"נתראה בירושלים בקרוב", סימס יואב חטב ז"ל בעת שטס חזרה מישראל למדריכו במסע "תגלית" בו השתתף. אך אותו איחול, שעד לפני ימים בודדים נראה פשוט ומובן מאליו, כבר לא יתממש. בן 21 במותו, הספיק יואב להגשים יעדים רבים בחייו - אך את החלום הנכסף - לעלות לישראל ולהתגייס לצה"ל כחייל קרבי - הוא לא הספיק לממש.
בגל הטרור שמרעיד את פריז בימים האחרונים, יואב נלקח כבן ערובה בהשתלטות מחבלים על מרכול יהודי בעיר, ונרצח יחד עם שלושה יהודים נוספים. השבוע הם הובאו למנוחות בירושלים, בבית העלמין שבגבעת שאול.
בסוף דצמבר השתתף יואב במסע בן עשרה ימים במסגרת פרויקט "תגלית", יחד עם כ־30 צעירים מצרפת, בהם גם חיילי צה"ל וסטודנטים. עם סיום המסע חזר יואב לצרפת, אך לא לפני שכתב למדריכו, איתן פיזון, על החוויה המיוחדת שעבר בביקורו בישראל: "לא רק בהר הרצל התרגשתי עד אין קץ. בכל המקומות שביקרנו הרגשתי חלק. לפני שבאתי הייתי כבר מאוהב בארצנו, עכשיו אני עוד יותר מאוהב בה. זו זכות גדולה להיות שייך לדבר כזה", כתב יואב בהודעה.
שיחות עומק על האסלאם
בתקופה האחרונה יואב הגיע לפריז לסירוגין, אף על פי שביתו בתוניסיה. "הוא תמיד אמר, ‘אני עושה תואר בפריז, ואיך שאני מסיים אותו אני בא לארץ עם כל המשפחה ומתגייס לצבא'. הוא רצה להיות לוחם. זה היה החלום שלו", אמר נתן לוי, סטודנט ישראלי שסיפר כי יואב היה אחד האנשים אליהם הכי התחבר ב"תגלית". כיוון שהיה יהודי שחי במדינה מוסלמית, הפכו מגוריו של יואב לנושא שיחה משמעותי במפגש עם הצעירים הצרפתים והישראלים. "עוד ביום הראשון נכנסנו לשיחת עומק על מהות האסלאם. זה היה מאוד מעשיר לשמוע מיהודי שגר במדינה ערבית. נקודת המבט שלו מאוד שונה", תיאר פיזון. "הוא אמר שבתוניסיה הוא מרגיש הרבה יותר בטוח מפריז, ודווקא שם קרה לו מה שקרה. זה ממש הזוי, כאילו הוא ניבא את זה", שיתף לוי. "אחרי שהוא חזר מ'תגלית' הוא היה באופוריה, זו אבידה ענקית. לא רק למשפחה שלו אלא גם למדינה", הוסיף בצער.
יואב היה הבן של הרב הראשי בתוניסיה, על כן הכיר היטב את היהדות וידע לדבר גם עברית. "בסוף השבוע במהלך מסע 'תגלית' היינו בירושלים ויואב התנדב להקריא את התפילה", נזכר לוי. "אני לא בן־אדם דתי, ואפילו אני לא נשארתי אדיש לדרך בה אמר את התפילה. היה לו קול מדהים, כולם התרגשו. הוא היה אדם פשוט מקסים". את זיקתו ליהדות ושמירת המצוות הקפיד לשמר גם במהלך המסע. "באחת בלילה הוא הזכיר לכולם להתפלל במניין, למרות שאף אחד כבר לא רצה, הוא דחף את כולנו. מה שהוא אמר זה מה שהוא הרגיש, זה מה שהוא עשה", תיאר פיזון.
מאוהב בארץ ישראל
יום-יום טייל יואב עם הקבוצה ולא הסכים להוריד מגבו את דגל ישראל אף לא לסיור אחד. "אם רצינו לדעת איפה יואב, חיפשנו את דגל ישראל", סיפר סרן יאיר, קצין שטייל עם המנוח במסגרת המסע. "רגע אחרי שיצאנו ממוזיאון 'יד ושם' הוא הוביל את כולם לשיר את ‘התקווה'. תמיד הוא יזם הכול ושכנע את כולם, לא הבנתי איך הוא עושה את זה", הוסיף.
את אהבתו העמוקה למדינת ישראל לא היסס יואב להראות לרגע. "כשהוא דיבר על ישראל היו לו לבבות בעיניים", סיפרה סמל לאה אלקיים, גרפיקאית בעיתון "במחנה", עולה חדשה מצרפת שהשתתפה גם היא ב"תגלית" עם יואב. "הוא הסתובב עם הדגל הזה על הגב כאילו קיבל מיליון דולר. הוא למד בצרפת אבל גר בתוניסיה, והיו לו חיים מדהימים שם: עסק משלו, בית גדול, ולמרות זאת הוא רצה לעלות לארץ ולשרת בצה"ל. זה לא משהו שהוא מובן מאליו", אמרה. חבריו ל"תגלית" מספרים על הבחור הצעיר שהיה מאוהב. "הוא לא רצה לעלות לארץ בשביל לברוח. היה לו טוב פה, הוא התאהב במקום הזה", סיפרה אלקיים. בדף הפייסבוק שלו העלה יואב בספטמבר האחרון תמונה שלו לבוש מדי צה"ל מדוגמים למופת – כומתה לראשו, דסקית לצווארו ואפילו תג יחידה. בתיאור התמונה כתב בעברית: "חלום של ילד, גולני בקרוב". חבריו המקומיים הגיבו בשאלה אם התגייס, והוא ענה שעוד לא, אך ידע בוודאות שזה עוד יקרה והמדים יהיו שלו.
החברים קיבלו את הבשורה הקשה דרך האינטרנט
את הידיעה על מותו קיבלו החברים דרך האינטרנט. השמועה שהיה בתוך המרכול התפשטה במשך שעות מורטות עצבים, אבל רק לאחר סיום האירוע, בשעות הערב, התברר סופית מספר ההרוגים ושמותיהם פורסמו. "הייתי כל היום מול הטלוויזיה. ידענו מהצהריים שהוא בתוך החנות אבל חשבנו שהכול בסדר ושהוא חי", סיפרה סמל אלקיים. "בשש בערב סימסתי לו. שאלתי מה קורה איתו ואמרתי שאני שמחה שהוא יצא מזה בשלום. פתאום אני נכנסת לפייסבוק, רואה הודעות בקיר שלו על זה שהוא מת, הייתי בשוק. ישבתי עם הטלפון עד שמונה בבוקר".
על פי הדיווחים, בעת שהיה כלוא כבן ערובה במרכול, יצא יואב ממחבואו בצעד אמיץ. הוא חטף את נשקו של המחבל שהיה מונח, אך זה הוציא נשק נוסף וירה בראשו. "היה לי ברור שהוא זה שניסה לקחת את הנשק, זה כל כך מתאים לו", אמרה אלקיים. "היה לו אומץ של חייל קרבי". בפיגוע נרצחו גם יוהאן כהן, בן 22, פיליפ ברהאם, בשנות ה־40 לחייו, ופרנסואה־מישל סעדה, כבן 60. יהי זכרם ברוך.