"בר קיבל את דרגות הסג"מ לפני כולם אבל אנחנו נתקדם והוא יישאר סג"מ לנצח". את הדברים הכואבים אמר חברו של סג"מ בר רהב, שנהרג במהלך מבצע צוק איתן. השבוע הסתיים סיים מחזור מספר 40 את קורס קציני יבשה אחוד, בבית הספר לקצינים, בה"ד 1. זהו קורס הקצינים הראשון שמגיע לסיומו מאז הסתיים מבצע צוק איתן, והטקס נערך במעמד ראש המטה הכללי, רב- אלוף בנימין (בני) גנץ, בכירים ואורחים נוספים. אבל שם, על רחבת המסדרים, הרגישו הנוכחים את חסרונם של כמה חברים.
הטקס נערך בסימן השתתפות הצוערים במבצע "צוק איתן", אשר במסגרתו לקחו חלק פעיל במאמץ המלחמתי. במהלך הלחימה נהרגו סגן אלוף דולב קידר ז"ל, מפקד גדוד "גפן", סגן משנה יובל הימן ז"ל, צוער בגדוד "גפן", רב סמל ראשון קסהון בייניסיהן ז"ל, גשש בחטיבה הצפונית של אוגדת עזה, סמל ראשון נדב גולדמכר ז"ל, לוחם בחטיבת בה"ד 1 וסגן משנה בר רהב ז"ל, צוער בהשלמה החילית של הנדסה קרבית.
הוריו של בר הוזמנו גם הם לטקס "אבל זה היה גדול עלינו ומאוד כבד", מספרת אמו, נעמה, בדמעות. נראה שבכל פעם, כשדובר צה"ל מפרסם את שמו של חייל שנהרג, מתחזקת התחושה שאלוהים לקוח אליו את הטובים ביותר. זה גם היה המקרה של בר שהצטיין בכל אשר עשה. "בר הבכור שלנו וכך יישאר תמיד. היה תינוק יפיפה שהפך לגבר חתיך ויפה, ילד מוכשר שלא היו לנו אתו בעיות של גיל ההתבגרות. הוא היה שחקן כדור מים שם בילה את כל זמנו כשבמקביל היה מיחצ"ן מסיבות בעמק יזראל, מסיבות שמדברים עליהן עד היום. בר למד מחשבים ופיזיקה וסיים את הבגרות בהצטיינות", מספרת נעמה.
בר היה שחקן בנבחר ישראל הכדור מים ויכול היה להתגייס לצה"ל כספורטאי מצטיין. "אישרו לו", מספרת נעמה, "אבל הוא העדיף לתרום ולהיות קרבי. לא היינו סגורים על העניין הזה אבל אמרנו לו שזה החיים שלו והוא יחליט". אפי, אביו של בר הוסיף "הוא באמת היה ילד שהווה דוגמא ומופת לכולם, לאחים שלו, היו לו יכולות לעשות כל מה שרצה. באליפות אירופה לנוער, כשהיה בנבחרת, הוא התאמן המון שעות, מחנות אימונים בסופי שבוע. והרבה ללמוד לא היה לו זמן. אבל כשזה הסתיים הוא ישב ללמוד השלים בשלושה חודשים את הפערים וסיים בהצטיינות. כשהיה משהו שהוא רוצה לעשות הוא עשה את זה, כשהיו דברים שלא רצה לעשות אז הוא לא עשה ושום דבר לא הזיז אותו".
בר התגייס להנדסה קרבית, "וכשסיים את המסלול הגיע הזמן שלו לצאת למ"כים", מספר אביו. "רציתי שהוא יצא גם לקצינים אבל הוא אמר שלא. אמר שהוא לא מרגיש מספיק מוכן ובשל. הרגשתי רע עם ההחלטה. ואז היה עוד מחזור ואמרתי לו אם לא עכשיו זה לא יקרה. אבל הוא אמר לי אבא אני כנראה נשאר חייל פשוט, לא מתאים לי להיות קצין. אחרי שהשלמתי עם העניין הוא אמר לי שהוא יוצא למ"כים וגם שהוא רוצה לצאת לקצונה. אמר לי שהדמות שלו זה מארק, המפקד של בר, והוא רוצה להיות קצין כמו מארק. אני מאוד שמחתי שהוא קיבל את ההחלטה כי זה עוזר לך לעתיד ואתה נותן קצת יותר". נעמה מוסיפה, "זה גם מה שלמדנו אותו בבית. שצריך לעשות מה שצריך ולעשות יותר".
"הוא היה בן אדם שאי אפשר לשבור"
סג"מ עידן אברהם, קצין בגדוד 603, היה חברו של בר לקורס הקצינים, הקורס שהסתיים בלי בר ז"ל. "הכרתי את בר בקורס מ"כים שם יצא לנו לדבר ובגלל שהגענו מאותו הקורס יצא לנו לדבר הרבה. בבה"ד 1 פחות יצא לנו לדבר כי היינו בגדודים נפרדים אבל נפגשנו שוב בהשלמה החילית. את ההשלמה התחלנו בהקפצה, היינו ברגילה והוקפצנו למבצע לפני שהתחלנו את ההשלמה. אנחנו נפגשים והיינו מבסוטים שאנחנו באותה מחלקה. בסוף אנחנו לוחמים והיינו מאוד מבסוטים מזה שאנחנו יוצאים למבצע, גם בר. הוא היה בחור מאוד דומיננטי בקורס מאוד ערכי. כזה שתמיד נתן את המילה שלו וכל הזמן ברבאק, מאוד מורעל באופן חיובי. כחניך בקורס הוא היה מאוד דומיננטי בהכנות ללחימה".
סג"מ צבר שועלי, חברו של בר להשלמה החילית, מספר שהיה מאוד מחובר לבר ומספר על בר שהיה "מאוד חייכן. תשאל כל בן אדם מי זה בר ודבר ראשון תשמע על החיוך שלו. לא משנה כמה קשה, לא משנה כמה הוא מרוסק מהאימון הוא תמיד מחייך. בן אדם שאי אפשר לשבור אותו".
השניים מספרים שבר לא שש אלי קרב אבל שמח שתהיה לו הזדמנות להוכיח את עצמו תחת אש. "הייתי באילת כשהוקפצנו", מספר סג"מ שועלי. התקשרתי אליו ובמילים מכובסות כי זה טלפון שאלתי אותו אם שמע על ההקפצה. הוא ענה שזהו צריך לעשות את העבודה כדי לשמור על תושבי הדרום. שאנחנו צריכים לעשות את העבודה שלנו בצורה הכי טובה שאפשר".
אפי, אביו של בר, מספר שהרגע בו שמע על המבצע לא היה קל עבורו. "להגיד לך ששמחנו? לא. דאגנו אבל הוא רצה להיות שם".
סג"מ צבר מוסיף שאחרי הכניסה הקרקעית בר שמר על מקצועיות גבוהה, ושברגעים הקטנים של המנוחה בר שמר גם על ההומור והצחוק. אבל היה גם רגע שבדיעבד הפך למצמרר. "היה רגע שהוא אמר לי כמה הוא אוהב את המשפחה שלו והאחים שלו. צחקנו על ההורים שבטח משתגעים מכל החדשות אבל הוא אמר כמה הם חזקים. זה קרה כמה שעות לפני שהוא נהרג וזה הפך עבורי רגע חזק מהמבצע".
"ראיתי את הטיל עף"
על הרגע שבר נהרג מספר עידן, "כמה שזה נשמע מוזר ראיתי את הטיל עף. הייתי בערך 50 מטרים מהפומה שלו. אני זוכר שהיינו בדרך למשימה ופתאום היה ענן אבק ממש גדול, התחיל בלגן רציני ואנחנו מנסים להבין מה קורה. לא הספקתי לראות את בר לפני שפינו אותו ואיך שזה קרה אחד החברה מספר לי שבר נפצע. עוד לא מבינים מה קורה אבל מהשיחות הבנו שהסיכוי שלו לא טוב. קשה לי להסביר גם היום, ואני עוד כועס על עצמי, אבל בשלב הזה אתה במשימה ולא הרגשתי את התחושה הקשה. בסוף אנחנו לוחמים שיודעים שזה יכול לקרות וחייבים להמשיך במשימה. בערב הודיעו לנו רשמית שהוא נהרג אבל היו עומד משימות אז זה עזר לנו לשחרר את הראש".
סג"מ שועלי היה קרוב לבר כשהטיל פגע, למזלו הוא היה בפומה בעוד שבר עמד מחוץ לכלי. פתאום היה בום ענק וראינו שבר נפגע. יש כולם צעקו חובש ורופא והחלו כל הטיפולים. זה עולה לי עכשיו בראש, בשנייה אחת משהו קורה ואתה רואה את העזרה ההדדית. מיסוך עשן וכלים שמחפים עלינו". גם הוא מספר שהלחימה סייעה לו להתמודד עם הבשורה הקשה.
"אתה לא מעכל, אומר או קי אבל ממשיך. זה עולה בהמשך במספרי ברזל או כשאין את הצחוק של בר". אחרי האירוע הקשה הם צריכים לחזור לקורס הקצינים, בלי בר, בלי החבר הטוב שלהם שנשאר בעזה. סג"מ שועלי ישן באותו החדר עם בר והרגיש את החיסרון של חברו. "הרגשתי את זה כשאני מגיע לחדר רואה שיש שבע מיטות ורק שישה אנשים בחדר. רואה את השמות של כולם על הארוניות גם של בר רהב ואין בר רהב. לכולם יש ציוד ורק של בר רהב ריק. פתאום הוא לא נמצא באימונים ואין את הצחוקים שלו. כל הרגעים הקטנים האלה נעלמו".
לא פחות קשה היה טקס הסיום של קורס הקצינים. "לי זה נפל בשלושים כשאתה רואה את השם שלו על הקבר", מספר סג"ם עידן. "היה לנו בוחן שביצענו על שמו ומפגשים עם המשפחה שהיו מאוד קשים. אבל המעמד הזה של הטקס היה ללא ספק נקודה מאוד קשה. לפני הטקס הייתה לנו שיחה עם הרמטכ"ל וכל הזמן מדברים על הנופלים, אתה שומע את השם שלו וזה עושה לך עקיצה בלב". סג"מ שועלי מוסיף "זה הפסד גדול של צה"ל הוא יכול היה להיות קצין תותח. בר היה במחס"ר ולשם מגיעים הכי טובים היה יכול להיות המ"מ שחיילים אוהבים".
נעמה ואפי מספרים על הקושי הגדול להמשיך בחיים אחרי מותו של בנם. על רגע הבשורה הקשה אמרה נעמה "העולם נגמר. מצד אחד העולם נשבר ואין מזה חזרה. מצד שני יש עוד שלושה ילדים בבית והוא לא היה רוצה שנתפרק". אפי מוסיף, "משתדלים להזכיר לכולם שהוא קיים".