רס"ן נ', בן 34, מפקד טייסת ראשוני נווטי קרב ומוביל הצוות האווירובטי
"אני לא זוכר את הפעם הראשונה שראיתי את המטס של הצוות האווירובטי אבל אני בהחלט זוכר שכשצעדנו בתור חניכים על מגרש המסדרים לקראת מסדר כנפיים הסתכלתי עם חבר לקורס על הצוות מתאמן ודיברנו על כך שזה נראה חלום רחוק, בלתי ניתן להשגה".
"בתקופה הראשונה בה חזרתי להדריך בביס"ט (בית-הספר לטיסה) ניסיתי להגיע לצוות האווירובטי, אבל בגלל אילוצים שונים זה לא הסתדר. נאלצתי לראות את החברים שלי לקורס טסים בצוות וקינאתי בהם מאוד, אבל קיוויתי שגם תורי יגיע. כשחזרתי לביס"ט בקדנציה הנוכחית, כמפקד טייסת ראשוני נווטי קרב, הציעו לי לטוס בצוות ולהוביל אותו. שמחתי מאוד כי ידעתי שזה מה שאני רוצה, ומיד התקשרתי לאשתי שקצת חששה מהעניין, אבל אחרי שיחת שכנוע קצרה היא החליטה לתמוך בי והצלחתי להגשים את החלום הישן".
"טיסת המבנה בצוות היא עניין לא פשוט שמצריך אימונים רבים וריכוז גבוה בזמן הביצוע. כמוביל הצוות יש עליי לחץ גדול, מאחר וכל חברי הצוות מטיסים את המטוסים ביחס אליי ומושפעים ישירות מכל תנועה של המטוס שלי. אני צריך לדייק בזמנים ובהטסת המטוס, ואם אטוס בצורה לא חלקה כל חברי הצוות יצטרכו לעבור קשה כפליים, והסיכוי שלא יצליחו לשמור על מקומם גדל. אני זוכר את ההתרגשות הגדולה שהייתה לי בהופעה הראשונה, כשטסתי מעל בית הוריי שגרים במושב קטן בעמק יזרעאל. הצוות האווירובטי מתעסק בעיקר בנראות בתרגילים מהקרקע ושיפור החוויה עבור הקהל, אירוע ששונה לחלוטין מהעיסוק המבצעי אליו אנחנו רגילים מחיל-האוויר או מעולמות ההדרכה".
סרן נ', בן 25, מדריך במתקדם נווטי קרב ונווט מוביל הצוות האווירובטי
"התחושה להמריא במכונס מול הטריבונות המלאות באנשים במסדר הכנפיים, דומה מאוד לתחושה בהמראה לפעילות מבצעית. זאת מפני שיש לנו משימה - להגיע בזמן ובמקום. ישנה תחושה של אחריות עצומה משום שאנחנו מופיעים בפני קהל רב תוך ביצוע תרגילים מורכבים. כדי למזער חששות אלה, אשר עוללות להקשות במהלך הטיסה, אני סומך על שאר חברי הצוות שיבצעו את המשימה בצורה המקצועית והטובה ביותר".
"כנווט מוביל בצוות האווירובטי אני אחראי על ביצוע משימות שונות. ברמה הבסיסית, המטוס המוביל נדרש לוודא שהצוות פועל בצורה בטיחותית תוך בקרה על גובה ומהירות הטיסה. בנוסף, המוביל אחראי על המיקום של ההופעה כך שתתרחש באופן המרשים והמרהיב ביותר עבור הקהל הצופה. כמו כן, עליי לדאוג לתזמן את הגעת הצוות האווירובטי, בין אם בהגעה להופעות ביום העצמאות ובין אם בפתיחת השושנה בדיוק בסוף שירת התקווה במסדר הכנפיים".
סרן ל', בן 26, מדריך בראשוני קרב וטייס בצוות האווירובטי
"עבורי להיות טייס זו זכות גדולה, גם כי אני אוהב מאוד את העבודה, את המשמעות שיש בה ואת חוויית הטיסה עצמה, אבל גם בזכות האדרנלין שבטיסה, הנופים המרהיבים והזכות לשרת יום יום לצד אנשים איכותיים מאוד. להיות טייס בצוות האווירובטי זו זכות כפולה: אנחנו גם זוכים לחוויית טיסה מיוחדת במינה, וגם האווירה בתוך הצוות מיוחדת מאוד ואנחנו מגיעים לרמת קרבה יוצאת דופן בשל העובדה שמספר האנשים מצומצם, אבל בעיקר בזכות העובדה שבאוויר אנחנו חייבים לסמוך אחד על השני במאת האחוזים. כל טעות של כל אחד מחברי הצוות יכולה לגרום לסכנה ממשית לשאר".
סרן ל', בן 27, מפקד מאמן "עפרוני" וטייס בצוות האווירובטי
"לא חלמתי להיות טייס לפני הגיוס, רק ידעתי שאני רוצה לתת את המרב ולמצוא תפקיד שאוכל להיות בו משמעותי. אני זוכר את קורס-הטיס כחוויה משמעותית וקשה מאוד, ואת המעבר משלב לשלב כאירוע מאוד מספק. רק אחרי שנה וקצת בקורס הבנתי מה זה אומר להיות טייס והחלטתי שזה מה שאני באמת רוצה לעשות ושזה התפקיד שבו אוכל לתרום את המרב. הסולו הראשון היה שיעור משמעותי עבורי כטייס צעיר, כשלמעשה הרגשתי בפעם הראשונה את האחריות על החיים שלי, על המטוס ועל הסובבים אותי, והבנתי את המשמעות של ביצוע טעות הרת גורל".
"זכורה לי במיוחד ההמראה בהופעה הראשונה שלי לפני כחמישה חודשים, במסדר הכנפיים של קורס-טיס 175. המשפחה שלי ישבה בקהל, מה שהעלה את סף ההתרגשות. בזמן המטס הדבר העיקרי שחשבתי עליו היה להיות במקום בו אני צריך להיות בזמן, לעשות את החלק שלי בצורה הטובה ביותר ולהזכיר לעצמי במקביל להיות כמה שיותר רגוע, כי הרוגע עוזר לביצוע המשימה. ברגע הנחיתה בסיום המופע הבנתי שהצלחתי. התחושה שעשיתי את זה ושביצעתי את המשימה בצורה הטובה ביותר אחרי מסכת אימונים מפרכים, הייתה תחושת סיפוק שלא אשכח".
רס"ן נ', בן 35, מדריך מקצועי במרכז לכשירות ההדרכה וטייס בצוות האווירובטי
"התחלתי לרצות להיות בצוות רק כשהגעתי לבית-הספר לטיסה כמדריך ונחשפתי לצוות כאיש צוות-אוויר בוגר. אני מדרך מקצועי בבית-הספר כבר כמעט ארבע שנים, בהן ליוויתי והדרכתי את מדריכי הטיסה אבל גם לא מעט חניכים. תחושת השליטה והבטחון במטוס הם הבסיס להדרכה ולטיסה טובה".
"כשאנחנו בונים מטס אנחנו יושבים יחד כל חברי הצוות, מתייעצים, חושבים על תרגילים מבנק התרגילים שלנו, מתאמנים עליהם ומודדים זמנים. מעבר לזה, באימונים שאנחנו מבצעים מעל הבסיס אנחנו מצלמים מהקרקע ומתחקרים את המטס. זוהי תחושת סיפוק וגאווה להשתתף במטסי חיל-האוויר שמשדרים עוצמה, כוח ובטחון לאזרחי ישראל. אנחנו קבוצה של חמישה אנשי צוות מלוכדים שעובדים אחד בשביל השני. טעות של אחד משפיעה מיד על האחר וכולם יודעים ומבינים את זה. אין ספק שלמילה 'צוות' יש כאן משמעות אדירה".
הכתבה פורסמה במקור באתר חיל האוויר