ארגון ה-CIA עבר לאחרונה שינוי דרמטי. המנהל מייק פומפאו קודם לתפקיד מזכיר המדינה, ואת מקומו תפסה ג'ינה הספל, האישה הראשונה המשמשת כראש ה-CIA. המינוי החדש הסעיר את בית הנבחרים האמריקני. לא כי היא אישה, אלא בגלל שורה אפלה בקורות חייה. הספל, בעבר מספר שתיים בסוכנות, ניהלה "אתר שחור" – מתקן מעצר למחבלים בתאילנד שבו עינו סוכני הארגון עצירים שנחשדו בטרור. היא אף הגדילה לעשות והשמידה קלטות המתעדות עינויים במתקן.
המינוי גם הצית בשנית את סערת העינויים בחברה האמריקנית שמתגאה בזכויות האדם, בליברליזם ובמסורת הדמוקרטית שלה. האמריקאים חשבו שאתרי העינויים הידועים לשמצה של ה-CIA נסגרו מזמן, אך בפועל הסיפור קצת שונה.
חורים שחורים
פיגועי ה-11 בספטמבר היו בלי ספק ה"פרל הארבור" של שנות ה-2000. האמריקאים היו די מנומנמים ועיוורים לטרור שצמח מולם – וחטפו מכה קשה. בתגובה, הם יצאו למלחמה חורמה בארגוני הטרור בכל מקום בו הם נמצאים: הם כבשו את אפגניסטן ואת עיראק ויצאו לפעולות חשאיות יותר וחשאיות פחות באפריקה. אלפי חשודים בטרור נפלו בשבי ונשלחו למתקני מעצר של הצבא, המודיעין הצבאי וה-CIA. התחושה שם הייתה שצריך להסיר את הכפפות ולהוציא כמה שיותר מידע - וכמה שיותר מהר.
אבל האמריקאים נתקלו בבעיה: על אדמת ארה"ב אסור לענות חשודים, ויש חוקים ברורים מאוד בכל הנוגע לטיפול בשבויים, גם אם הם מחבלים. ה-CIA מצא פתרון קל: הקמת שורת מתקני מעצר במדינות שונות, המכונים "חורים שחורים". מתקנים כאלה נפתחו באפגניסטן, גואנטנמו, תאילנד, רומניה, ליטא, ג'יבוטי, מרוקו ומדינות נוספות שחזקות פחות בתחום זכויות האדם והחשוד.
למעשה, החורים השחורים היו מכלול של תאים בהם הוחזקו העצירים בתנאים ירודים. התאים היו חדרי עינויים בפני עצמם: מלוכלכים, רטובים, לא פעם קרים או חמים מאוד. העצירים הוחזקו בהם ימים ושבועות ארוכים ובחושך מוחלט, כשלעתים הם נלקחו לאולמות עינויים, בהם גילו חוקרי ה-CIA יצירתיות מרחיקת לכת.
חלק משיטות הפעולה נחשפו בדו"ח שפורסם בשנת 2014 והתפרש על פני 6,000 עמודים. על אחד מפעילי אל-קאעידה החוקרים איימו עם מקדחה; על אחר הם איימו במעשי סדום עם מטאטא. כמעט כל העצירים נחקרו ימים שלמים ללא הפסקה. חלקם לא ישנו 180 שעות ברציפות. בדו"ח נחשפו גם מקרים בהם חשודים אולצו לעמוד ולדרוך על רגליהם השבורות, ומקרים בהם התאים הוקפאו וגרמו לחשודים לנזקי גוף קבועים. לפחות אחד מהם קפא למוות.
אחד מהאסירים היה מאג'יד חאן הפקיסטני, שנשלח לגואנטנמו במאי 2003. בעדות מחרידה הוא תיאר כיצד נעצר, הופשט ונתלה במשך שלושה ימים על קורת עץ. בשלושת הימים הארוכים האלה הוא קיבל רק מים ולא דבר אחד לאכול. לאחר מכן, החוקרים כבלו אותו בשלשלאות, כיסו את ראשו והכניסו אותו בכוח לתוך דלי מים קפואים. כשהיה תלוי, הותזו עליו מים קפואים כדי למנוע ממנו שינה, עד שהתחיל לסבול מהזיות. בסדרת עינויים נוספת, החוקרים שפכו מים קפואים על אשכיו.
"חייתי בחרדה בכל רגע ובכל יום מהציפייה לקראת הלא נודע. קיוויתי שהם יהרגו אותי", גילה חאן, שנשפט ל-19 שנות מאסר. כשהגיע רופא לבדוק את מצבו הוא התחנן לעזרה, אך הרופא הורה לשומרים לתלות אותו שוב למשך 24 שעות. לאחר מכן נגרבו על רגליו גרבי מתכת שכרסמו בבשרו ושיתקו את רגליו. מצבו השתפר רק ב-2005, אז הקונגרס העביר חוק שהסדיר את הליכי החקירות.
מקרה אחר הוא של עבד אל-רחים אל-נשירי, שעל פי החשד היה מעורב בפיגוע במשחתת "קול" בשנת 2000 בתימן. הוא עבר עשרות רבות של "הדמיות הטבעה", שיטת חקירה שאושרה על ידי ממשל בוש אחרי פיגועי הטרור ב-11 בספטמבר. גם אותו החוקרים תלו ימים ארוכים. הם חשמלו אותו באשכים והחזיקו אותו ער במשך יממות שלמות. במקרה אחר נורו יריות סמוך לחדרו כדי לגרום לו לחשוב שחשוד אחר הוצא להורג – איום במוות, שאסור על פי חוק בארה"ב.
שנים אחר כך התברר שאלה לא היו שיטות החקירה הקיצוניות ביותר. כדי לא לעבור על החוק האמריקאי, אנשי ארגוני הביטחון של המדינות המארחות נבחרו לבצע את העינויים. החוקרים התאילנדים, הרומנים והאפריקאים פעלו על פי החוקים המקומיים. לפי הפרסומים בארה"ב, שיטות החקירה שלהם גרמו לאלה האמריקניות להחוויר.
סוכן CIA שהעיד באחת מהוועדות טען כי העינויים בוצעו בעקבות "תחושה של דחיפות". "אלה אנשים מאוד רעים שעושים דברים מאוד רעים וצריך להוציא מהם מידע ומהר. הם הגיעו אלינו, והרבה מהם, וכל אחד הוביל אותנו לעוד דברים (ככל הנראה ניסיונות פיגוע, ש"ל) ולעוד אנשים רעים". אותו הסוכן הצביע גם על פגמים בשיטה, חורים בעלילה. "הרבה מהאנשים שהסגירו אלינו היו לא מעורבים. שכן רב עם שכן, אז הוא בא והלשין עליו שהוא מחבל. מישהו מחמולה אחת שרף מישהו מחמולה אחרת. היו הרבה מקרים כאלה. כנראה שגם היו הרבה שאמרו את מה שרצינו לשמוע כדי להפסיק את הכאב".
הקשר הלובי
2011. שנתיים אחרי שאובמה החליט "להחזיר בתשובה" את ה-CIA ולהפסיק עם הזוועות, רודן לוב מועמר קדאפי הופל. המון זועם פרץ למשרדי הממשלה השונים, ביניהם משרדו של ראש שירות המודיעין הלובי, ומצא תיבת אוצר מלאה במסמכים. המסמכים האלה חשפו שאחרי שפרצה המלחמה באפגניסטן ואחרי שקדאפי הפסיק את תכנית הגרעין - ה-CIA וה-MI6 הבריטי שלחו חשודים לחקירות בכלא הלובי.
אחד מאותם החשודים היה עבד אל-חכים בלחאג', שבנפילתו של קדאפי שימש כאחד ממפקדי כוחות המורדים בטריפולי. במספר ראיונות לתקשורת הוא סיפר שנעצר בנמל תעופה במלזיה בשנת 2004, ונשלח לתאילנד לחקירה באחד מהחורים השחורים. אחרי שעונה שם, הוא הועבר לסדרת חקירות קשות אף יותר בכלא הלובי הידוע לשמצה "אבו סלים".
במתקן "אבו סלים" נטבחו 1,200 אסירים בשנת 1999 בלבד, רק בגלל שהתלוננו על תנאי כליאתם. "הייתי שם שבע שנים. סבלתי מעינויים וממאסר בבידוד, ובמשך שלוש שנים מנעו ממני להתרחץ", העיד בלחאג', שטען שהחוקרים שיסו כלבים באסירים. אחרי כל סדרת עינויים, האסירים נלקחו לחקירה נוספת מול סוכני ה-CIA.
בלחאג' נחקר בחשד לקשרים עם ארגון אל-קאעידה, אותם הוא מכחיש בתוקף. הוא כן הודה ששלח לוחמים להתאמן באפגניסטן כדי להילחם במשטרו של קדאפי. "מעולם לא היה לנו כל קשר לאל-קאעידה. מעולם לא השתתפנו בג'יהאד העולמי. העובדה שהיינו באותה המדינה, אפגניסטן, לא אומרת שהייתה לנו אותה המטרה. מעולם לא תמכנו בטרור – ולעולם לא נעשה כן", גרס. מה שמעניין במיוחד בסיפור שלו, זה שהוא שוחרר בשנת 2010 והפך לאחד מבעלי בריתה הבולטים של נאט"ו.
מראית עין
על פני השטח, רוב בתי הכלא הסודיים נסגרו כשממשל בוש הוחלף על ידי ממשל אובמה ב-2009. במקביל, החלו לצוף פרטים רבים על ה"חורים שחורים" במתקני ה-CIA. "השיטות הברוטליות לא יבוצעו תחת משמרתי", אמר אובמה, שטען שהחקירות לא השיגו את מטרתן ופגעו בארה"ב. אחרי פרסום דו"ח נוסף, הוא אמר: "אני מקווה שהדו"ח של היום ילמד אותנו להשאיר את הטכניקות האלה במקום אליו הן שייכות – העבר".
עדויות מהשנים האחרונות מלמדות שלא כל המתקנים נסגרו, וחלקם רק עברו למקומות נגישים פחות לכלי התקשורת – ספינות השטות במים בינלאומיים ופועלות תחת הדין הצבאי האמריקני. באוקטובר 2013 יצאו לוחמי הקומנדו של ארה"ב לשני מבצעי מעצר של מחבלים. כוח מצוות 6 של "אריות הים" (Navy SEALs) ניסה ללכוד מבוקש מארגון אל-שבאב, אך הפעולה נכשלה ואיש לא נתפס. במקביל, כוח מיחידת "דלתא" פשט על יעד אחר בלוב ולכד את אנס אבו א-ליבי, מבוקש בכיר במיוחד משנת 2000, שתכנן והוציא לפועל פיגועים נגד שגרירויות ארה"ב ב-1998.
אחרי הפעולה העולם געש; כולם רצו להבין לאן בדיוק כוח דלתא לקח אותו. התברר כי הלוחמים העלו אותו על ספינת חיל הים "סן אנטוניו", ששטה באזור כחלק מהכוח שפעל מול סוריה. על פי התקשורת האמריקנית, על הספינה חיכו לו אנשי ה-CIA ומודיעין הצבא, שחקרו אותו כמעט בלי מגבלות במים הבינלאומיים ותחת הדין הצבאי.
לא ברור כמה זמן הוא נחקר או באילו שיטות, אך דבר אחד בטוח: הוא לא שרד את הכלא האמריקני. אחרי החקירות הוא נשפט בבית משפט פדרלי בארה"ב. שנתיים לאחר מכן, הודיעה ארה"ב שהוא מת בבית הסוהר ממחלה בכבד. אשתו מאמינה שהאמריקאים הרגו אותו.
א-ליבי לא היה הראשון לגלות את תנאי החקירה בלב ים: שנתיים קודם לכן נחשף עבדלקאדר ווארסאם, אזרח סומלי שנחקר בספינת מלחמה אמריקנית בחשד לטרור. הוא נלכד אחרי שסייע לאמן לוחמים של אל קאעידה ונחקר במשך חודשיים. אחרי שסיימו "לעבוד עליו", הוא נשלח לבית המשפט בניו יורק, הודה במיוחס לו והסכים לגלות את הידע שצבר מאז שהצטרף לארגון. הוא אף הרחיק לכת והסכים להעיד במשפטם של מבוקשים אחרים.
כיום, עם מינויה של הספל, לא ברור מה מצב המתקנים. לפי הערכות שונות גואנטנמו עדיין פועל למרות שהאמריקאים הבטיחו לסגור אותו, וסוכני CIA עדיין פועלים על ספינות. שאר בתי הכלא פשוט עברו למדינות נוחות יותר. חשוב לזכור שכיום נמצא בבית הלבן הנשיא דונלד טראמפ, שאמר בעבר שהעינויים "עובדים היטב". הוא אמנם שינה את דעתו כמה וכמה פעמים, אבל רבים סבורים שהמינוי לראשות הארגון מגלה את דעתו הנוכחית בנושא.