18 ביולי 1970. ישראל של אותם הימים עדיין מבושמת מהניצחון הגדול של 1967, אך באותו היום מתחיל מאבק אחר וקשה במיוחד: חיל האוויר יוצא לתקוף את האיום החדש, סוללות טילי הנ"מ המתקדמות שהעבירו הסובייטים למצרים.
את התקיפה שהוטלה על מטוסי הפנטום הוביל מפקד טייסת 201, סא"ל שמואל חץ. המטוסים החדשים נחתו בארץ הקודש רק שנה קודם לכן, ובתקיפה הזו הם חומשו בנשק אסטרטגי חדש: אמצעי לוחמה אלקטרונית אמריקני שנועד להטעות את טילי הנ"מ המצריים.
בסתירה כמעט מוחלטת להרגלם, טייסי הקרב הישראלים טסו ישר ובגובה רב; אלה היו הוראות ההפעלה של הנשק הסודי. אבל ברגע האמת הוא לא פעל. טילים רבים שוגרו לעבר מטוסי הפנטום – ולפחות אחד פגע במטוס מספר זנב 680, אותו המטוס של המפקד חץ והנווט מנחם עיני.
"הכל קרה בבת אחת", שיחזר עיני לימים. "שמתי לב שהמטוס מבצע הטיה אטית בכיוון שמאל כלפי מטה. היינו במהירות של 600 קשר בגובה 100 מטר בלבד. למרות שאני לא טייס, אלא נווט, הבנתי שאין יותר 'למטה'. המסקנה: המטוס יוצא מכלל שליטה. בלי לחשוב הרבה, משכתי בידית ההפלטה ועפתי החוצה". הוא נפל בשבי. חץ ז"ל נהרג בהתרסקות, וגופתו אותרה רק שנים אחר כך.
זה היה אחד מהקרבות הראשונים בין טיל הנ"מ הרוסי למטוס הקרב הישראלי. במלחמת יום כיפור הקרב הזה הפך לקשה עוד יותר, אך הוא לא נגמר שם. על רקע הגעת סוללת ה-S-300 לסוריה, צללנו להיסטוריה המדממת של המאבק בין הטיל הרוסי למטוס הישראלי.
הטיל שכופף את זנב המטוס
המאבק התחיל בשנות ה-60 המוקדמות, כשברית המועצות העבירה למצרים את טילי SA-2. במלחמת ששת הימים כמעט שלא הייתה להם משמעות. התמונה השתנתה במלחמת ההתשה, "מלחמת אלף הימים", אחרי שהרוסים העבירו למצרים ולסוריה את טילי SA-3. חיל האוויר הישראלי יצא לאלפי גיחות נגד סוללות הטילים שהמצרים ניסו שוב ושוב לקרב לקו התעלה, אך אז נרשמו כבר 15 יירוטים של מטוסים ישראלים; טייסים נפלו בשבי, נפצעו ונהרגו. בחיל האוויר כבר הבינו את גודל הצרה.
באירוע קשה אחר באותה מלחמה ארוכה, מטוס סטרטוקרוזר של חיל האוויר נשלח לגיחת איסוף מודיעין מזרחית לתעלת סואץ ונקלע למארב טילי SA-2 מצריים. "המטוס החל לאבד שליטה ולהסתחרר", שיחזר לימים הניצול היחיד מהאסון, רס"ן חנניה גזית. "לא עיכלנו שזה הסוף, עד שהקברניט הבין שלא יוכל להשתלט על ההגאים וצעק 'לנטוש'". שבעה אנשי צוות נהרגו. רק הוא הצליח לצנוח בשלום ונותר בחיים.
אבל חיל האוויר לא פתר את הבעיה עד מלחמת יום כיפור, והטייסים הופתעו שוב. אז כבר הגיעו לסוריה ומצרים סוללות ניידות של טילי SA-6 חדישים, שהפכו את מערכי הנ"מ שלהם לכבדים והצפופים בעולם. בניסיון למגר את המטרד, חיל האוויר יצא למבצע "תגר" מול המצרים ומבצע "דוגמן" מול הסורים. שני המבצעים נכשלו ומטוסים רבים נפלו. כל מטוס ישראלי – פנטום או סקייהוק - ספג טילי נ"מ רבים.
המאזן השתנה רק אחרי שכוחות היבשה התקדמו והשמידו את סוללות הטילים. הם פתחו מסדרונות עבור מטוסי חיל האוויר, ואלה הרחיבו אותם. אם לפני המלחמה הלוחמים על הקרקע היו בטוחים שהמטוסים יסייעו להם, במציאות קרה ההפך הגמור. המטוסים "נפלו כמו זבובים", כפי שהעידו אחר כך הלוחמים. עד סוף המלחמה חיל האוויר איבד 109 מטוסים ומסוקים, ביניהם יותר מ-30 פנטומים ולמעלה מ-50 סקייהוקים. 53 טייסים ונווטים נהרגו. או אז נולד המשפט: "הטיל כופף את זנב המטוס".
עולים להתקפה
אחרי מלחמת יום כיפור כבר לא היה מנוס; חיל האוויר הבין שתורת הלחימה שלו הובילה לכישלון. אל"ם אביאם סלע, טייס הקרב האגדי, חבר למדענים ממכון ויצמן ויחד הם הקימו צוות חשיבה. אחרי שפיתחו אסטרטגיה חדשה, הם החלו לרכוש אמצעי לחימה רבים, בהם מטוסי קרב חדשים מסוג F-15 ו-F-16, חימוש חדש, מערכות לוחמה אלקטרונית וגם מטוסים ללא טייס.
התכנית עמדה למבחן פחות מעשר שנים אחר כך, במלחמת לבנון הראשונה. הפעם הייתה זו סוריה עם סוללות הנ"מ שקיבלה מהרוסים. מספר הסוללות שריכזה דמשק בלבנון אמנם התקרב לזה שהפעילה במלחמת יום כיפור, אך הפעם היה זה המטוס הישראלי שכופף את הטיל הרוסי במבצע "ערצב 19".
עוד לפני שהחל המבצע הגדול, מסוקי תקיפה מסוג דיפנדר השמידו תחנות מכ"ם בלבנון. לאחר מכן שוגרו מטוסים ללא טייס להטעיה ולאיסוף מודיעין, ובזמן שסוללות התותחים המטירו פגזים, מטוסי הפנטום שיגרו טילים ממרחק גדול. אחרי שעיוורו את מערכות סוללות הנ"מ, כתשו מטוסי הקרב את הטילים עצמם.
הניצחון היה מוחץ; למרות שהסורים שיגרו עשרות טילים, כל מטוסי חיל האוויר שבו לבסיסם בשלום. 15 סוללות הושמדו לחלוטין, השאר נפגעו באופן קשה. למחרת הסורים קידמו סוללות נוספות, כולל טילי SA-8, וחיל האוויר תקף שוב והשמיד גם אותן. הסורים איבדו את העשתונות והקפיצו לאזור עשרות מטוסי קרב. חיל האוויר הישראלי הפיל 23 מטוסי אויב מבלי לספוג אפילו פגיעה אחת.
99.9% הצלחה
בשנים שחלפו מאז, חיל האוויר הוכיח את עצמו פעם אחר פעם: במבצע "אופרה" לתקיפת הכור בעיראק, שמונה מטוסי F-16 גברו על מערך הנ"מ העיראקי העצום והעירני שהצליח לסכל את המאמצים האיראניים הקודמים לתקיפת המתקן הרגיש. יותר מעשרים שנה אחר כך, במבצע "מחוץ לקופסה", ארבעה מטוסי רעם (F-15I) וסופה (F-16I) חדרו את מערך הנ"מ הסורי – אחד הגדולים בעולם – והטילו 18 טון חימוש על הכור הגרעיני שסוריה ניסתה לבנות בסתר. למעשה, מטוסי חיל האוויר הצליחו להגיע עד לסודאן – לפי פרסומים זרים – וחזרו בלי פגע.
מכה נוספת בכנף נרשמה דווקא במלחמת האזרחים בסוריה. ישראל אמנם תקפה מטרות בהצלחה יותר מ-200 פעמים, אך היה אירוע אחד ששבר את הרצף המוצלח. ב-10 לפברואר 2018, הכוחות האיראניים בסוריה שיגרו מזל"ט לשטח ישראל. המזל"ט הופל על ידי מסוק אפאצ'י, אך במקביל עשרות טילי S-200 נורו לעבר מטוסי חיל האוויר – ומטוס סופה נפגע. למרות ההפלה הזו, בתקיפות ההמשך שבאו המשיכו טייסי הקרב הישראלים לחמוק ממלתעות הנ"מ, גם כשירו לעברם 160 טילים במכה.
למעשה, אם ניקח את נתוני התקיפות – בהתבסס על פרסומים זרים – ונשווה לאבדות, נקבל יחס הצלחה שאין לו אח ורע בעולם כולו. נכון, מערכת ה-S-300 היא מערכת נ"מ מתקדמת, אך בראיון בגלי צה"ל השבוע (רביעי), תא"ל (במיל') שחר שוחט, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית בחיל האוויר, הודה שחיל האוויר התאמן נגדה.
עוד בפז"ם:
>> טייס בחיל האוויר: "ה-S-300 היא אוברייטד"