כשאלירן הגיע השבוע לבית של משפחת אדם בראשון לציון רעדו לו הרגליים, הוא אמנם היה שם כבר בעבר, אך הפעם היה זה משהו אחר. הוא הגיע להראות להם את הסרט שעשה על רותם ז"ל, בנם החייל שנהרג בציר פילדפי.
אחת התמונות הקשות שזכורות לנו בתודעה הישראלית, הייתה לפני 7 שנים וחצי. אז עלה נגמ"ש של צה"ל על מטען בציר פילדלפי. חיילי קורס מ"כים הוזעקו למקום כדי לחפש את שרידי גופות חבריהם החיילים בחול. התמונות האלה נצרבו עמוק אצל כל אחד מאיתנו, וגם אצל אלירן אליה, שבאותה תקופה היה חייל צעיר בחטיבת גבעתי.
"הייתי חייל פשוט ששהה בתוך בית משפחה ברפיח, ואבטחתי את החיילים שחיפשו את חלקי הגופות בחול", משחזר אלירן. בבית הסמוך, ממש כמו בסרט שלו, היו חיילים נוספים מהפלוגה, ביניהם המ"כ שלו רותם אדם.
במהלך מבצע האבטחה התנהלו חילופי אש, רותם אדם וחייל נוסף נהרגו. אצל אלירן, שהמשיך לשרת גם אחראי כחייל ברצועת עזה, הטראומה היתרגמה לכתיבה. "הייתי עולה לעמדות שמירה באמצע הלילה, שומר ומשחזר בראש את מה שעברתי", מספר אלירן ומוסיף: "הייתי רואה סצנות, הסרט עזר לי לעבור את השמירות, הייתי משחזר וכותב בסוף השבוע בבית".
"אני ממשיל כתיבת סרט ליציאה למלחמה"
"אני זוכרת את היום שהוא אמר לי שהוא מתכוון לעשות סרט", אמרה דרורה אדם, אמו של רותם, "זה מאוד ריגש אותי, לא ידעתי איך לאכול את זה".
אחרי הצבא הלך ללמוד קולנוע, כל השנים האלה ידע שמה שחווה ביממה ההיא ברפיח, ובעיקר המוות של רותם, יהפכו יום אחד לסרט. כמעט 8 שנים אחרי יוצא סרט הגמר שלו "קשת בענן" שנקרא על שם המבצע שהגיע בעקבות ההסלמה בציר פילדפי, שגבתה את חייהם של 13 חיילים.
"אני תמיד ממשיל יציאה לסרט כמו יציאה למלחמה, אנחנו חייבים לנצח בסוף", אומר אלירן שגייס לטובת הסרט חבורה של שחקנים צעירים, ממש כמו בסרט סטודנטים בתקציב אפסי. את הבית ברפיח החליפו יוצרי הסרט בבית בשכונת ג'סאר א-זרקא ברמלה.
את סצנת המוות שמר אלירן ליום האחרון, זו הייתה הסצנה האחרונה שהצטלמה. אז - במקום להרים כוסית ולשמוח שהפרויקט הגדול נגמר, כולם התפרקו. "באותו הרגע ראיתי את המוות בעיניים, ראיתי ממש את רותם ואת החיוך שלו", סיפר אלירן.
בסצנה שתיעדה את הרגעים האחרונים של בנה, צפתה אמו של רותם ז"ל עם אלירן. "הצלחת להכניס אותנו חזרה לאותו מקום, הרמת חתיכת מסע ולא הייתי חושבת שאני יכולה לראות משהו יותר מוחשי כמו שאתה הצלחת להביא ואני גאה בך", אמרה.