אם הפרסומים הזרים נכונים, חיל האוויר הישראלי ביצע בסביבות השבוע שעבר לפחות שלוש תקיפות במרחב האווירי של סוריה. ברשת אל ג'זירה ידעו לספר, על סמך עדויות של גורמים בקרב קבוצות המורדים, שחיל האוויר הישראלי תקף בתחילה משגרי רקטות של חיזבאללה, זאת אחרי שביום רביעי שעבר הוא נטרל שיירת נשק של חיזבאללה בפאתי דמשק. זמן קצר לאחר מכן, הותקף מהאוויר מתחם של מחסנים בהם החזיקו הסורים טילי קרקע-קרקע ואמצעי לחימה נוספים שיועדו לחיזבאללה.
שורת התקיפות שמיוחסת לישראל, מצטרפת למספר גבוה של תקיפות קודמות, על פי פרסומים זרים כמובן, כאשר אחת לכמה חודשים אנחנו למדים על עוד ועוד מערכות נשק שמושמדות מהאוויר. כמו שזה נראה, אי שם נמצאת רשימת מערכות נשק שמבחינת ישראל נחשבות לקו האדום. לחיזבאללה יש אולי מאה אלף רקטות, ארסנל עצום של טילי נ"ט ונ"מ, אבל יש כמה מערכות נשק שאותן ישראל לא מוכנה לראות על אדמת לבנון, גם אם הדבר יצריך פעולה צבאית שעלולה להצית מלחמה.
יפתח שפיר, קצין מודיעין בעבר וכיום חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי, אמר בריאיון לאתר פז"ם, "אני מניח שיש רשימה שכזו שקיימת הרבה מאוד זמן והיא כוללת בעיקר מערכות להגנה אווירית וטילי קרקע-קרקע ארוכי טווח ומדויקים, כאלה שמכסים כמעט את כל מדינת ישראל, כולל כל מיני מתקנים בדרום הארץ שאנחנו לא רוצים שיכסו אותם. גם אם הטילים האלה לא הכי מדויקים, הם כן מכסים למשל בסיסים צבאיים. לגבי מערכות נ"מ, זה די ברור שהם יכולים לגרום לכאב ראש לא קטן".
את המערכות האסורות שנמצאות ברשימה הישראלית, ניתן לחלק לקטגוריות של קרקע, אוויר וים, כולן נכנסו לרשימה השחורה בגלל הפרמטרים ששפיר מציין. בתחום הקרקע, עלו לכותרות שני סוגים של טילים: הסקאד D והפתח 110. "בעבר נמסר שטילי הסקאד כבר הגיעו לחיזבאללה, אבל אני לא מאמין לזה", ציין שפיר. נציין כי טילים אלה הוזכרו בחלק גדול מהתקיפות שמיוחסות לחיל האוויר הישראלי.
סקאד D: על פי מידע קיים, מדובר בטיל בעל טווח של 700 ק"מ וראש נפץ במשקל 770 ק"ג, שזה משהו שלא נראה פה גם בימי מלחמת לבנון השנייה, או בסדרת המבצעים בעזה. "זה לא הטיל הכי מדויק", אמר שפיר, "אבל הוא מכסה את כל המדינה, בטח מלבנון. ניתן לרכז ירי של הטיל הזה על יעד אסטרטגי עם הסתברות לא קטנה לנזק מאוד גדול". לא פחות חמור, טילי הסקאד יכולים לשאת גם ראשי נפץ כימיים וביולוגיים ועד כמה שידוע, הם עברו שיפורים בסיוען של צפון קוריאה ורוסיה.
פתח 110: טיל זה הוא הגרסה האיראנית לטיל קרקע-קרקע סיני מסוג DF-11A. לטיל הזה יש, על פי פרסומים שונים, טווח שנע בין 250 ל- 300 ק"מ, כמו גם ראש נפץ במשקל 200 ק"ג ויכולת דיוק די גבוה, הודות למערכת ניווט אינרציאלית. "מדובר במערכת איראנית ששוב, מה שמיוחד בה זה הטווח והדיוק, במקרה הזה הרבה יותר מדויק מהסקאד, שזה טיל מיושן יותר. כנראה שבשנים האחרונות המערכת הזו עבר שיפורים לא ברורים שהפכו אותה למדויקת הרבה יותר".
מערכות הנ"מ של "הרשימה השחורה"
"די ברור מדוע מערכות נ"מ מתקדמות נמצאות באותה רשימה", מציין שפיר. נכון להיום, שמי לבנון, על פי אותם פרסומים זרים גם שמי סוריה, נחשבים למגרש הבית של חיל האוויר הישראלי. בידי חיזבאללה יש כיום טילי כתף מסוגים שונים, אך עד כמה שידוע, אין להם מערכות נ"מ כבדות שיכולות לפגוע בטייסי חיל האוויר שטסים בשמי לבנון, גם במשימות סיור ומודיעין. לפחות שתי מערכות נ"מ הוזכרו בהקשר לחלק מהתקיפות של ישראל בסוריה.
SA-17: מערכת הנ"מ הזו נחשבת למערכת טילי קרקע-אוויר מהמתקדמות בעולם. מדובר בשילוב של ניידות וטווח ארוך. המערכת מסוגלת להפיל מטוסים בטווח של 50 ק"מ ויש לה מכ"ם והנחייה חצי אקטיבית, המאפשרת לה להפיל מטוסים בגבהים שנעים בין 10 אלפים ל-25 אלף מטר. הטילים מוצבים על מערכת ניידת, ארבעה טילים על כל כלי רכב. "היא יכולה לפגוע בחופש הפעולה שלנו באזורים האלה", ציין שפיר. "הרוסים תמיד היו טובים במערכות נ"מ וזה למעשה הדור השלישי של מערכת ה SA-6, אותה אנחנו מכירים ממלחמת יום כיפור. היא ניידת, נותנת הגנה לטווחים בינוניים ועמידה מאוד".
SA-8: מדובר במערכת נוספת שהוזכרה בהקשר לתקיפות שיוחסו לישראל, גם פה מדובר במערכת נ"מ ניידת מתוצרת רוסית. מערכת זו מסוגלת ליירט מטוסים בטווח של כ-15 ק"מ, שטסים בגובה של 12 אלף מטר. היא מאוד פשוטה להפעלה ומסוגלת לשגר טיל ראשון תוך 25 שניות לאחר שהמכ"ם שלה מאתר מטוס. מערכת זו מוכרת היטב לחיל האוויר הישראלי, שהשמיד מספר סוללות SA-8 במלחמת לבנון הראשונה.
גם התחום הימי מטריד מאוד את מדינת ישראל, בעיקר טילי חוף ים שמסוגלים לפגוע במאגרי הגז או בספינות חיל הים, כפי שקרה באירוע של אח"י חנית במלחמת לבנון השנייה. אז זה קרה עם טיל מסוג C-802, במשקל מאות ק"ג וטווח של 150 ק"מ לערך.
יאחונט: בעבר היו שמועות שחיזבאללה ניסה להבריח את הטיל הזה, אולם אלה מוטלות בספק, לפחות נכון להיום. ליאחונט טווח גדול הרבה יותר מזה הסיני, עד 300 ק"מ, עם ראש קרבי במשקל 300 ק"ג. מדובר בטיל שטס בגובה מאוד נמוך ולפחות על פי הרוסים, מיועד לפעול גם מול מערכות ל"א מתקדמות. לישראל יש בנוסף את הברק 8, אולם לפחות מהפרסומים הזרים על תקיפת השיירות, נראה שאף אחד פה לא מוכן לבדוק בחי את היעילות שלו והטילים שהיו מיועדים לחיזבאללה, הותקפו כבר בדרך לשם.
יש עוד כמה מערכות מוכרות יותר, כמו טילי ה M-600 הסורים, טילי נ"ט ושאר משחקי מלחמה שנטען כי ישראל מסכלת בדרכם לחיזבאללה, אולם כמו שנראה הרשימה הזו היא העיקרית. אין ספק שהפעולות שמיוחסות לישראל מחייבות יכולת מודיעין מאוד גבוה, כמו גם יכולת מבצעית מרשימה.
על פי האלוף במיל עמוס ידלין, ראש אמ"ן בעבר וכיום ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, לישראל יכולת "איסוף מודיעין על איראן וחיזבאללה ותקיפה באזור המוגן במערכות הגנה אווירית מהצפופות והמתקדמות בעולם. ברגע זה נראה שההערכות המודיעיניות והאסטרטגיות הישראליות לגבי תגובת האויב, היו נכונות. הסיכון המחושב שלקחה ישראל הוכיח עצמו. נראה שישראל צדקה בהערכתה כי יש לה הרתעה חזקה מאד אל מול כל השחקנים, במצב שבו לסורים, לחיזבאללה ולאיראן יש סדר עדיפויות שונה, בעקבותיו הם לא יסתכנו בעימות צבאי. ישראל גם אימצה את דרך הפעולה שהוכיחה עצמה לאורך השנים - לא לקחה אחריות והשאירה לצד הנתקף "מרחב הכחשה". את הדברים פרסם ידלין במסגרת המכון.
היכולת, כפי שמציג ידלין, אכן מרשימה. אבל השאלה היא האם הנשק הזה באמת "שובר שוויון" או "מפר איזון", כפי שהוא מכונה בתקשורת. עד כמה הוא מסוכן? בכל זאת, כל תקיפה כזו יכולה בסופו של דבר להצית מלחמה בצפון. על כך אמר לנו יפתח שפיר, "אלה מילים של התקשורת ושל אנשי יחסי ציבור. האמת היא שאין שום מערכת שהיא מפרת איזון. זה ללא ספק מוסיף יכולות, אבל לא משנה את כללי המשחק. מערכת מסוג SAS-17 בהחלט תוסיף לנו הרבה צרות, אבל לא כאלה שלא ניתן להתגבר עליהן. מה שכן, אם יש הזדמנות להימנע מזה אז למה לא".