ג', נכה צה"ל ממרכז הארץ, אזרח בשנות השישים לחייו, נפצע באורח קשה באחד הקרבות במלחמת יום כיפור. שתי רגליו נפגעו והרופאים בלית ברירה, נאלצו לקטוע את רגלו השמאלית. לאחר שהוגדר כנכה בשיעור של 100 אחוז, ג' נעזר בתותבות שהותאמו לרגלו מכמה חלקים שונים. כמו כן, אושר לו להשתמש בחלקים מיוחדים תוצרת ארצות הברית.
ג', שנסע לאחרונה לארצות הברית במטרה להחליף כמה חלקים שאחריותם עומדת להסתיים, נחשף לתותבת חדישה ומשוכללת שעשויה מחלק אחד בלבד ולא ממספר חלקים, כפי שיש לו כיום. הוא קיבל אותה לצורך ניסיון וחש הקלה גדולה מאוד בעומס על רגלו, וכעת מסוגל ללכת באופן יציב.
הוא פנה לאגף השיקום במשרד הביטחון בבקשה לאשר לו לקבל את התותבת החדישה במקום זו שבה הוא משתמש כיום, אך אלו דחו את בקשתו על הסף, בנימוק שהיא "טרם נוסתה או נבדקה על ידי גוף מקצועי ומוסמך אשר יכול לתת חוות דעת על יכולותיה". עוד טען אגף השיקום כי בית המשפט לא אמור להתערב בסוגיה זו, וכי על ג' להמתין עוד כחצי שנה עד אשר התותבת החדשה תבחן על ידי מומחים מקצועיים מטעמו, ורק אז יוחלט האם להכניס אותה לשימוש. יתכן כי באגף השיקום חששו כי אם בית המשפט יקבל את עתירתו של ג', שאר הנכים במעמדו ידרשו לקבל גם הם את התותבת החדשה, וזה יגרום להוצאה כספית גדולה עבור המשרד.
באמצעות עורך הדין ארז יער, ג' החליט להגיש עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בלוד בדרישה להורות למשרד הביטחון לאשר לו את קבלת התותבת החדישה. בעתירה טען ג', כי החלטת אגף השיקום לא סבירה ואין שום מניעה לאשר לו קבלת תותבת חדישה שתשפר את איכות חייו, שכן מדובר באמצעי שיטיב גם את איכות חייהם של שאר נכי צה"ל.
השופטת ורדה מרוז קיבלה את עתירתו של ג' וחייבה את משרד הביטחון לרכוש עבורו את התותבת החדשה. היא ציינה בהחלטתה, כי טווח הזמן שבו משרד הביטחון רוצה לבחון את התותבת (חצי שנה, כאמור) אינו סביר, וכי יש לאפשר ל-ג' לקבל את התותבת החדשה, וכן גם לנכי צה"ל נוספים. כמו כן, השופטת חייבה את משרד הביטחון לשלם ל-ג' הוצאות משפט בסכום של 20 אלף שקל.
עוד ב- פז"ם: