לפעמים כל מה שדרוש כדי להבעיר מדינה שלמה הם תריסר נערים, ספריי צבע אחד והרבה מאוד זעם עצור. זה מה שהניע את גלגלי המהפכה המתהווה בסוריה ביום שלישי שגרתי אחד, ב-15 במארס 2011 – בדיוק לפני שנה. לא קשה להבין מה עבר במוחם של תלמידי בית-הספר מהעיר דרעא – עיר חקלאית בפריפריה שסבלה ממשבר כלכלי עמוק – כשהחליטו שנמאס להם מהמצב. גם אם היה זה לא יותר משעמום רגעי של עוד יום חורפי ואפור, משהו הביא את קבוצת הנערים מדרעא לרסס כתובות גרפיטי נגד משטרו של הנשיא בשאר אסד, במקום ציבורי בעיירה.
בתוך זמן קצר עצרו כוחות הביטחון את הנערים המרססים. שכניהם, שכבר הורגלו במעצרים תכופים של אזרחים בגין מעשים דומים, החליטו שזה הספיק להם. הגב של הגמל רק חיכה לקש שישבור אותו. אחרי תפילות יום השישי של ה-18 במארס, יצאו לכיכרות חבריהם ובני משפחותיהם של הנערים העצורים. דחיפה קטנה מכיוון הרשתות החברתיות הוסיפה שמן למדורה, וההפגנות התפשטו לכל רחבי סוריה. אסד, שעד אז נתפס כאחד המנהיגים היציבים בעולם הערבי, חשב שמדובר בעננה חולפת. הוא הבטיח רפורמות ציבוריות, נאם מעל בימות, אבל הפעם זה כבר לא הספיק לעם המתוסכל.
השאר, כמאמר הקלישאה, היסטוריה. את ההבטחות של אסד החליפה אלימות קיצונית של כוחות הביטחון שלו, שעד היום – בדיוק שנה אחרי – הולמים בשכונות אזרחיות במלוא הכוח והאמצעים. עכשיו, מסבירים מומחים, זה כבר קרב התשה: מי ימצמץ ראשון – העם העייף, הפצוע והזועם או הנשיא החבול לא פחות?
"זו לא הייתה הפתעה גדולה שהדברים התפשטו במהירות כזו, שהדברים כל כך הסתבכו", מסביר פרופסור אייל זיסר, דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב ומומחה בתחום. "לא קרה בסוריה מה שקרה למדינות אחרות, שבהן המשטר פשוט קרס. למשטר אסד יש ייחודיות, יש מקורות עוצמה, ועובדה שהוא שורד כבר שנה. אולי הוא אף ימשיך. קשה לדעת איך יתפתח המצב שם".
הצתת הגבול – מוצא אחרון
בצד הישראלי, בינתיים, צופים מהצד, מנתחים ומתכוננים. הנוף הסורי אמנם עדיין נראה אותו הדבר, אולם אם מאזינים לו היטב מהעמדות הישראליות, אפשר לשמוע צרורות ירי המפירים את השקט, ומזכירים שבמרחק כמה קילומטרים מכאן מתחוללת מהפכה, התקוממות, ובפועל – מלחמה פנימית עקובה מדם.
מפקד חטיבת הגולן, שחולשת על רוב שטחי הרמה, אל"ם אשכול שוקרון, כבר מתכונן ליום שאחרי – היום ההיסטורי בו אסד עשוי לאבד את מקומו. התאריך אמנם לא ברור ובלתי ניתן לחיזוי, אבל לדברי מפקד החטיבה, מדובר בעניין של זמן. "העיסוק המרכזי שלנו כמפקדים הוא לנסות לחזות את העתיד", הוא מסביר. "בהקשר הזה, מדובר במה יקרה כשאסד ייפול. התפרקות סוריה כמדינה תציב אותנו בפני בעיה מאוד רצינית, וזה אומר שמישהו שם בתוך סוריה יצטרך לתפוס פיקוד, אחריות. האם יהיה מישהו כזה בכלל? מה יהיה המצב עד אז?"
עד שזה יקרה, אנחנו מבינים בכלל מה קורה שם עכשיו?
"המצב כרגע הוא שיש מגוון של אמל"ח, בכמויות", מספר המח"ט. "יש שם טרור מכל הגוונים, מג'יהאד עולמי, אל-קאעידה ועוד ארגונים. זה אומר שהגבול הסורי יהפוך להיות גבול של טרור, גרילה, פח"ע, ניסיונות חדירה וניסיונות לפגע בכוחותינו. מתי זה יקרה? אני מקווה שזה לא יקרה, אבל זה באמת לא משנה מתי. צריך להתכונן לכך".
לא מעט תרחישים עלולים להתפתח אצל השכנה מצפון-מזרח. אחד הסבירים שבהם כבר מוכר לנו מאזור אחר של הארץ: הגבול הדרומי. חצי האי סיני נחשב לאזור פרוץ במיוחד מאז נפילת מובארק, ומהווה כר נוח להברחות אמל"ח ולהוצאת פיגועים לשטחי ישראל, כמו זה שהתרחש בכביש 12 לפני חצי שנה, וההשוואה בעניין זה אינה מופרכת. "גם כאן אחד התרחישים האפשריים הוא פח"ע מוגבר", מפרט שוקרון, "גבול שיש בו פיגועים, הנחות מטענים, ירי על כוחותינו וחדירה למוצבים. מעבר לזה, עלולים להיות ניסיונות פיגוע או חדירה ביישובים. פיגוע כמו בכביש 12 יכול להיות גם כאן".
לא צריך לחכות לניסיון הפיגוע הבא שיספק הוכחה למצב הנפיץ: סימנים מוקדמים כבר נראו ביום הנכבה וביום הנכסה, כשהשקט בגבול הסורי, שנשמר במשך עשרות שנים, הופר. באותם ימים הגיעו מאות אזרחים סורים לגבול עם ישראל בניסיון לחצות את הגדר, "באירוע מתוקשר, מתוכנן, ובמטרה לייצר פרובוקציה", כפי שמתאר זאת אל"ם שוקרון, שניצח אז על הכוחות בצד הישראלי. היו אלה דליקות קצרות, שאמנם כובו במהרה, אך העידו על ניסיון מצדו של אסד להצית את הגבול במטרה להסיט את תשומת הלב ממנו – ניסיונות שעלולים להישנות גם בעתיד.
"אנחנו עוקבים אחרי ניסיונות להצית את הגבול גם היום", מדגיש בדאגה מנכ"ל המשרד הממשלתי לנושאים אסטרטגיים וראש חטיבת המחקר באגף המודיעין לשעבר, תא"ל (מיל') יוסי קופרווסר, "אבל זה תרחיש בסבירות נמוכה. אני חושב שאסד ייזהר ממעשה כזה, כי הוא משדר מסר שכלו כל הקיצין, שהוא עומד למות. זה מסר שאומר 'נכשלתי – וזה המוצא אחרון'".
בדרג הצבאי, לא לוקחים סיכונים, בשל הצורך לשמור על מוכנות לכל תרחיש. "אירוע הנכבה גרם לנו להבין שבעידן שבו יש מהומות בסוריה, אנחנו ברמת הגולן צריכים להיות ערוכים לדברים מסוג אחר", אומר שוקרון. "זה כבר לא גבול שקט ויש תרחישים שהם לאו דווקא קומנדו סורי או טנקים או נ"ט, הדברים שאנחנו מכירים שנים ומתאמנים לקראתם. זה סוג לחימה יותר דומה לזה שביהודה ושומרון", הוא אומר. "אני חושב שיום הנכבה ויום הנכסה הם אירועים מעצבים ברמת הגולן. אלה אירועים חריגים מאוד שלא קרו כאן שנים, והם מהווים סימן מעיד לכך שלפחות בתקופה הקרובה המשטר הסורי ינסה לייצר עוד פרובוקציות בניסיון לצאת מהמצב שאליו הוא נקלע".
בדמשק המסעדות פתוחות, אבל יש מצוקה באוויר
לעולם נדרש לא מעט זמן עד שהחל לעכל את מה שקורה בסוריה. תחילה, אי שם במארס 2011, נבלעו ההפגנות הנקודתיות של הסורים בתוך גל האביב הערבי ששטף את העולם. מלחמת האזרחים בלוב הייתה אז בעיצומה, וכיכר א-תחריר המצרית עדיין העלתה עשן. רק עם הזמן, כשמימדי הטבח בסוריה התגלו – וממשיכים להתגלות מדי יום – הופנתה תשומת הלב הבינלאומית אל דמשק. כעת, דיווחים רבים מדי יום, שכבר עלו בחייהם של מספר עיתונאים זרים, מוקדשים לשאלה אחת: מה קורה בסוריה?
"אם אני נוחת בשדה התעופה של דמשק, הכול כרגיל, מתפקד כמו שצריך, לא מרגישים שיש בעיה", מנסה לתאר פרופ' זיסר. "ברחוב הראשי של דמשק המסעדות פתוחות, אנשים מבלים, אבל יש מצוקה באווירה. הכול בדאון. דרומה בכלל לא כדאי לנסוע, אבל אם לוקחים מונית צפונה מדמשק, לאזור חומס, תעצור אותה פתאום כנופיה של חמושים. מאחורה תבוא מכונית של הצבא, ותבריח אותם. כשהמונית תעצור בעיר חומס עצמה, מיד יהיה אפשר לראות שהיא מוקפת בצבא. יש שם שכונות שכנופיות חמושות הן בעצם השליטות בה".
בדבריו של זיסר ניתן להבחין במאפיין מרכזי במצבה של סוריה: קשה לזהות את כל השחקנים הפעילים בזירה, ועל אלו שטחים הם שולטים, אם בכלל. כל שכונה נשלטת בידי כנופיה אחרת, עם אינטרסים לא אחידים, ומידת התיאום בין הכנופיות לא ברורה. מי שתופס את עמדת המגננה הם כוחותיו הרשמיים של אסד, שמפעיל דיביזיות ארטילריה ושריון בשכונות אזרחיות נגד המתקוממים.
המורדים עצמם נחלקים למספר גורמים: ראשיתם בקבוצות חמושות, שפזורות ברחבי סוריה. לצדן יש חיילים שערקו מכוחותיו הרשמיים של אסד והתאגדו בקבוצה משלהם תחת השם "צבא סוריה החופשית". במקביל פועלים גופי האופוזיציה הסוריים, אחדים מהם בעלי אופי אסלאמי, אחרים דווקא מהשמאל. חלקם פועלים בתוך סוריה, וחלקם – כמו תנועת "האחים המוסלמים" – פועלים מחוצה לה. המשותף לכולם, שלאף אחד מהם אין מספיק כוח להחליף את שלטונו של אסד.
"זה חלק מהבעיה", קובע פרופסור זיסר. "האופוזיציה בשנה האחרונה לא הצליחה להקים הנהגה שיכולה לדבר במונחים של מנהיג אחד שכולם מאחוריו. יש קבוצות ויש פעילים כי זו סוריה, מדינה מפוצלת. כרגע התחושה היא שאין מספיק אופוזיציה, שאין מי שייקח את המושכות. אבל אפילו האופוזיציה החלשה הזו לא הייתה לפני המהומות", הוא אומר, "ואם נותנים לה עוד שנה, ייתכן שהיא תהיה יותר משמעותית".
ייפול או לא ייפול?
זיסר עדיין לא ממהר להספיד את אסד. מצד אחד, הוא אומר, מרבית הסימנים מעידים שסוף משטר אסד קרב ובא. מצד שני, ישנם גם סימנים שמראים בדיוק את ההפך. "היו הצהרות, אפילו של שר הביטחון, שבתוך כמה שבועות אסד נופל. אינני יודע לומר זאת", הוא מסתייג. "זה כמו עמוד חזק שכל הזמן מכים עליו – הוא עדיין עומד, אבל יכול להיות שנפער בו סדק, ואז דחיפה קטנה תפיל אותו בגלל האפקט המצטבר. אסד נראה יציב, אבל ברגע שיהיה סדק חזק בשלטון, הכול יכול לקרוס. יש כמה מדדים לנפילה, וגם למצב ההפוך".
במה המקרה הסורי שונה ממדינות שבהן השלטון הוחלף לבסוף?
"כשפרצו המהומות בלוב, למשל, בתוך שבוע לקדאפי לא היו דיפלומטים שייצגו אותו – כולם פשוט ברחו, השגרירים התפטרו. בסוריה אף דיפלומט לא ערק, כנראה מפני שהם לא רוצים שהוא ייפול, או שהם לא מעריכים שהוא ייפול. זו אינדיקציה למצב".
זהות השלטון הסורי תיצור לא מעט השלכות על ישראל, המזרח התיכון, ואולי אפילו על העולם כולו. על פי הערכות גורמי ביון בארץ ובעולם, לצבא הסורי יש מאגרי נשק כימי רבים, מסוגים שונים. המידע הזה, לצד התרחיש של כאוס ומלחמת אזרחים – יכול ליצור שילוב קטלני במיוחד. "ידוע שלסורים יש נשק כימי ויכולות אסטרטגיות רבות", מודה תא"ל (מיל') קופרווסר, "ואנחנו תמיד דואגים. צריך לראות שהוא לא נופל בידיים של גורמים לא אחראיים כמו חיזבאללה או גורמי טרור אחרים – ולא רק הם. זה בהחלט משהו שצריך לעקוב אחריו. תמיד יכול להיות שמישהו ינסה לשים את הידיים שלו על הנשק, ועצם קיומו כבר מדאיג".
אסור ליפול למלכודות
שעה במשרדו של אל"ם שוקרון היא לא שעה שקטה. טלפונים לקו האדום, לקו הירוק ולמירס מפרים פעם אחר פעם את השקט בדיווחים על הנעשה בגזרה. הדיווחים מתקבלים, נרשמים במוחו של המח"ט ומאופסנים לשעת הצורך; נכון לעכשיו הכול שקט, אבל לא מן הנמנע שהדיווח הבא יפר את השלווה. כדי שלא יפתיעו אותם, עובדים בחטיבה קשה מאוד בשנה האחרונה. אחד הצעדים הראשונים שנעשו בנושא הוא שיפוץ משמעותי של הגבול, שכולל שדרוג שדות המוקשים ותעלות נ"ט, צעדים נוספים ננקטו בתחום איסוף המודיעין, "וזה לא הסוף", מבטיח המח"ט.
צעד בולט נוסף שהתבצע אחרי יום הנכבה האחרון בחודש מאי של השנה שעברה, הוא איוש הכוחות בגבול בגדודים סדירים, ולא בחיילי מילואים כבעבר. "אי-אפשר להיות בגזרה שלושה שבועות וללכת", מדגיש שוקרון את המורכבות. "ההיכרות איתה והפקת לקחים זה משהו שצריך לשמר לאורך זמן. מעבר לזה, השירות פה דורש מידה מסוימת של איפוק ובגרות. לי ברור שבתקופה הזאת אנחנו נבחנים יום-יום. אסור לנו לעשות טעויות, כי מספיקה אחת כדי להפוך את הקערה על פיה. סיור שלנו על הגדר, שיורה על אזרחים והורג שלושה-ארבעה סורים, משנה פה לגמרי את המצב. זה יהפוך לאירוע העיקרי של היום, גם אם באותו יום ייהרגו 200 אנשים בתוך סוריה. הכותרות יהיו 'הצבא הישראלי הרג שלושה אנשים'. זה גם גורר תגובה ועוד תגובה, וככה אפשר בקלות להגיע ליום הקרב".
הבגרות והאיפוק שדרושים לחיילים שעל הגבול הופכים למצרך נחוץ עוד יותר, במיוחד לאור ההקנטות של הסורים: בחודשים האחרונים, מספרים בחטיבה, חיילים ששומרים בעמדות סוריות מנסים להביא את החיילים הישראלים שמולם להתפרצות, באמצעות קללות וסימנים מגונים. התפרצות כזו, מסביר שוקרון, תהיה תירוץ לצד השני להצית את הגבול. "אנחנו רואים גם ניסיונות של חיילים סורים להתגרות בחיילינו, אבל יש לנו משימה ואסור ליפול למלכודות שהצד השני טומן", הוא מסביר. אנחנו צריכים לשבת, להסתכל, להעריך את המצב ולתת לסורים לפתור את הבעיות שלהם בעצמם. מצד שני, אנחנו צריכים להיות מאוד דרוכים. המתח המבצעי כאן הוא מאוד חשוב, ויש פה סוג של סתירה. מצד אחד אתה אומר לחייל תהיה מאופק ובוגר, ומצד שני הוא צריך לפתוח באש אם אין ברירה אחרת".
האפשרות של תקרית שתצית את הגבול אינה רעיון חדש. למעשה, כבר חודשים ארוכים שהתרחיש האפשרי הזה נידון, והוא עשוי להתממש גם ביום הנכבה הקרוב, בעוד כחודשיים. "צריך להתכונן למשהו אחר לחלוטין", מזהיר אל"ם שוקרון. "למשהו אחר, עוצמתי, יותר מפתיע". התרחישים המפתיעים שחוזים גורמים בפיקוד רבים: אירוע בסגנון יום הנכבה בשעת לילה, בחושך, או מצעד שבראשו הולכים עשרות ילדים בגיל גן, שמובילים את ההמון – כל אלו יהיו מבחנים קשים עבור הכוחות בגבול.
זהו מצב מלחיץ בשביל גזרה שהייתה מנומנמת למדי בשנים האחרונות. "מלחיץ זה לא בלקסיקון שלנו", קובע אל"ם שוקרון. "שונה? כן, מאתגר? כן, מחייב? כן. מלחיץ זה בכיתה ז', כשאתה מציע חברות למישהי והיא לא רוצה. זה מלחיץ", הוא מחייך. "המצב כאן הוא בסך הכול שינוי, ואנחנו לא מופתעים ממנו. ההערכה שלנו היא שמתישהו נתחיל לראות אירועים קרובים אלינו יותר".