"הנוצרים שונאים את הדרוזים ואת השיעים ואת הסונים ואת הפלסטינים. הדרוזים שונאים את הנוצרים ואת השיעים ואת הסונים. השיעים, דפקו אותם כל השנים אז הם שונאים את כולם. הסונים שונאים את מי שהראיס שלהם אמר להם לשנוא. הפלסטינים שונאים אחד את השני. חוץ מזה שהם שונאים את האחרים. עכשיו, לכולם יש מכנה אחד: כולם מה זה שונאים, שונאים אותנו, הישראלים". כך אמר ג'ורג'י, הדמות שגילם אלון אבוטבול לפני יותר משלושה עשורים באחת הסצנות החזקות בסרט "שתי אצבעות מצידון".
שלושה עשורים אחרי, הסצנה הזו עדיין תופסת. כולם מדברים על כך שדאע"ש, כארגון לפחות, הובס בשדה הקרב - וזה רק עניין של הזמן עד שיעלם. רק שבשכונה שלנו אין דבר כזה ואקום, וכבר עכשיו אנחנו רואים את המאבק על היום שאחרי. מי שחושב שנפילת של דאע"ש תוביל לקיצה של מלחמת האזרחים ולקץ הטרור הג'יאהדיסטי, סביר שטעות בידו. לסצנה של ג'ורג'י אפשר רק להוסיף שחקנים חדשים.
מה שקורה בסוריה לא נשאר בסוריה
כיום יש בסוריה הרבה צדדים שנלחמים נגד דאע"ש וגם זה בזה: צבא אסד, הכורדים, ארגוני האופוזיציה השונים, הטורקים, הרוסים וכמובן שאיראן והשליחים שלה - כולל חיזבאללה. כולם נלחמים כדי לתפוס ולשחרר כמה שיותר שטחים כדי שתהיה להם עמדת כוח עדיפה אל מול היריב ביום שאחרי. המשמעות היא שמרחץ הדמים הסורי עתיד להימשך זמן רב.
ביום שאחרי דאע"ש, הנשיא הסורי ישמור ככל הנראה על מה שהכי חשוב לו: רצף טריטוריאלי מדמשק עד חלב, שהן שתי הערים החשובות בסוריה, ומשם למערב - לגישה לים. כפי שזה נראה, תהיה לו גם שליטה עד גבול לבנון וכמה נקודות בגבול עם ירדן. אחיזה זו תיתן לאסד שליטה על האזורים האסטרטגים במדינה, ומשם גם מקפצה למלחמה עתידית על שטחי הפריפריה של סוריה, כמו א-ראקה, עליה נלחמים כיום הארגונים שמגובים על ידי ארה"ב.
פה נכנסים הרוסים לתמונה. עבורם, סוריה היא נקודה אסטרטגית במזרח התיכון והשליטה של צבא אסד באזור החוף מאפשרת להם להשתמש בבסיסים של חיל הים הסורי. חוץ מחיזוק הבסיס הימי וחיזוק היכולת האווירית שלהם באזור, הרוסים דואגים לעצמם למדינת חסות, לה יוכלו למכור נשק. לאסד אין איך להתחמק מהרוסים. בזכותם (ובזכות חיזבאללה) הצליח הנשיא הסורי להאריך את כהונתו. הקשר המשולש יגרום לנשק רוסי להתגלגל גם לחיזבאללה - ומשם קצרה הדרך למלחמה נגדנו.
איראן, כחלק ממדיניות ייצוא הזרם השיעי, וכחלק מהמלחמה שלה נגד ישראל, מבססת בסיס חזק בסוריה. בסיס זה, חוששים בישראל, יתפנה ביום שאחרי המאמץ המשותף נגד דאע"ש למאבק נגד ישראל. במסגרת ההתבססות שלהם בסוריה, האיראנים החלו כבר בהקמה של מפעלים לייצור טילים, העברה של נשק מתקדם לאזור ועוד. מדי פעם מתפרסמות תמונות של הגנרל האיראני קאסם סולימני בביקוריו בסוריה; עבור ישראל, לא מדובר בתמונות מעודדות.
ספק אם נראה כוחות איראניים יוצאים למתקפה על גבול ישראל, אבל הם עלולים להשתמש בבסיסים שהקימו בסוריה כדי לצאת לפיגועים באמצעות שכירי חרב איראנים ולוחמי חיזבאללה.
בישראל יודעים שחיזבאללה מורתע מאז מלחמת לבנון השנייה, אבל את השקט שאנחנו נהנים ממנו אנחנו חייבים למלחמת האזרחים בסוריה. חיזבאללה שקוע במלחמה זו עד צוואר והוא איבד בה אלפי חיילים. אך כשהעימות שם ייגמר, סביר שגם הרקטות נגדנו יפסיקו להחליד במחסני הארגון.
מתון זה מושג יחסי
בדרום סוריה ובמזרחה פועלים ארגוני המורדים בגיבוי ארה"ב. למרות שמדובר בארגונים "מתונים", זכויות אדם זה לא הצד החזק שלהם. ולמרות השם, כמה מהם דוגלים באידאולוגיה אסלאמית רדיקלית. אלה ימשיכו לגרום למשטר הסורי לדמם גם אחרי היעלמות המדינה האסלאמית. אחרי דאע"ש יפנו המורדים את המשאבים שלהם נגד צבא אסאד ועוזריו, מה שיכול להוביל לעוד שנים של מלחמת אזרחים קשה.
בתוך הארגונים האלה מסתתרים גם אנשי אל-קאעידה שלא התאוששו עדיין מאבדן הבכורה לדאע"ש. לא מן הנמנע שאחרי העלמות המדינה האסלאמית, ארגון זה ינסה לחדש את התהילה שלו.
אם כל זה לא מספיק, בצפון נלחמים הכורדים - נכון להיום כחלק מהקואליציה שזוכה לגיבוי ארה"ב. הבעיה היא שמדובר בשנואי נפשם של הטורקים, ואלה כבר פועלים בסוריה כדי לבסס רצועת ביטחון שתמנע מהכורדים להגיע אליהם. לא יהיה מופרך לחשוב שביום שאלפי הלוחמים שלהם יסיימו עם דאע"ש, הכורדים יחזרו להילחם נגד הטורקים וגם נגד אנשיו של אסד כדי לדרוש הקמת מדינה משל עצמם.
ביום בהיר אפשר לראות את המלחמה הבאה
בזמן שסוריה מתפרקת, נראה שעיראק מצליחה לכבוש מחדש את השטח שאיבדה לדאע"ש. רק שהיא עושה את זה בעזרת מיליציות שיעיות שחלק מהן נאמנות יותר למשטר בטהרן.
עיראק אולי תהיה שלמה יותר ביום שאחרי דאע"ש, אבל היא תהיה חלק מהציר שיוצא מאיראן וממשיך לתוך סוריה ומשם ללבנון ועד לגבולות מדינת ישראל. אחד מהמפקדים הבכירים של המיליציות השיעיות בעיראק הוא מהדי אל-מוהנדיס, אדם שנחשב מקורב מאוד לקאסם סולימאני, ונחשב בארה"ב למנהיג של ארגון טרור.
עבור חלק גדול מאזרחי עיראק, הצבא הוא זרוע של ממשלת הבובות האמריקנית. מנגד, המיליציות השיעיות זוכות לדימוי יוקרתי, גם בזכות העובדה שהן פועלות לצדו של סולימני והמשטר בטהרן.
כמו שזה נראה, ביום שאחרי קריסת המדינה האסלאמית תפרוץ המלחמה הבאה - מלחמה פנים שיעית בין המיליציות בחסות איראן לצבא עיראק. משם תצא אולי המלחמה האסלאמית האמיתית: בין הסונים לשיעים. כמו שזה נראה כרגע, ובהנחה שהמשיח לא יגיע על חמור לבן, יש פה מתכון לעוד שנים של מלחמות ודם עד להתייצבות של האזור.
לפני סיום נזכיר: דאע"ש פרצו לחיינו בהפתעה כשהיו ארגון קטן שהפך למפלצת בחסות הכאוס באזור. זה גם היה הסיפור של אל-קאעידה. איזה ארגון יהיה המפלצת הבאה של העולם וישלוט באזור שמקיף אותנו כמעט מכל הכיוונים?