אחרון החיילים בקבוצה". מי מכם שעוד לא התקמבן על משולש אזהרה, כזה שאפשר לתלות על החזה, זה הזמן.
למרות כל החובות, הנהלים, ההנחיות והפקודות ההזויות, ולמרות ששירות החובה כאן הוא הארוך ביותר ביחס לשאר המדינות בעולם, צה"ל עדיין רחוק מלנצח בתחרות הפקודות המונפצות. צבאות אחרים ברחבי העולם מגלים לעיתים עוד יותר תעוזה ומקוריות בפקודות שלהם - לחייל בצבא האמריקאי למשל, אסור לדרוך על דשא, אסור ללכת עם ידיים בכיסים, אסור לאכול, לשתות ולדבר בטלפון בזמן הליכה ואפילו בשביל לשחק כדורסל, צריך לקבל אישור מיוחד. מכירים עוד פקודות הזויות? כתבו לנו ל-pzm@mako.co.il