השם שנבחר לכל מבצע של צה"ל משפיע על האופן בו הוא נתפס בציבור ונחרט בזיכרון הקולקטיבי. ממלחמת העצמאות, דרך ההתשה, ששת הימים ועד "צוק איתן".
שמות המבצעים מגדירים במידה מסוימת את האופן בו תופסים אותם ממרחק השנים ולא בהכרח על סמך האירועים השונים, שקרו באותה מלחמה או מבצע צבאי.
אופיר חדד, דוקטורנט במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, החליט לחקור איך ארגוני הטרור וביניהם ארגון החמאס בעזה מעצבים את הזיכרון הקולקטיבי בעזרת שמות המבצעים, והאם הם סותרים את השמות הישראלים כדי ליצור נרטיב שונה.
"השמות היוו עבורי הזדמנות לנסות וללמוד על הסכסוך המתמשך מנקודת מבט מעט שונה", מציין חדד בשיחה עם mako פז"ם. "שמות הקרב הם דרך להכיר את פעילותו והשקפותיו של חמאס בעיניי עצמו והסיפור שהוא מבקש לספר לקהל תומכיו".
חדד בחן את שלושת סבבי הלחימה האחרונים בין ישראל לחמאס וגילה, שגם ארגון הטרור נוהג למסגר את הלחימה מול ישראל כנרטיב מתמשך, שמסייע לו להתוות את דעת הקהל הפנימית וגם את זו של העולם כלפיו.
לשחק באותו מגרש כמו צה"ל
במחקר, שפורסם לאחרונה בכתב העת Terrorism and Political Violence הוא ניתח את שמות הקרב שחמאס העניק לכל אחד משלושת סבבי הלחימה והראה, כי שמות הקרב של חמאס נועדו לסייע לו להטמיע את תפיסת המאבק שלו ולגייס את דעת הקהל המקומית לטובתו, חרף תוצאותיה ההרסניות של הלוחמה בשטח.
יתרה מכך, שמות אלו נועדו גם להתריס ולחתור תחת שמות הקרב הישראלים, במטרה להציג את ארגון חמאס כשחקן שווה כוח לישראל ולגיטימי בזירה הבינלאומית.
סבב הלחימה הראשון בעזה מתחילת שלטונו של חמאס ברצועה, המוכר בשמו 'מבצע עופרת יצוקה' בסוף שנת 2008, כונה על ידי אנשי הזרוע הצבאית של חמאס "קרב הפרקאן". עבור מוסלמים, המונח 'פרקאן' הוא טעון ורב עוצמה, כשמשמעותו ישועה או הבדלה שמתארת לרוב את הקוראן עצמו ששינה את חיי מאמיניו, והפריד בין מאמינים לבין כופרים.
הסבב השני בלחימה שהתרחש ב-2012, מכונה בפי הישראלים 'מבצע עמוד ענן' ואילו הזרוע הצבאית של חמאס כינתה אותו "קרב אבני גויל". גם מונח זה לקוח מהקוראן ומתאר אבנים לוהטות שהאל משליך על הכופרים, במטרה להענישם.
את סבב הלחימה הרביעי ברצועה בשנת 2014, שהישראלים מכנים "צוק איתן", כינו בצד העזתי "קרב הקש האכול". גם מונח זה לקוח מהקוראן, ומתאר את מה שקרה לכופרים לאחר שנזרקו עליהם אותן "אבני גויל" והפכו ל'קש אכול'.
החלפת תמונות בגרסת חמאס
"מנקודת מבט ישראלית", מציין חדד, "שמות הקרב של חמאס עשויים להבהיר לנו לא מעט לגבי השקפותיו ושאיפותיו של הארגון, סיפור המאבק שהוא מבקש לתאר לתומכיו, כמו גם לגבי יכולותיו המבצעיות בשטח, אותן הוא מבקש להאדיר".
מהמחקר עולה כי מתן שמות למבצעי לחימה אינה פרקטיקה ייחודית רק לחמאס. בשנים האחרונות ניתן למצוא לכך דוגמאות גם בקרב ארגונים אחרים כמו הטליבאן וחיזבאללה ואף בזירה הפלסטינית, אצל ארגונים כמו הגי'האד האסלאמי, שגם הם מתחרים על יצירת נרטיב משלהם.
כמו כן, יש לציין כי חמאס מעניק שמות לא רק לסבבי הלחימה הגדולים שלו עם ישראל, אלא גם לפעולות צבאיות בהיקף קטן יותר. כך לדוגמה, מבצע החטיפה של גלעד שליט בשנת 2005 זכה לשם "אשליה דועכת".
החוקר נשאל מה הדבר המעניין ביותר שלמד על חמאס והשיב: "לצד החשיבות הגדולה שהארגון מייחס לשיפור יכולותיו המבצעיות בשטח, ניכר כי גם לשדה המאבק התודעתי נגד ישראל חשיבות רבה בעיניו. זהו לא רק מאבק פיזי, אלא גם מאבק של מילים ושמות, אשר במידה רבה נועדו להחליף את תמונת הניצחון החסרה".