אם יש משהו שיודע כל לוחם בצה"ל – או בצבא ארה"ב, או בצבא הרוסי - זה שלא משנה איפה הם יהיו ומה הם יעשו, כמעט תמיד יהיה להם איזה מטוס או מסוק קרב מעל לראש. חיילים בצבאות מהסוג הזה יודעים שחיל האוויר שלהם ישלוט בשמיים ויפיל טונות של פצצות וטילים כדי להפוך את העבודה שלהם לקלה יותר. אבל בעולם יש גם כמה מדינות שזה לא בדיוק המצב אצלן, ואני מתנסח פה בעדינות כדי לא לפגוע. אז הנה הם: חילות האוויר שלא הכי מקפידים על הקטע של "הטובים לטיס".
קנדה: מטוסים חדשים זה לחלשים
סופרייז סופרייז, כי בכל זאת - הטייסים הקנדים עולים על רוב טייסי העולם, בטח של מדינות עולם שלישי. ויש פה פרדוקס כי מדובר בחיל מתקדם, שבאמת קשה לי להכניס לרשימה הזו. ועדיין, חיל האוויר הקנדי הרוויח את מקומו כאן ביושר אחרי לא מעט ביקורת פנימית ובעולם על מהלכים שהקברניטים באוטווה (ונקובר ומונטריאול הן לא ערי הבירה, סתם לסגור את הנושא) החליטו לבצע.
חיל האוויר הקנדי חיפש בשנים האחרונות מטוס שיחליף את הצי הקרבי המזדקן שלו שכולל כ-120 מטוסי קרב מסוג F-18 הורנט בזמן שהעולם צועד לכיוון מטוסים חמקנים מהדור החמישי. לצורך העניין, אפילו ההולנדים רכשו מטוסי F-35, וספק אם הם בעצמם יודעים מי האויב שלהם. והקנדים? הם חשבו וחשבו והחליטו לרכוש את ה-F/A-18 סופר הורנט. עכשיו, שלא תבינו אותנו לא נכון, מדובר באחלה מטוס, אבל רבאק: זה אותו מטוס. חדש, עם "סופר" ו-A, אבל אותו מטוס. רק נקווה שלא ייגמר להם האוויר, כי יש טענות שלמטוס החדש יש בעיות חמצן.
בעיה נוספת היא צי מסוקי הסי קינג של קנדה, שמתקשה להישאר באוויר וסובל מלא מעט תקלות בגלל גילם המתקדם של הכלים ובעיות תחזוקה. למעשה, על כל שעת טיסה הם נאלצים להשקיע לא פחות ממאה שעות תחזוקה.
כל זה הביא את הקנדים למצב נדיר שבו הם לא מצליחים להביא מספיק מגויסים לקורס טיס, משהו שעבורנו הישראלים נשמע מוזר. ואולי זה קשור גם לסיפור המחריד על טייס בכיר בשם ראסל וויליאמס\ שיושב היום בכלא לאחר שהתברר כי נהג לפרוץ לבתים של נשים כדי לגנוב מהן הלבשה תחתונה. שתיים מהן הוא רצח ואחת הוא אנס.
ארגנטינה: חמש דקות מיעקב טרנר
טייסי חיל האוויר של ארגנטינה הראו את אומץ לבם כשיצאו לקרב נגד הבריטים בפוקלנד, והצליחו לגרום להם אבדות קשות למרות נחיתות ברורה. אבל עם אומץ לא הולכים למכולת, והחיל הזה - שמתיימר להיות מוביל בדרום אמריקה - סובל ממצוקה תקציבית קשה ביותר. עד כדי כך שגם כשהם רוכשים מטוס חדש, מדובר במשהו שמתאים יותר למוזיאון חיל האוויר בחצרים. זה לא דימוי ולא בדיחה: חיל האוויר הארגנטיני מפעיל מטוסי מיראז', מהסוג שאצלנו היו כוכבים במלחמת ששת הימים. גם מטוסי הסקייהוק שייכים פחות או יותר לאותה תקופה.
אם זה לא מספיק, הארגנטינאים מתדלקים חלק מהמטוסים שלהם בדלק שמיוצר מצמחים, שזה ירוק ומגניב לטבעונים, אבל נובע משיקולי תקציב ולא מענייני סביבה. עד שהחליטו שם לפני שלוש שנים לרכוש מטוס קרב חדש, הם הלכו על הכפיר הישראלי; זאת גאווה מקומית, אבל אפילו אנחנו הוצאנו אותו לגמלאות לפני כמה עשורים (אגב, העסקה חודשה ובוטלה מספר פעמים בגלל מחסור במזומנים ועדיין לא הושלמה).
לארגנטינאים יש בעיה עם מערכות מיושנות לקרבות אוויר וחוסר יכולת לשלוט במרחב האווירי ולנהל מספר פעולות אוויריות במקביל. ולא ברור לנו אם באמת יש קשר, אבל חלק מהבעיות נובע אולי מזה שכמה טייסים וקצינים בכירים נעצרו בעבר בגלל סחר והברחת סמים.
שוויץ: היום נגמר, תבוא מחר
יש מדינות שאין להן אויבים, ולכן גם לא מבזבזות את הכסף שלהן על צבא יקר ועקר. חבל שהשוויצרים לא הלכו לכיוון הזה ונשארו בשעונים ושוקולד. אל תטעו: הם מחזיקים מטוסי קרב לא רעים בכלל, רק מה - מתברר שיש להם שעות פתיחה של מכולם והם לא פועלים אחרי השעה שמונה בערב, כולל סופי שבוע.
העובדה הזו התבררה בשנת 2014: מטוס נוסעים חטוף נכנס למרחב האווירי השוויצרי, ובגלל שזה היה מעבר לשעות שלהם, השוויצרים הודיעו שאין להם כוונה להגיב. בסופו של דבר נתנו את המענה מטוסי קרב איטלקים וצרפתים.
אגב, לא מזמן ביקר בארץ מפקד חיל האוויר השוויצרי וטען שהסיפור לא מדויק ושסתם מדובר בלשון הרע. אבל העובדה שהטייסים שלו לא המריאו, ושטייסים של מדינות שכנות כיסו את השטח שלו – בואו נגיד שזה מספיק כדי להסביר למה הוא לא תבע את התקשורת העולמית בגין לשון הרע.
מדינות המפרץ: מי צריך פרוטקציה כשיש קרובי משפחה
כן, דווקא חילות האוויר של המדינות העשירות האלה - סעודיה, כווית, איחוד האמירויות - מקבלים את המקום הלא מכובד הנוכחי.
גם פה, כמו במקרה הקנדי, מדובר בחילות אוויר שמצוידים במיטב כלי הנשק של התעשייה האמריקאית. מטוסי F-15 ו-F-16 מהדגמים הכי משוכללים, מטוסי F-18 משודרגים, שלא לדבר על מערכות חימוש ובקרה שהן המילה האחרונה. ועדיין, כל העוצמה הזו לא יכולה אל מול אלפי החות'ים שכבר שנתיים מציגים עמידה מרשימה מול תקיפות כבדות, אבל לא תמיד מדויקות, של חילות האוויר האלה. הם אפילו מצליחים לעקוץ את המדינות התוקפות, לשגר לעברן טילים ולקטול לא מעט חיילים וטנקים למרות שחילות האוויר של הנסיכויות שולטים בשמיים.
למה זה קורה? כי הטייסים שם אינם ברמה גבוהה מספיק ואינם מתאמנים מספיק, ובעיקר כי הם מתוסכלים. מערך הפיקוד של מדינות המפרץ מבוסס על משפחות מלוכה; כדי לקבל דרגת קולונל ומעלה אתה חייב להיות חלק מכחולי הדם. אז ברוך השם, או אללה, מאלה לא חסר. אבל טייסים מקצוענים ואיכותיים לא יקבלו פיקוד על טייסת וכנף רק כי הם לא בצבע הדם הנכון, וזה מייצר כמובן תסכול. מזלם שההגנה שלהם בכל זאת מבוססת על צבא ארה"ב, הכופר אבל המעט יותר רציני.
סודן: מוסר זה שם של דג
חיל האוויר הסודני משתתף במלחמה שמנהלים הסעודים בתימן, ולפחות על פי הטענות בתקשורת הזרה, לטייסים שלו אין בעיה להשמיד כל מטרה - וממש לא משנה אם היעד אזרחי לחלוטין. יחד עם מטוסי ה-F הסעודיים הם יצאו ל"הפצצות מדויקות", אלא שב"מדויקות" הם מתכוונים גם לפיזור פצצות מעל כפרים ושלל מוסדות אזרחיים.
מטוסי הקרב של הסודנים כוללים את המיג 17, המיג 21 והמיג 23, שיוצרו עוד בברית המועצות (ואפילו לפני סוף דרכה בשנות ה-90). יש גם כמה חיקויים סיניים, והיחיד שמביא כבוד הוא המיג 29 שממנו יש להם 35 חתיכות - רק שרובם מקורקעים בגלל מחסור בחלקי חילוף וטייסים. גם מטוסי התובלה והמסוקים שלהם לא שייכים למילניום הזה, ובתחום המל"טים יש להם דגם איראני מקרטע.
הטייס הסודני זוכה לקבל באזור ה-30-40 שעות טיסה בשנה, שזה שווה ערך לתלמיד כיתה ד'. אולי זו הסיבה שהם מייבאים טייסים זרים, שכירי חרב בלשון העם, רובם ממחלקת הגמלאים של חיל האוויר הרוסי.
סוריה: עם הפנים אל העבר
פעם, כשעוד צעקנו באימונים "אויב סורי מחופר", חיל האוויר של סוריה היה אחד הגדולים והחזקים באזור. חיל עם כבוד ו-650 מטוסי קרב, שאולי לא היו הכי חדשים אבל כן הדאיגו כמה בעלי עניין פה בישראל. היום החיל הזה הוא לא יותר מצל של עצמו, טוב בעיקר להפצצות לא מדויקות או נגד מטרות בגודל של שכונה אזרחית שלמה עם חביות נפץ ממסוקים ופצצות סובייטיות ישנות.
הנמר שמנה פעם מאות מטוסי קרב מחזיק כיום בין 120 ל-190 כאלה, תלוי את מי שואלים ומהי רמת האמינות שלו. אלא שרוב המטוסים - אלה שלא נפגעו במלחמת האזרחים הממושכת, למען הסר ספק - בכלל לא נמצאים במצב טיסה. התחזוקה שלהם גרועה עד כדי סכנת חיים, ועל מערכות הגנה חדשות נגד טילים אין מה לדבר.
הטייס הסורי כמעט שלא מתאמן כיום, למעט טיסה בגובה רב, בקו ישר, השלכה של פצצות והתחפפות מהירה מאוד מהשטח. מצבם היה טוב יותר אפילו במטווח הברווזים שעשו בהם טייסי חיל האוויר הישראלי ב-1982, וזה אומר הכל.
קוריאה הצפונית: נמר של נייר מצהיב
נסיים עם ההפתעה הגדולה שלנו: לשליט הקוקייה בפיונגיאנג יש חיל אוויר קטסטרופלי. הסיבות לחשש ממלחמה עם קוריאה הצפונית הן הגרעין, הארטילריה, הרקטות ואולי גם כמות החיילים שטופי המוח; הצבא עצמו מיושן להחריד, כולל צי מטוסי הקרב שבו משרתיחם עדיין המיג 15 והמיג 17, שהבנים של מי שבנה אותם כבר בפנסיה. חלקם נלחמו במלחמת קוריאה, שהתחוללה כשסבא שלי היה חתיך (ואגב הגרעין, ככל הידוע אין לאף מטוס שלהם יכולת לשאת נשק אטומי).
את 1,300 כלי הטיס של קוריאה הצפונית, מספר מרשים לכל הדעות, מפעילים טייסים שבקושי טסים: על פי גורמי מודיעין בקוריאה הדרומית ובארה"ב, הם סוגרים כ-20 שעות טיסה בשנה. כדי להבין עד כמה זה עלוב, נציין שבחיל האוויר האמריקאי או הישראלי טסים בין 150 ל-200 שעות בשנה. פלא שהם בכלל יודעים איך לצאת מהחניה.