השנה היא 1947 והצבא הבריטי עומד לעזוב את שטחי ארץ ישראל בכל רגע. צבאות המדינות הערביות הסמוכות כבר מוכנים לפלוש לגבולות המדינה, אך היישוב היהודי מתכונן לקראת מלחמה גדולה שעתידה לקבוע את קיומה העתידי של מדינת ישראל.
אמנם לאנשי היישוב בארץ יש ניסיון צבאי, אך אי אפשר להשוות את כוח האדם המיומן של הצבאות החזקים במדינות הסמוכות לבין הכוח הצבאי החדש יחסית ודל הניסיון, שרצה להקים מדינה בשטחי ארץ ישראל. היה צורך בעזרה, והיא לא איחרה להגיע.
"הם באו אלינו בשעה שנזקקנו להם ביותר, באותם ימים קשים וגורליים של מלחמת העצמאות שלנו", כך בחר לתאר בעבר ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין ז"ל את כוחות "מתנדבי חוץ לארץ" שהגיעו להתנדב ולהילחם למען הקמת מדינת ישראל. בגבורה ובאומץ, הגיעו אנשי צבא מכל העולם להילחם במלחמת העצמאות ולעזור לנצח את המלחמה, שבזכותה היום קיימת מדינת ישראל.
מתנדבי חוץ לארץ (מח"ל) הוא הכינוי שניתן לאלפי המתנדבים שהגיעו לארץ ישראל במלחמת העצמאות על מנת לסייע לצה"ל המתגבש, במאבק להקמת מדינת ישראל. כשליש מהם הגיעו מארצות הברית, והשאר ממדינות נוספות כמו קנדה, צרפת, בריטניה, אמריקה הלטינית, מדינות שונות באירופה ועוד.
האתגר הגדול ביותר של צה"ל, היה בכוח האווירי, כך שהנוכחות הגדולה ביותר של אנשי מח"ל הייתה בחיל האוויר. בשלב מסוים, האנגלית הפכה לשפה המובילה בחיל האוויר הישראלי, זאת על מנת שכוחות האוויר שהגיעו ממדינות שונות יוכלו לתקשר ביניהם.
בין זרועות סיוע רבות בהן לקחו חלק אנשי מח"ל, אחת הייתה משמעותית ובולטת במיוחדת. אנשי מח"ל סייעו בהקמת טייסת 101, טייסת הקרב הראשונה בצה"ל, הפעילה עד היום. במחזורה הראשון רוב המטוסים אוישו על ידי מתנדבי מח"ל, שכן רק לישראלים בודדים היה ניסיון במטוסי קרב.
פעילות הטייסת הייתה מוצלחת במיוחד וטייסיה הפכו לגיבורים של ממש, שהשפיעו באופן בלתי ניתן לשיעור על תוצאות מלחמת העצמאות, וכתוצאה מכך, על הקמת המדינה.
אחד מטייסי הקרב שהרכיבו את נבחרת 12 הטייסים הראשונים בטייסת הראשונה של חיל האוויר היה הטייס היהודי-אמריקאי מיטשל פלינט, שהלך לעולמו לפני 5 שנים. כהוקרה על פעילותו, נחנכה החודש כיכר תנועה בעיר הרצליה על שם פלינט ומתנדבי המח"ל.
פלינט, שנולד ב-1923 בעיר קנזס סיטי שבמדינת מיזורי שבארצות הברית, התנדב בגיל 18 לשרת בחיל הים האמריקאי, בעקבות אביו ששירת שם כטייס בזמן מלחמת העולם הראשונה. הוא סיים בהצלחה את קורס הטייס, החל לשרת כטייס בחיל האוויר האמריקאי ולקח חלק בין היתר גם בלחימה בצד האמריקאי במלחמת העולם השנייה.
פלינט לא ידע שהוא עתיד להיות מגויס לצבא הישראלי המתגבש, וקיבל סיפור כיסוי מפתיע למדי. "כשיצרו עם אבא שלי קשר לראשונה, סיפרו לו שמדובר שהוא הולך להיות חלק מסרט הוליוודי. הוא לא ידע באיזה תפקיד, אבל הוא היה נראה טוב כך שזה היה הגיוני". מספר בנו, מייק פלינט.
"בסופו של דבר, כשהגיע לארץ, אבא שלי גילה שהסרט הוא רק סיפור כיסוי כדי להכיר אותו טוב יותר. המגייסים של חיל האוויר גייסו טייסי מפתח לטייסת הקרב הראשונה של ישראל. אבא שלי קפץ על ההזדמנות".
מייק שיתף בתחושותיו לגביו אביו: "הוא ההגדרה של גיבור בעל אומץ לב, בעל תכונות אציליות, לוחם מפואר עם הישגים יוצאי דופן. לחיל האוויר של 1948 יש קומץ דמויות אגדיות שיום אחד יוכרו כדמויות מיתולוגיות שניחנו בנחישות, כוח ויכולות רבות. ביניהם אפשר למצוא את רודי אוגרטן ומרדכי מודי אלון, והאנשים שעמדו מאחורי חיל האוויר והיה להם חזון להקים אותו, אל שווימר ודוד בן גוריון".
יש רגע אחד שאתה זוכר שלדעתך אבא שלך היה הכי גאה בו?
"במטס יום העצמאות הראשון של מדינת ישראל בשנת 1949. כל הטייסים והמטוסים של טייסת 101 היו באוויר בו זמנית. חיל האוויר הטיס מערך שהיה בו 12 טייסים בהובלתו של עזר וייצמן. בסוף המטס, על המטוס האחרון, טס אבא שלי, הרב סרן-מפקד מיטשל פלינט".
איך לדעתך היה מגיב אבא שלך אילו היה מגלה שחנכו על שמו כיכר?
"אני בטוח שהוא היה מתמלא בכבוד אבל גם בצניעות. בטוח היה שואל אם גם אחרים מוזכרים, ואם זו מחווה לכל מתנדבי המח"ל. העובדה שהכיכר היא על שמו אבל גם על שם מתנדבי מח"ל תביא לו עוד יותר גאווה. כל מתנדבי מח"ל היו חשובים להישרדות של ישראל".
איך אתה מרגיש עם זה?
"אני שמח וגאה לראות שמכירים בישראל את אחד הטייסים הכי בלתי אנוכיים ובלתי מתרברבים, אך ללא ספק אחד המרכזיים בחיל האוויר של 1948. ראש עיריית הרצליה משה פדלון והצוות שלו, ועקשנות חברתו של פלינט, הפובליציסטית נורית גרינגר, עשו משהו שלא נעשה - לתת כבוד לחבורה גדולה של טייסים שלקחו סיכון וסיכנו את חייהם - למען מדינה שעדיין לא הייתה שלהם, אבל הרגישו שהיא זקוקה לעזרתם".