קוריאה הצפונית לא יורדת מהכותרות לאחרונה: קים ג'ונג און ממשיך להתחמש ולהפגין את היכולות שלו הצבאיות שלו תוך שיגור איומים לעבר מדינות קרובות ורחוקות. בארה"ב מתחילים להבין שהמדינה המבודדת הזו מצליחה לאיים עליה, ושהשליט מפיונגיאנג לא מתרגש כל כך מההצהרות של דונלד טראמפ. נראה שעשרות שנים של ניתוק וסנקציות לא מנעו מקוריאה הצפונית לשפר ולהגדיל את טווח הטילים שלה, שהיום מכוונים למטרות שונות ברחבי מאסיה, כולל אוסטרליה, ועד ארצות הברית.
האם גם בישראל יש מקום לחשש מהצבא של קים? במונחים מתמטיים, התשובה היא כן: על פי הידוע במערב, קוריאה הצפונית מחזיקה 11 סוגי טילים שהטווח שלהם נע בין 120 ק"מ לכ-11,500 ק"מ. מדובר באיום שגבר משמעותית כשהתברר שהצפון קוריאנים הצליחו לייצר ראש נפץ גרעיני שניתן להתקין על הטילים שלהם. בהתחשב בכך שהמרחק בין קוריאה הצפונית לישראל עומד על 8,000 ק"מ, ובכך שלפחות שניים מהטילים בארסנל של פיונגיאנג מגיעים לטווח של יותר מ-10,000 ק"מ, אנחנו נמצאים לכאורה בטווח הטילים של קים ג'ונג און.
אז המספרים היבשים מראים שיש לישראל ממנה לחשוש, אלא שאנחנו מהמדינות המתקדמות בעולם בכל הנוגע להגנה מפני טילים, וממילא אין כיום כל סכסוך ישיר בין ירושלים לפיונגיאנג, כך שהאיום הצבאי הוא כרגע על תקן אפשרות מתמטית בלבד. אלא שלמדינות רבות אחרות יש בהחלט סיבות לחשוש מהכוח הצבאי של קוריאה הצפונית - ואילו לישראל יש סיבות אחרות לגמרי לפקוח שבע עיניים על הנעשה בחצי האי הקוריאני.
בטווח הקרוב: חשש להרס מדינת הדרום
לפי נתונים רשמיים, שלושה מיליון אזרחים התנדבו לצבא הצפון קוריאני על מנת לצאת למלחמה נגד ארה"ב. מדובר במספרים מרשימים שמציבים את בצבא של קים במקום מכובד בטבלת ההשוואה לצבאות אחרים בעולם. רק שאם צוללים לעומק הפרטים, לא בטוח שיש ממה לחשוש בהיבט הזה: על פי הדו"ח של הפנטגון, קים ג'ונג און מחזיק כ-950 אלף חיילים, 4,200 טנקים, מספר אסטרונומי של 8,600 תותחים ו-5,500 משגרי רקטות. רק שרוב המספרים האלה כוללים ציוד שמתאים יותר ל"מועדון החמש".
מחצית מהטנקים של קוריאה הצפונית הם טייפ 59 ו-T55, טנקים רוסיים וסיניים שנכנסו לשירות בשנות ה-50 של המאה ה-20. נוסף לאלה יש כ-800 טנקים מסוג T-62 שיצאו מהמפעלים בתחילת שנות ה-60 ולא שווים הרבה. גם חיל הים המקומי כבר לא כל כך מרשים בשל גילו המופלג, חוץ מכמה עשרות צוללות ננסיות. במקרה של חיל האוויר, הרבה גבות מורמות בכל פעם שהם מצליחים להחזיק באוויר מטוסים מסוג מיג-21, מיג-19 או סוחוי-7 שחלקם כבר בני 60 (שלא לדבר על המיג-17, שאמנם עבר שדרוג, אבל מתאים יותר לערוץ ההיסטוריה).
איפה כן נמצא האיום? ההערכה היא שיש לקוריאה הצפונית בין 100 ל-200 אלף חיילים בכוחות המיוחדים. חיילים שטופי מוח - ממש מילולית - שביום פקודה יסתערו בכמויות אדירות על קוריאה הדרומית מהים, מהאוויר ומהיבשה וגם דרך מנהרות. ביום פקודה יחדרו לדרום אלפי חוליות שתפקידן יהיה לשבש את חיי השגרה ולבצע פעולות חבלה וחיסולים.
במידה והמלחמה תפרוץ - או יותר נכון להגיד, כשהמלחמה תפרוץ - קוריאה הדרומית תצטרך להתמודד עם 8,600 תותחים וכמעט 6,000 משגרי רקטות, שהרוב המכריע שלהם מכוון לסיאול. תרחיש האימים הוא שברגע פתיחת המלחמה, צבא הצפון ישגר עשרות אלפי פגזים לבירה ויחריב אותה עוד לפני שהדרום יספיק להגיב. ראינו את זה בקטן מאוד בתקרית שזכתה לתואר "האירוע הכי חמור מאז מלחמת קוריאה", ב-23 בנובמבר 2010, כשצבא הצפון פתח באש ארטילרית כבדה לעבר האי יאונפיאונג. 200 פגזים הביאו למותם של שני חיילים ועוד שני אזרחים ולהחברתם של לפחות 70 בתים. ממשלת קוריאה הדרומית פינתה את האזרחים מהאי ואלה חזרו לבתים רק שלושה חודשים לאחר התקרית.
ממזרח אסיה למזרח התיכון
למרות הנתון היבש של טווח הטילים, הסיפור הצפון קוריאני רחוק על פניו מאיתנו הישראלים, לפחות עד לחלק הזה שהעולם משמיד את עצמו גרעינית במלחמת עולם. אלא שברמה המעשית, היכולות הצבאיות של קים מדאיגות מאוד גם את מקבלי ההחלטות בישראל. לא בגלל באיום הישיר עלינו, אלא בגלל שקוריאה הצפונית נמצאת זה שנים תחת סנקציות בינלאומיות, ואחת הדרכים שלה להשיג כסף מזומן היא בעזרת שיווק היכולות הבליסטיות שלהם. ובמזרח התיכון יש מי שיקנה.
על פי גורמים במערב, טיל מוסודאן נמכר לאיראן וזו השתמשה בו כדי לייצר טיל לשיגור לוויינים. זה לבדו מעורר דאגה בארץ, מה גם שטיל שיכול להעלות לוויינים לחלל, יכול להגיע מאוד רחוק על כדור הארץ כשצריך. גם טילי השיהאב של איראן פותחו בסיוע קוריאה הצפונית, שככל הנראה מסייעת לטהרן גם היום בשדרוג הטילים האלה במונחים של הארכת טווח ודיוק.
כבר בשנת 2007 פרסם "שירותי המחקר של הקונגרס", גוף פרשנות ומחקר של הקונגרס האמריקני, דו"ח שקבע כי קוריאה הצפונית סיפקה נשק והדרכה לארגון חיזבאללה לצד המורדים הטמילים בסרי לנקה. בשנת 2006 דווח בצרפת שקוריאה הצפונית ניהלה תכנית לחימוש חיזבאללה ולאימון לוחמיו, תכנית שהחלה עוד בשנות ה-80 של המאה ה-20 וכללה אימון של חיזבאללה בקוריאה הצפונית, לרבות מפקדים בכירים. על פי הדיווחים, ההדרכה "שיפרה באופן משמעותי את יכולתו של חיזבאללה להילחם בישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה". עוד נטען כי רכיבי טילים "משמעותיים" סייעו לחיזבאללה מול ישראל.
נוסף לאלה, קוריאה הצפונית סייעה לסוריה לבנות כור גרעיני. כשאותו כור הושמד, לפני כעשור, היו בין ההרוגים בתקיפה גם אזרחים צפון קוריאנים. הקשר ההדוק בין קוריאה הצפונית לסוריה נמשך עד היום: על פי החשדות, קוריאה הצפונית סייעה לאסד להשיג גז מסוג VX וסארין. אותו גז שימש את נשיא סוריה במתקפה כימית נגד המורדים במדינה. על פי החשדות, טכנאים צפון קוריאנים אפילו בנו את המתקנים להרכבת הנשק הכימי בסוריה, ואילו גורמי מודיעין במערב טוענים כיום שטייסים צפון קוריאנים טסים במלחמת האזרחים תחת חיל האוויר הסורי.
לאור הדברים הנ"ל, די ברור מדוע גם בישראל יש החוששים מהצפון קוריאנים - וזה ממש לא משנה כמה הם רחוקים מפה או כמה אנחנו מוגנים מפני טילים.