לוחם סיירת גולני עמית בן יגאל ז"ל נרצח בשנה שעברה במהלך פעילות מבצעית בכפר יעבד, על ידי מחבל שהשליך אבן לעברו. הוריו, נאווה וברוך בן יגאל, יציינו היום את יום הזיכרון הראשון אחרי שאיבדו את בנם.
"זאת תחושה קשה מאוד. כל יום הוא יום זיכרון בשבילי, אבל עכשיו כשיום הזיכרון כאן, לא ניתן לעכל את זה", תיארה נאווה ב"חדשות הבוקר", "זה קשה מנשוא. ימים כלילות אנחנו מתגלגלים במיטה בכאב, זה קשה מנשוא. לא מתעכל ולא נתפס".
"אני לא מאמין שהפעם אני הולך לעמוד שתי דקות בצפירה למען הבן שלי", סיפר ברוך, "זה רגע ממש ממש קשה. כל החיים עמדנו בשביל החיילים והחיילות שלנו, של צבא ההגנה לישראל, ובפעם הראשונה אעמוד למען עמית. זה בלתי נתפס שאני צריך לעמוד דומייה לזכרו של הבן שלי, היחיד שהקדוש ברוך הוא נתן לי".
השנה הזו הייתה עבורכם כמו יום זיכרון אחד ארוך. מה היה הרגע הקשה ביותר?
ברוך: "היו כמה רגעים לא פשוטים ולא קלים עבורי, אבל אחד הרגעים הקשים קרו בחדר הפרידה כשבפעם הראשונה ראיתי את עמית בתוך ארון, עטוף בדגל ישראל. זה מחזה שלא עוזב אותי בלילה, אני חושב על זה המון. הרב מלכה הסיר קצת את הדגל ופתאום ראיתי את בני שכוב שמה, לא מדבר, לא צוחק. העולם שלי חרב. אני מנסה להחזיק בחיים האלה בכל דרך, זה לא פשוט לי. זה מאוד מטלטל אותי".
נאווה, הקלישאה שאומרת שהזמן מרפא נכונה או שאין הקלה בכלל?
"הכאב והגעגוע רק מתעצמים. זה נכון שהחיים נכנסים איכשהו לשגרה מסויימת, אבל השנה הזאת הייתה שנה של הנצחות אינסופיות. שנה שלמה הקדשתי כל רגע ורגע להנצחה, אני נלחצת מזה שהשנה נגמרת ולא יהיו אזכרות. פתאום אצטרך להתמודד באמת עם הכאב הנורא הזה. אין מה לדבר בכלל על הקלה, הזמן לא מקל, רק מנסה לטשטש - אבל אנחנו חיים את עמית בכל רמ"ח איברנו".
אתם רוצים לייצר המשכיות לעמית והמדינה מונעת את זה מכם.
ברוך: "עכשיו נבחרה כנסת חדשה, תהיה ממשלה חדשה וכשהיא תושבע - אנחנו מתכוונים להיכנס בכל הכוח לחוק ההמשכיות בשיתוף 'אור למשפחות'. המחבל מנע מאיתנו להיות הורים, למה המדינה מונעת מאיתנו להיות סבא וסבתא?".
נאווה: "אין לי שום ספק שיגיע הרגע שנחבק את הנכד שלנו. עמית אמר, 'להיות גולנצ'יק זה לא להסתכל לאחור, כי תמיד מהדהד בראשך שיש מדינה שלמה מאחורייך'. הוא צדק. תודה רבה לכל עם ישראל המיוחד במינו על כל התמיכה והאהבה".