מוצאי שבת. ברחוב במרחק שבע דקות הליכה מתחנת רכבת מרכז מורגשת תכונה באוויר. רגע לפני שחוזרים לבסיס, חיילים, חיילות, קצינים ונגדות מתכנסים למפגש נוסף של קבוצת ה"גאיםות" של איגי, ארגון הנוער הגאה.

לפחות 25 מהם מגיעים לפעולות שנערכות אחת לשבוע זו השנה השלישית ברציפות. הם באים מכל קצוות הארץ, מכל מערך וחיל בצה"ל הגדול, מכל צבעי המדים והקשת. חלקם הגיעו אחרי ששמעו על הקבוצה מחברים או חברות, אחרים חיפשו שביב של תקווה באינטרנט ומצאו בית חדש. במקום המפגש ממתינים להם המדריכים אוראל שיינין,שרי בורשטיין וירדן לנדאו, שמבקשים ליצור עבורם מרחב בטוח ופתוח. 

איך עלה הרעיון?

"אוראל הקים את הקבוצה", מספר המדריך ירדן לנדאו בשיחה עם mako. "הוא נאלץ לחזור לארון בתחילת השירות בצה"ל בגלל האופי של הפלוגה בה שירת, אבל הרעיון לקבוצה עלה לו בעקבות אירוע ספציפי. מספר מ"כים דיברו בגלוי על כך שהם סולדים ונגעלים מהומואים, ובתגובה הוא יצא מהארון כהומוסקסואל בפני כל הפלוגה. 

"החוויה הזו גרמה לו לחשוב. כששואלים אותו על זה הוא תמיד אומר: 'אם אני הגעתי למערכת הצבאית כאדם שמאוד שלם עם הזהות המינית שלו וזו החוויה שלי, מה קורה לחיילים אחרים? איפה חיילים שעוברים חוויות דומות מרגישים שהם לא לבד במערכת?'. אחרי שיחה עם המדריך שלו לשעבר באיגי, יותם דיזיצר, הוא התחיל את התהליך להקמת קבוצה ייעודית לחיילים בארגון הנוער הגאה. ב-16 לאפריל 2015 הקבוצה נפגשה לראשונה".

ספר לי איך נראית פעולה.

"כל פעולה מחולקת לשני חלקים: הראשון הוא מרחב פתוח, בו המדריכים והחניכים נפגשים עם אחרים במערכת הצבאית שעוברים חוויות דומות. החלק השני הוא זמן תוכן, פעילות מתוכננת מראש בנושאים הקשורים לקהילה. זהות מינית ומגדרית, נושאים אקטואליים וסוגיות מדיניות, ועוד פעילויות העשרה".

ואיך זה שונה משאר הקבוצות בארגון? 

"איגי הוא ארגון מגוון מאוד. יש קבוצות נוער המיועדות לגילאי 13-18 וקבוצות ללהט"בים בגילאי 18-23. הייחוד של הקבוצה שלנו היא שהחניכים והחניכות מגיעים מכל קצוות הארץ, והפעולות מאגדות גם מפגש חברתי שהמכנה המשותף בו לא מתבסס רק על גיל אלא גם על המסגרת המשותפת - וגם פעילות מתוכננת מראש". 

אתה אומר שמגיעים חיילים וחיילות מכל הארץ. איך אתם מגיעים אליהם?

"אנחנו 'מגייסים' חניכים בעזרת פרסום ברשת אבל גם דרך 'דיגי', קו וואטסאפ שמאתר ומקבל שיחות מנערים ונערות שמתעניינים בארגון. אלינו מקשרים את מי שהקבוצה רלוונטית אליו. חוץ מזה, הרבה חניכים וחניכות מגיעים אלינו מפה לאוזן, מתכונת של 'חברה מביאה חברה'", הוא אומר בשמחה.

בוא נביט בנתונים. בשנת 2017 ערך איגי מחקר ומצא ש-95% מהחיילים והחיילות הגאים סובלים מלהט"בופוביה בצבא. שינוי יתאפשר רק באמצעות תהליכי עומק חברתיים שלוקחים זמן רב, ובכל זאת, אתם מרגישים שדברים מתחילים לזוז?

"כמעט לכל חניך וחניכה בקבוצה שלנו יש סיפור על להט"בופוביה בצבא", הוא מעיד. "מבחינתנו, השיפור שאנו חווים הוא קודם כל תוצאה של שינוי פנימי אצלם, הרבה בזכות המרחב שאיגי מספק להם.

"התכנים שמועברים להם - גם בפעולות שלנו וגם בסמינרים המתקיימים שלוש פעמים בשנה - מחזקים את הזהות הלהט"בית ואת הקבלה העצמית שלהם. אחרי סמינר בנושא מיניות שהתקיים השנה לכל הקבוצות הצעירות באיגי, חניך כתב לנו שהוא מרגיש שהוא 'הפך מהומו לגאה'. בהמשך לזה הוא גם התחיל לצאת מהארון בבית ובצבא".

בחודש מאי ערך הארגון כנס מיוחד לעידוד מלש"בים ומלש"ביות לשירות משמעותי. השנה הם התמקדו בהתנדבות לשירות לאומי, הסבירו על מערך היוהל"ם בצה"ל וערכו מעגלי שיח על תפקידים שונים. אחת מגולות הכותרת הייתה דווקא המפגש עם עדי ורדי, קצינה במערך ההגנה האווירית בחיל האוויר. ורדי התנדבה בעבר איגי וכיום מובילה לצד לירון טביב קבוצה ייעודית לחיילים להט"בים בחיל.

 "היא הגיעה לכנס בכובע ה'אזרחי' שלה וסיפרה על החוויה שלה כקצינה להט"בית בקבע בחיל האוויר", הוא אומר. "כחייל משוחרר מחיל האוויר, היוזמה של עדי ולירון מרגשת אותי. חיילים בקבוצה משתתפים במפגשים שלהן ומעידים שהם משמעותיים מאוד עבורם, וזה משמח לראות שהחיל נותן במה למפגשים האלה. בכלל, בכנס האחרון, שהיה הראשון שלי, הבנתי כמה הוא רלוונטי. אנשים יוצאים ממנו ומרגישים שהם מסוגלים יותר להתמודד עם השירות בצבא".

אתם משתפים פעולה עם צה"ל?

 "אנחנו יודעים שבצבא יש עדיין מרחבים שבהם חיילים וחיילות חווים להט"בופוביה למרות המאמצים של צה"ל למגר את התופעה. לנו חשוב להיות שם בשבילם ולהקנות להם כמה שיותר כלים להתמודדות עם מקרים כאל. התחלנו מפגשים קבועים עם היוהל"ם תא"ל שרון ניר ועם הסגנית אל"ם אושרת בכר, לצד נציגים ונציגות של ארגונים אחרים בקהילה. חוץ מזה, תחום המערכת הצבאית מתפתח כל הזמן באיגי. אפילו בייצוג בוועדת חוץ וביטחון בכנסת. התחברנו גם ליחידת תגלית בצה"ל, והחניכים והחניכות שלנו מקבלים מכסות לכל מחזור בעונות התגליות הגאות".

שווה בקבוצת השווים 

ירדן שירת בצה"ל כמפקד בהכשרות בבסיס עובדה. כשהוא התגייס הוא היה מחוץ לארון, ולאורך השירות הוא זכה במרחב בטוח מספיק להיות מי שהוא בלי לחזור לארון כמו שחיילים רבים נאלצים לעשות. הוא מספר שסוגיית הלהט"בים בצבא התחילה לבעור בו רק לקראת השחרור.

"היה לי ברור שהחוויה הלהט"בית בבועה החיל אווירית בה אני נמצא היא לא החוויה הצבאית בצה"ל הגדול", הוא מגלה. "חשבתי המון ביני לבין עצמי, ובמקביל הבנתי כמה זה חשוב להיות מחוץ לארון דווקא בצבא, כי יש השפעה עצומה לסיפור האישי של כל אחד ואחת מאיתנו. באותה התקופה יצרה איתי קשר קצינה ששירתה ביחידה שלי. היא סיפרה לי שהיא התחילה להתנדב באיגי ושמחפשים מדריך נוסף ל'גאיםות'. מיד קפצתי על ההזדמנות.

"זו קבוצה דינמית וטובה. יש בה רגעים שמחים, מעניינים, מצחיקים, היא מגובשת ובולטת בנוף של ארגון הצעירות. מהמקום הבוגר ועם הניסיון, חניכים משתפים אותנו בהרבה דילמות אישיות וגם בקשיים סביב הזהות הלהט"בית שלהם".

יש מקרה שזכור לך במיוחד?

"קשה מאוד לשים את האצבע על מקרה אחד. פעם אחת ניגש אלינו חייל שיצא מהבית בעקבות יציאה מהארון והיה צריך הכוונה לגבי מציאת מקום מגורים בבית החייל. במקרה אחר, חייל טרנס מהקבוצה שחלם לעבור לקרבי נאלץ לוותר על החלום שלו בגלל בעיות בבית. זכיתי להיות הדמות אותה הוא משתף בקשיים ובחוסר הסיפוק שהוא חווה מהתפקיד הנוכחי, וזכיתי לתת לו זוויות הסתכלות שונות על השירות בצבא, על התפקיד ועל התרומה שלו למערכת. 

"חשוב לנו שחיילים וחיילות ידעו שאנחנו כאן בשבילם. אם הם מחפשים מקום לפרוק, לשתף ולהיות חלק שווה בקבוצת השווים, הם מוזמנים להצטרף אלינו".

לפרטים נוספים על קבוצת "גאיםות" לחיילים וחיילות להט"בים, היכנסו לאתר איגי - ארגון נוער גאה