במדינת ישראל מתקיים בשבוע האחרון דיון סוער סביב מעמדם של המסתננים ממרכז אפריקה – האם מדובר במהגרי הגירה בלתי חוקיים או שמא בפליטי חרב. במקרה של הסודנים, כ-10,500 בני אדם ששוהים כיום בישראל, נטען שהקמת המדינה החדשה דרום סודן מאפשרת את חזרתם של הפליטים למקום שבו המלחמה כביכול הסתיימה. האזור ממנו מגיעים הפליטים מעניין גם את שאר מדינות העולם, שנאלצות גם הן להתמודד עם הבעיה.
צוות עיתונאים של רשת החדשות והתחקירים העולמית VICE הצטרף לכוחות של הצבא הרשמי של דרום סודן. הכתבה שהתפרסמה בשבוע שעבר מלמדת שהמדינה הזו רחוקה מלהיות בטוחה עבור מי שחיים בה. העיתונאים למדו את זה על בשרם אחרי שנפלו למארב ארבע פעמים ברציפות.
החוויה של העיתונאים, מתחילה באווירה פסטורלית למדי, כך לפחות הם מתארים זאת בכתבה. יום יפה וחיילים ששרים לפני היציאה למשימה. הם הצטרפו לשני גדודים של הצבא שקיבלו משימה לצאת לכיוון בסיס קדמי על הנילוס, מרחק של 20 קילומטר מהבסיס. המפקד דיבר עם החיילים לפני המשימה, כשהוא סיים לדבר, הלוחמים הניפו קלצ'ניקובים באוויר, קראו צעקות קרב ורצו לדוברות שהשיטו אותם במעלה הזרם למלחמה. "תהיה לנו ארוחת ערב בעיר בור," הבטיח הגנרל שפיקד על הכוחות לכתב אריס רוסינוס. "תראה, אז גם נוכל לשלוח אותך בחזרה לג'ובה במסוק, להראות לעולם מה שעשינו".
שדה קרב סוער
מהכתבה ניתן ללמוד משהו גם על החיילים. מרק הנהג שהוצמד לצוות של רוסינוס סיפר שהוא חייל רק במשך שבועיים. הוא סיפר שגם הוא עיתונאי, אבל אחרי שהמורדים הרגו את חלק ממשפחתו וחבריו הוא הצטרף לצבא, קיבל נשק ומדים ויצא לחזית. הצוות יודע שהוא קרוב לחזית רק מריח הגופות. עד מהרה הם גם רואים את הגופות זרוקות לצד הדרך. איש לא טרח לקבור את עשרות ומאות האנשים שזרוקים בצד הכביש ובשמש הקופחת של סודן, סביר להניח שהריח בלתי נסבל. "אלה המורדים שהרגנו לפני יומיים, כאשר הם תקפו אותנו בבסיס", סיפר מרק לצוות הכתבים. "ושם, הבט – אישה". הרגליים שלה מפוסקות לגמרי מתחת לשרידי שמלתה הצבעונית, הראש ופלג גופה העליון חרוכים ללא הכר. "זה נורא, שהמורדים עושים את הדברים האלה".
השיירה הגדולה מורכבת מרכבי שטח ממוזגים בהם נוסעים הגנרלים, כמובן, ושומרי הראש שלהם. מקדימה, מגוון רחב של רחבי שטח עליהם חיילי החי"ר וכלי ארטילריה ואספקה. מאוד מהר הם נופלים למארב הראשון של המורדים שמתחיל בפרץ ראשון וקטן של ירי מכיוון העצים. החיילים בשיירה מבולבלים ומכוונים את הנשק לכיוון העצים. הם מחפשים את המטרה ולא מוצאים. אחרי כמה דקות של בלבול, קצין בדרגת אלוף משנה נותן פקודה לעלות לרכבים ולהמשיך בנסיעה. בדרך הם רואים עוד טנקים שרופים של צבא הממשלה וחיילים צעירים שבורחים מהחזית.
ביחס למדינה שהמלחמה בה הסתיימה, העיתונאי רוסינוס מתאר שדה קרב סוער למדי. העיר בור למשל, היעד של הכוח, החליפה ידיים שלוש פעמים וזה רק בשבועיים האחרונים. הצוות שיצא ממארב קל יחסית, ממשיך בדרכו ועובר דרך כפר שנראה נטוש. הם מבחינים במדים זרוקים, נעליים, סירים שמעלים עשן, "דממה מפחידה", מתאר רוסינוס בכתבתו. תוך רגעים הם נקלעים למארב השני שלהם, מארב רציני יותר שכלל אש מקלעים כבדה. המורדים ירו מכיוון העצים והחיילים השיבו אש כבדה מרובים מקלעים וגם ממטולי RPG. אחרי כמה דקות המורדים מסתלקים והשקט חוזר לגזרה. המארב השני שהם נפגשו בו רק חצי שעה אחרי הראשון הסתיים ולפני שהם ממשיכים, החיילים נחים בתעלות שלצד הדרך.
"הדם שלהם צובע את הציוד שלנו"
הם ממשיכים לנסוע ורגע לפני שנכנסים לעיר קטנה, נתקלים שוב במארב. הפעם המורדים תוקפים את השיירה מהחזית ומאגף ימין במקביל. הכתב רוסינוס מתאר אש כבדה של רובים ומקלעים. הם מזהים רכבים קלים שמוסווים בעצים, כאלו אשר ממטירים עליהם אש כבדה וגם אש מדויקת שמקורה בצלפים שיושבים ברכבים. הנהג ברכב מנסה לחלץ את רוסינוס מהאש הכבדה ונהרג. בהמשך נהרג גם הגנרל עם עוד שני חיילים. הלוחמים של הצבא הממשלתי בהלם וחוסר הניסיון שלהם ניכר. מדובר בשני גדודים של מגויסים חדשים שנשלחו ללחימה. הם יורים ללא הבחנה ופוגעים גם בגב של החברים שלהם. הכתב מזהה לפחות שני חיילים שנהרגים מאש חבריהם.
רכב משוריין שהיה בשיירה מנסה להתקדם, אבל האש פוגעת בלשושה מהגלגלים שלו ובשמשה. הסודנים שואלים את העיתונאים האם יש להם גלגלים ספייר. "משכנו בכתפיים שלנו בהלם ובחוסר אונים", רוסינוס מתאר את המצב הקשה אליו נקלעו. בסופו של דבר הם יורים טילי נ"ט על עמדות האויב וגם מתווכים רקטות. קצין צעיר מארגן את אנשיו והם מסתערים על עמדות המורדים, מה שמסיים את המארב השלישי. "הקצין סיפר לי שיש שם שש גופות של האויב. שניים הוא הרג במו ידיו", מציין רוסינוס. "הרגתי את הבחור שהרג את הגנרל", סיפר הקצין לרוסינוס. "אפילו לקחתי את הרובה שלו. זה חדש לגמרי. בן זונה!". הם מעמיסים את הפצועים וההרוגים וממשיכים בדרך. "הדם שלהם צובע את הציוד שלנו. נגיע לעיר בור עד הערב?" שואל הכתב את הגנרל השני מהפיקוד. "לא נראה לי אולי מחר", זה עונה אחריי שבתחילת הדרך היה בטוח בעצמו.
הם עוצרים בדרך ובזמן שהגנרל והקצינים יושבים על כיסאות פלסטיק מתחת לעץ, החיילים צדים תרנגולות לארוחה. הם מעבירים את הזמן, חלק מהחיילים רוחצים בנהר. הכתב מתכוון לנצל את הזמן הזה כדי לראיין את החיילים, אבל אז הכוח נתקל במארב הרביעי. ההתקפה הכי גדולה באותו היום. על פי איך שהוא מתאר את זה – אש תופת מכל הכיוונים. ראשונים לברוח היו אנשי משטרה שהצטרפו לגדודים שעלו על הרכבים ונסעו חזרה לג'ובה ממנה יצאו. "אף אחד לא ירה בחזרה", הוא מתאר.
הפעם צוות הכתבים החליט להתחפף מהקרב. הם עלו על רכבם, עשו אחורה פנה ונמלטו, אבל אז חל אירוע מפתיע. "חייל עצר אותנו ודחף את קנה הרובה שלו לצוואר של הנהג שלנו. דרש בצורה שאי אפשר לסרב לה לקחת איתנו פצוע", רוסינוס מתאר. "חיילים נוספים דחפו פצוע מדמם לרכב, עיניו פעורות ובהלם". בהמשך, צוות העיתונאים נאלץ לאסוף עוד קצין בדרגת תת אלוף ושני חיילים שלו ולאחר מכן עוד מפקד מחלקה. בנסיעה הם רואים את מטח הרקטות שהצבא משגר על עמדות המורדים. להבנתם, בסופו של יום, צבא הממשלה הצליח להשתלט על האזור ולהביס את המורדים.
את זה הם כבר לא נשארו לבדוק. הם נסעו עד הלילה למקום בטוח, יחסית. "למחרת שיירה גדולה יצאה לעיר בור. לטענת הצבא הכוחות כבר הגיעו למרכז העיר. הפעם לא נצטרף אליהם", הדגיש רוסינוס בסוף כתבתו. אז מה באמת קורה בדרום סודן? ספק גדול אם מישהו יכול לחזור לשם, למדינה ש"המלחמה הסתיימה" בה.