את המושג "חיילים בודדים" כולנו מכירים. אותם חיילים שעלו לארץ מכל העולם, שרחוקים ממשפחתם מסיבות שונות והחליטו למרות הקושי והמרחק, להתגייס לצה"ל. אך למרות תחושת השליחות, לעיתים אותם חיילים לא מקבלים את המעטפת שהם צריכים, מעבר לתנאי השירות המיוחדים שהם זכאים להם – כמו חיי קהילה, מקומות עבודה ולפעמים, סתם לדבר עם מישהו שבאותה הסירה.
את הכפפה החליטו להרים שתי בוגרות ביה"ס לעיצוב במכללה למינהל, שיר שרה עסיס ולינוי קאניוק שחר וכחלק מתערוכת הגמר של התואר, יצרו פרויקטים שעשויים לענות על הצרכים האלו.
"לפרויקט שלי קוראים 'אפטר'", מספרת לינוי, "הרעיון הגיע מתוך הרצון לפתוח בית חדש לחיילים בודדים. כזה שיאפשר להם להרגיש בנוח, להרגיש בבית, שיפיג את הגעגוע למשפחה ולחברים, שיגיעו לארץ ותהיה להם נחיתה רכה".
"נחשפתי בעבר למציאות של חיילים בודדים", היא משתפת, "בשירות הצבאי היו לי חברים כאלה, ואנחנו משפחה שמארחת חיילים בודדים בשבתות. באחת הפעמים התארח חייל בודד ממיאמי ושאלתי אותו מה גרם לו לרצות לעלות לארץ. הוא סיפר שהייתה לו הרגשה בבטן שדחפה אותו לעשות את הצעד, אבל גם אמר שהבדידות בארץ הייתה קשה מאוד. זאת למרות שאחותו כבר עלתה לארץ לפניו והנחיתה הייתה רכה, כביכול".
לינוי ממשיכה ומספרת על אותו חייל בודד. "הוא רק רצה לטוס הביתה בסיום ההכשרה שלו בצה"ל אחרי שלא היה שם שנה ובגלל הקורונה זה לא התאפשר - ותחושת הבדידות רק הלכה וגברה. אז התחלתי ליצור קשר עם אותם חיילים בודדים, מה הכי קשה להם בארץ, מה הם רוצים שיהיה, מה היה עוזר להם – שאלות שבנו בסוף את הפרויקט".
על אילו צרכים שלא נענים במקום אחר הפרויקט הזה עונה?
"היה לי חשוב שלכל חייל שייכנס לפרויקט שלי, יהיו מול העיניים את כל החיילים שגרים בבית. בכניסה יש אפשרות לראות את "תעודת הזהות" של החייל ולקרוא עליו, מה התחביבים שלו, למצוא מכנה משותף שיעזור ליצור את הקשרים האלה – במקום פשוט לשים אותם בבסיס ושיסתדרו. זה ממש בית שיעזור להם ליצור את האינטראקציה ביניהם. המטרה היא שיצירת הקשרים תהיה עבורם קלה יותר".
קושי נוסף שחיילים בודדים רבים נתקלים בו, מעבר לבדידות, הוא יוקר המחיה. לבעיה הזאת שיר שרה עסיס מבקשת למצוא פתרון. "עשיתי מחקר גם עם חברים משותפים שהם חיילים בודדים וגם באינטרנט, על הבעיות שיש באוכלוסייה הזו. ראיתי שהם מתמודדים עם כמה בעיות עיקריות – קודם כל, כלכלה. הרוב רוצים לגור במרכז והסכום שמקבלים בצה"ל לשכר דירה לעיתים לא מספיק. הבעיה השנייה שעלתה זה משק הבית - לחזור אחרי שבוע או יותר בבסיס, לבשל ולעשות כביסה, זה עניין לא פשוט", מסבירה שרה.
"את הפרויקט, שנקרא 'ניו קקטוס', עשיתי במרכז תל אביב, באזור צעיר ומרכזי, במחשבה שהמרכז יהיה עם צעירים בני 18. חלק מהחיילים הבודדים מתגייסים לפעמים בגילאי 25 – וצריכים את האווירה של העיר ולחוות את המדינה באופן הכי כיפי שאפשר. הפרויקט מספק כמה אפשרויות של תעסוקה כמו עבודה במסעדה או שיעורים פרטיים, וגם אזורים משותפים ליצור קהילה".
למה דווקא 'ניו קקטוס'?
"קקטוס זה בעצם צבר. צבר מצוי זה הקקטוס הכי נפוץ בישראל ושם חיבה לילידי הארץ. אז מבחינתי הם הקקטוס החדש, הם באים לכאן ונולדים מחדש, יוצרים להם קהילה שבה כולם ביחד בעצם באותו המצב. הם באו לפה לשרת את המדינה, אז לפחות שירגישו פה ביחד והתחושה שהם לא לבד בזה".
שרה משתפת שקראה והתעמקה בנושא החיילים הבודים. "זאת אוכלוסייה שקל מאוד לשים אותה בצד, הם נכנסו לי ללב וחשבתי איפה אני יכולה בעיצוב לקחת את זה כמה צעדים קדימה ולתת להם תחושת הגנה". כעת מקוות שתי המעצבות הצעירות שמישהו ירים את הכפפה ויהפוך את העיצוב שלהן לבית אמיתי עבור חיילים בודדים.
לינוי ושרה הציגו את עבודתן כחלק מתערוכת הגמר "אי נוחות זמנית" בבית הספר לעיצוב וחדשנות במכללה למינהל בראשון לציון. התערוכה בליווי דיקן בית הספר ד"ר גוין סאס, וראשי התוכניות, המעצב גל דביר והמעצבת מיכל קסטיאל, מוצגת עד ה-4.8 במכללה למינהל בראשון לציון.
