אם חשבתם שמקרים של חיילים שהתפשטו, שערוריות ריגול ופאשלות מהדהדות הומצאו בצה"ל – טעות בידכם. ליתר צבאות העולם יש ארסנל לא פחות מביך, שכולל בין השאר שערוריות מין, ביון וזיוף. כל הפרטים על הפרשיות שפשוט אי אפשר לטאטא מתחת לשטיח.
ויקיליקס: ההדלפות של טוראי ברדלי מאנינג
ברדלי מאנינג, טוראי מדרגה ראשונה בצבא ארצות הברית, הצליח לגרום לשערוריה בינלאומית, בעודו מניד את ראשו, לכאורה לצלילי ליידי גאגא, ומוריד מידע צבאי לדיסק און קי – מידע שהגיע לבסוף לאתר וויקיליקס, והביך את ארצות הברית בפני העולם כולו.
מאנינג, חוקר מודיעין שהוצב ממזרח לבגדד, מוחזק בימים אלה בכלא צבאי, בחשד לחשיפת מאות אלפי מברקים דיפלומטיים ודוחות מסווגים על הלחימה בעירק ובאפגניסטן. למה הפך מאנינג למדליף המפורסם ביותר בעולם, שגרסאות מקומיות שלו, כמו ענת קם, צצו כמו פטריות אחרי הגשם? התיאוריות רבות ונוגעות, בין השאר, בהשקפותיו הפוליטיות, ברצונו להתבלט, או בשל תסכולו מהשירות הצבאי בעירק. כחייל נאלץ מאנינג ההומוסקסואל להסתיר את זהותו המינית, בשל מדיניות "לא נשאל, אל תספר", שבוטלה מאז.
בין מאות אלפי המסמכים שהדליף העביר מאנינג מסמכים דיפלומטיים שחשפו, לדבריו, "עסקאות פוליטיות סודיות, כמעט פליליות", "הוכחות לניצול של מדינות העולם השלישי על ידי מדינות המערב", וכן סרטון וידיאו המתעד ירי על אזרחים עירקים משני מסוקים צבאיים. הדיאלוג בין צוותי המסוקים יוצר את הרושם שהם משחקים מעין משחק וידיאו, ולא מסכנים חיי אדם. בשיחות עם מי שהסגיר אותו לבסוף לרשויות, ההאקר לשעבר אדריאן ליימו, סיפר מאנינג: "אם הייתה לך גישה חופשית לרשת מסווגת לשמונה-תשעה חודשים, והיית רואה דברים שלא ייאמנו, דברים נוראיים, דברים ששייכים למרחב הציבורי ולא לאיזה שרת השמור בחדר אפל בוושינגטון – מה היית עושה? לא היה איכפת לי להישלח לכלא לשארית חיי או שיוציאו אותי להורג".
בינתיים הורד מאנינג מדרגת מומחה לדרגת טוראי. אם יורשע, הוא בהחלט צפוי לבלות את שארית חייו בכלא. בכירי הממשל והצבא האמריקאי טענו כי ההדלפה סיכנה את חייהם של חיילי בעלות הברית. אחרים רואים במעשיו של מנינג אלמנט היסטורי וצודק, שהופך אותו לגיבור.
טיסת 007 של קוריאן אייר: הרוסים הפילו והכחישו
טיסה המסחרית מספר 007 של קוריאן אייר התפרסמה ב-1 בספטמבר 1983, כאשר הופלה על ידי מטוסי יירוט סובייטים מערבית לאי סחלין. על המטוס היו באותה עת 269 נוסעים ואנשי צוות, ביניהם חבר בקונגרס האמריקאי. כולם נהרגו. המטוס, שיצא מניו יורק לסיאול, דרך אנקורג' שבאלסקה, סטה לתוך המרחב האווירי הסובייטי בתזמון אומלל למדי. באותו זמן בדיוק נערכה באזור פעולת ריגול אמריקאית.
בתחילה הכחישה ברית המועצות כל ידע על התקרית, אבל לאחר מכן הודתה כי יירטה את המטוס, בטענה כי זה היה במשימת ריגול. הסובייטים טענו כי מדובר בהתגרות מכוונת מצד ארצות הברית, על מנת לבחון את מוכנותה הצבאית ואת יכולת התגובה של ברית המועצות, ואפילו על מנת לפתוח במלחמה.
במה שהפך לשערוריה בינלאומית, הסתיר הצבא הסובייטי ראיות שונות, שפורסמו שמונה שנים מאוחר יותר, עם התפרקות ברית המועצות. הפלת המטוס, שעוררה סערת מחאה ברחבי העולם, הייתה אחת מהרגעים המותחים ביותר במלחמה הקרה, ופרטיה עדיין לא מובנים לחלוטין גם היום.
פרשת בלומברג-פריטש: היטלר מפברק שערוריות מין
האירוע הבא סימן את השתלטותו של אדולף היטלר על הצבא הגרמני, הוורמאכט – שתפקד עד אז כגוף עצמאי ומנותק ממדיניותה ואינטרסיה של המפלגה הנאצית. על הגוף, שעתיד לשחק תפקיד מכריע בשלטון האימים הנאצי, פיקדו בימים אלה ורנר פון בלומברג וורנר פון פריטש, שפוטרו לבסוף על ידי הפיהרר ב-1937 וב-1938, לאחר שהתגלו פרשיות מין מביכות הקשורות בהם. לפחות בכל הנוגע לפריטש, השערוריה הצבאית הייתה זיוף מבית היוצר של הימלר והיידריך.
איך זה קרה? במקרה אחד, דיווח שוטר שכלתו הצעירה של בלומברג דגמנה בעבר לתמונות פורונוגרפיות, ושהייתה פרוצה – מה שכנראה היה נכון, והיווה בשביל היטלר ואנשיו הזדמנות לפעול, ויצר השראה להפלת פריטש. אחרי שנפוצו שמועות אודות נטיותיו ההומוסקסואליות, הגיעו גם האשמות בנוגע לניסיון הפיכה צבאית. השערוריות הצבאיות הללו שיחקו לידיו של הצורר הנאצי, שהצעיד לימים את צבאו ברחבי אירופה, מותיר אחריו הרס וחורבן.
ספינת האהבה: שבעה חודשים, 36 חיילות בהריון
במהלך מלחמת המפרץ, התפרסמה המשחתת "USS Acadia" בתקשורת האמריקאית כ"ספינת האהבה". 36 מהמלחיות ששירתו על האקדיה ב-1991 – לא פחות מ-10 אחוז מהנשים על הסיפון – נכנסו להיריון במשך שבעת החודשים שסייעה המשחתת במסגרת המלחמה.
"לנשים הללו יש זכות להיכנס להיריון", אמר אז בכיר בחיל הים האמריקאי לניו יורק טיימס. "המסקנה שמישהו הגיע אליה היא שאקדיה היא ספינת האהבה, אבל זה לא המקרה". ואף על פי כן, השערורייה עשתה לה כנפיים.
מתוך 1,250 משרתים בספינה, 360 היו נשים. בזמנו אושר לנשים ולגברים לשרת יחדיו על הספינה בשל העובדה שלא הייתה ספינת קרב, אלא שימשה לאספקה. מדיניות חיל הים האמריקאי היא להעביר נשים בהיריון לחוף באופן מידי. האם, כפי שחשדה התקשורת, אכן הופרו החוקים הנוקשים האוסרים יחסים מיניים בין נשים וגברים בזמן שירות פעיל, וכן בין קצינים וחיילים? לכך עדיין אין תשובה. מחיל הים נמסר כי ייתכן והנשים נכנסו להיריון כשהספינה עצרה בהוואי, בפיליפינים או בנמלים אחרים בהם עגנה האקדיה בדרכה למפרץ. אנחנו, אם לומר את האמת, לא ממש קונים את זה.
פרשת דרייפוס: קנוניה אנטישמית
ב-1894, כשצרפת עדיין מלקקת את פצעיה בשל התבוסה לגרמנים במלחמת צרפת-פרוסיה, הפך קצין תותחנים צרפתי בדרגת סרן לגיבור טראגי. אלפרד דרייפוס הואשם כי בגד במדינתו וריגל לטובת גרמניה, במה שלימים הוגדר כעלילה אנטישמית.
כשהמודיעין של צבא צרפת חשף איגרת שנשלחה אל השגרירות הגרמנית בפריז, ובה פירוט של מכתבים צבאיים חסויים, הואשם באחת אלפרד דרייפוס – היהודי היחיד ששירת במטה הכללי – בשליחתה. הוא הועמד לדין בבית דין צבאי, על אף שלא היו ראיות ממשיות נגדו. במהלך המשפט הציגה התביעה ראיות מזויפות, שלהגנה לא הותר לעיין בהם. דרייפוס עצמו טען כי הוא אזרח נאמן לצרפת, ודחה את אשמת הריגול. הוא הורשע בבגידה, נדון למאסר עולם, ודרגותיו הצבאיות נשללו ממנו בטקס צבאי פומבי משפיל.
לאחר הרשעתו וכליאתו נערכו נסיונות להוכיח את חפותו של דרייפוס. הציבור הצרפתי נחלק לשני מחנות יריבים – האחד דרש עריכת משפט חוזר ועשיית צדק, והשני התנגד לעריכת משפט שכזה. בפריז התרחשו התפרצויות אלימות במקומות ציבוריים; יהודים הוכו ונרצחו.
בינואר 1898 פרסם הסופר אמיל זולא מכתב גלוי תחת הכותרת: "אני מאשים", בו פנה לנשיא צרפת והאשים את ראשי הצבא בעיוות דין ובהגנה על המרגל האמיתי. כתוצאה מכך הוא נתבע על הוצאת דיבה נגד הצבא והרפובליקה, הורשע ונידון לשנת מאסר ולקנס כספי. זולא נמלט לאנגליה, אבל הרשעתו הפכה את הפרשה למפורסמת ובינלאומית.
בינתיים, פרסם מנהיג הסוציאליסטים בצרפת, ז'אן ז'ורס, טור החושף את הזיופים במשפט ואת הקנוניה שליוותה את הפרשה. שר המלחמה הצרפתי דאז, גודפרואה קווניאק, מינה קצין לבדיקת המסמכים ששימשו להרשעת דרייפוס – שגילה כי הראיה המכרעת במשפט הייתה למעשה זיוף. האשם בזיוף, קולונל אנרי, נעצר והתאבד בתאו. שר המלחמה התפטר, וכך גם מחליפיו. נשיא צרפת מת, מחליפו הותקף והממשלה נפלה.
באוגוסט 1899 נערך סוף סוף משפטו החוזר של דרייפוס, שמצבו הפיזי והנפשי היה קשה ביותר. הוא נמצא אשם שנית ונידון לעשר שנות מאסר. הידיעה על תוצאות המשפט גררה גינוי בינלאומי של צרפת. עשרה ימים מאוחר יותר, קיבל דרייפוס חנינה מהנשיא אמיל לובה ושוחרר לחופשי. ב-1906 זוכה דרייפוס על ידי בית המשפט מכל אשמה. הוא הוחזר לצבא בדרגת רב סרן וזכה לאות לגיון הכבוד. אבל פרשת דרייפוס, שערוריה שהייתה רק צעד בדרך לזמנים נוראים הרבה יותר, לא הביאה לצרפת ולאירופה כולה כל כבוד.
פט טילמן: אש לא ידידותית
פט טילמן היה שחקן פוטבול אמריקאי, כזה ששווה חוזים של מיליוני דולרים, שקטע את הקריירה שלו כספורטאי והתגייס לצבא ארה"ב ב-2002, ביחד עם אחיו. הוא עשה זאת שמונה חודשים לאחר אסון התאומים. אפשר להגיד שטילמן החזיר את הפטריוטיות לאופנה. באפריל 2004 הוא חזר לארה"ב בארון מתים.
מה קרה? המחלוקת בנוגע למותו עוררה חקירות רבות. בתחילה דווח שנהרג בקרב מאש אויב. חוגד לאחר מכן דווח שנהרג מאש ידידותית. אבל ב-2007 פורסם כי בודקים רפואיים של הצבא חשדו בירי מטווח קצר בטילמן, בשל שלושה חורי כדורים במצחו.
האם מותו של שחקן הפוטבול הנערץ, חייל ביחידת העילית של הריינג'רס ששירת בעירק ובאפגניסטן, לא היה תוצאה של אש מחבלים או אפילו של טעות – אלא של פשע? הרופאים שביצעו את הניתוח שלאחר המוות טענו כי בהתבסס על המאפיינים של פצעי הכניסה, נראה כי הוא נורה על ידי רובה M16 מטווח של פחות מארבעה מטרים.
ההשערות והתיאוריות החלו לצוץ: שטילמן, שהגיע לצבא חדור ערכים, מצא עצמו בעיצומה של מלחמת אינטרסים כשסירב להשתתף במסע לגיוס צעירים לצבא. הוא החל להתבטא נגד המלחמה, וניסה לשכנע את חבריו לפלוגה להצביע בעד המועמד הדמוקרטי בבחירות לנשיאות של 2004.
אם היו לו ספקות, הוא לא הספיק לצאת איתן לתקשורת. ב-22 באפריל 2004, יצאה פלוגתו של טילמן לסיור בגבעות ליד העיר ספרה שלצד הגבול הפקיסטני. שחקן הפוטבול לשעבר וחבריו נתקלו במארב. לפי פרסומים שונים, יום לאחר מותו שרפו חברי הפלוגה את האפוד שלו, יומיים לאחר מכן את מדיו, וגם יומנו האישי נעלם. אז מה הרג את פט טילמן? הטרור, בו החליט להילחם לאחר ה-11 בספטמבר, או חבריו לפלוגה הצבאית?