זה ברור מתחילת המבצע שחמאס עושה כל מאמץ אפשרי כדי להשיג את הקלף המנצח שלו בדמות חייל או אזרח חטוף. את זה כבר הבנו בתקרית הנגמ"ש של חטיבת גולני בקרב בסג'עייה בתחילת השבוע שעבר כאשר זה הצהיר כי הוא מחזיק בחייל אורון שאול ז"ל. נראה כי אתמול (שישי), הוא הצליח לעשות את זה כשהוא מנצל את ההפוגה ההומניטארית כדי לעשות פעולה מפתיעה ולחטוף חייל.
עוד לפני שחששות החטיפה אומתו, היו מי שרמזו שכללי המשחק עומדים להשתנות. ראש הממשלה דאג לתשתית הפוליטית לקראת שינוי אופי הלחימה ועושה רושם שהוא קיבל לכך אשראי מלא מנשיא ארצות הברית שאמר "גיניתי באופן גורף את חמאס ואת הגורמים הפלסטינים שהרגו היום שני חיילים ושבו שלישי, זמן קצר לאחר שהפסקת האש החלה. גם האו"ם גינה את המעשים. אני רוצה לוודא שחמאס מקשיבים: אם הם רציניים לגבי ניסיון לפתור את המשבר, החייל צריך להיות משוחרר ללא תנאים בהקדם". במילים אחרות – נשיא ארה"ב "התיר את דמו של החמאס באופן נדיר" כפי שהגדיר זאת פרשן מדיני בכיר.
לאן ממשיכים הלאה?
מיד אחרי החטיפה הודיע בכיר חמאס, מוסא אבו מרזוק, שהארגון הצליח לחטוף קצין ישראלי. זמן קצר לאחר מכן הם הכחישו את הידיעה ואף הגישו בקשה נוספת להפסקת אש הומניטרית נוספת. הם מבינים שהפעולה המוצלחת שלהם, הייתה מוצלחת מדי. שאת המחיר הכבד שישראל מדברת עליו, הם הולכים לשלם בימים הקרובים בריבית דה ריבית.
מה יהיה המחיר הזה? בפני הקבינט עומדות כעת חמש אפשרויות.
האפשרות הראשונה היא השלמת את המשימה המקורית לשמה יצא למבצע הזה, לסיים את הטיפול במנהרות ולהגביר את התקיפות האוויריות. טרם החטיפה ציינו גורמים בצבא שהם צריכים בין שלושה ימים לשבוע כדי להשמיד את כל המנהרות שמובילות לישראל. כמו שזה נראה כרגע, האופציה הזו ירדה מהפרק שכן יציאה נמהרת מהרצועה תקטין את היכולת לאתר ולחלץ את סג"מ גולדין, תספק לחמאס את תמונת הניצחון עליה עמל ותכני את ישראל לברוך עמוק נוסף של משא ומתן על חייל חטוף.
האופציה השנייה שסביר להניח שנראה במים או בשעות הקרובות, היא העמקת הפעולה הקרקעית שהתפרשה עד כה על רצועה צרה של כשני קילומטרים מהגדר. מה שהכוחות עשו עד כה למעשה זה לסגור מתחם הגנה שמאפשר לכוחות ייעודיים לפעול לאיתור והריסת המנהרות. על הדרך הם חושפים ומשמידים משגרי רקטות ומחסני אמל"ח. אופציה זו משמעותה שכוחות היבשה יעמיקו את פעילותם ברצועה, כך יפגעו קשה יותר בחמאס, בשאר ארגוני הטרור ובתשתיות שהקימו כדי לפגוע בישראל. כמובן שגם המהלך הזה ילווה בפעילות אווירית גדולה שתכלול פגיעה במטרות צבאיות גם אם יש חשש גבוה לפגיעה בבלתי מעורבים.
האופציה השלישית, היא העמקת הפעולה הקרקעית תוך ביתור של הרצועה לשניים או שלושה חלקים. מדובר בהכנסת כוחות נוספים לשטח דרך אזורים דלילים כך שהכוחות ייצרו מחסומים פיזיים מגבול ישראל ועד הים בשני מוקדים שונים או יותר. מהלך כזה יפגע ביכולת ועצמאות התנועה של פעילי חמאס בשטח, זה בנוסף להמשך השמדה של תשתית חמאס, משגרים, מחסני אמל"ח מפקדות ואחרים ביתר שאת. גם האופציה הזו נחשבת לאחת מהסבירות.
את האופציה הרביעית הציע תא"ל במיל' אפרים סגולי, טייס חיל האוויר וכיום ראש המרכז לחקר הכוח האווירי והעימות האסימטרי של מכון פישר, מדובר למעשה בדור הבא של הלחימה הקרקעית. בראיון שקיימנו עם סגולי לפני כשלושה שבועות, זה הציע מודל שזונח את התנועה הכבדה של כוחות החי"ר, השריון והנדסה בשטח לטובת פעולות עומק נקודתיות על ידי כוחות קומנדו. במקום להתחיל בתקיפות כבדות מהאוויר ולסיים במהלך קרקעי נרחב, סגולי מציע "להפעיל כוחות מגוונים במגוון פעולות ולנצל את העליונות שלנו. לא כוח אחד קטן, אלא כוחות מיוחדים בהיקפים יותר גדולים. שהם באמת ירגישו שמתנפלים עליהם בכל הממדים". התו"ל שסגולי החל להציע כבר לפני שנים אומר שהמהלך הקרקעי יכלול שילוב של פעולות פשיטה של יחידות מיוחדות או כאלו שיפעלו בסגנון הזה בהובלה של כוח אווירי קטלני וגדול. היתרון של האופציה הזו הוא שמצד אחד יש פשיטה קרקעית שמוציאה את האויב מאיזון ומנגד עד שהוא מתאפס על עצמו, הכוח כבר לא שם ואין במי לפגוע. כמו שניתן לתאר, פשיטה כזו יכולה להתבצע על ידי סיירת מטכ"ל, שלדג ושייטת 13, אולם לא רק הן. לא יהיה מנותק, שכנראה שאלו יהיו הכוחות שיובילו גם את חילוץ השבוי. כמובן שזה מנטרל חלק גדול מההכנות של חמאס לכוחות צבא גדולים.
האופציה החמישית והאחרונה היא גם בעלת הסבירות הנמוכה ביותר. מדובר בכיבוש מלא של הרצועה והשמדה מלאה של כל התשתית שהקימו ארגוני הטרור. מעשית, לצבא יש את היכולת האופרטיביות להניע מהלך שכזה וסביר להניח שבמגירה יש תכנית שכזו. ההערכות מדברות על כך שפעולה כזו תימשך מספר חודשים עד שנה ויותר, מה שהופך את הסבירות הזו לנמוכה ביותר. בקבינט כמו גם בצבא מבינים שמהלך כזה יהפוך את החיילים למטרה קלה לפיגועים מסוגים שונים ובתוך כך, גם לפיגועי חטיפה נוספים.
מטרה נוספת לצוק איתן: השבתו של סג"מ גולדין
מיד כשעלה החשד לחטיפה, הוכרז נוהל חניבעל וישראל בהרעשה כבדה של אזור התקרית והעיר רפיח. לתותחנים הצטרפו כלי טיס של חיל האוויר שתקפו עשרות יעדים והופעלו אמצעי תצפית מיוחדים. לכל זה יש מטרה אחת: לעכב את החוטפים ולבודד אותם. זו רק ההתחלה.
אירוע החטיפה מאתמול, משנה כאמור את חוקי המשחק ועצם העובדה שיש חייל שבוי בתוך הרצועה, יכניס את העניינים לפאזה שונה לחלוטין. לא ברור מה מצבו של סג"מ גולדין, אבל ניסיון העבר מלמד שהסיכוי שהדרג המדיני יחליט שלא לעשות את המאמצים כדי להשיבו לישראל, קלוש ביותר. הפעם, כשהכוחות כבר בעומק השטח, בניגוד לאירוע חטיפת גלעד שליט או חטיפת גולדווסר ורגב, הסיכוי שנראה מאמצי חילוץ אופרטיביים גבוה הרבה יותר.
כאשר גלעד שליט נחטף מהטנק שלו, אגב לא רחוק מהמקום בו נשבה סג"ם גולדין, ב־28 ביוני 2006, צה"ל היה מחוץ לרצועה כך שהאפשרות שלו לעכב את החוטפים הייתה קטנה. חיל האוויר הפציץ יעדים ברצועה, כדי להכין את הקרקע לשחרורו של שליט באמצעות מאמצים מדיניים, אולם לא הייתה לזה שום תועלת מבחינת החילוץ. גם כניסת הכוחות הקרקעיים במבצע גשמי קיץ, הייתה מאוחרת מדי ולא סייעה לחילוץ של שליט.
לצד זה יש להוסיף את הקושי המודיעיני. מכיוון שכוחות צה"ל היו מחוץ לרצועה הייתה לאנשי המודיעין בעיה להביא את המידע, כמובן שגם להיפגש עם מקורות המידע האנושיים שלהם. את הכישלון המודיעיני ניתן לסכם בעובדה שבמשך חמש שנים לא ידענו להגיד איפה שליט מוחזק. הפעם המצב שונה. כוחות צה"ל כבר פרוסים ברצועה ואיתם גם אנשי המודיעין. תעיד על כך נפילתו של רס"ר אוהד שמש ז"ל, איש יחידה 504.
כבר בתחילת מבצע צוק איתן פורסם כי יחידות מיוחדות של צה"ל פועלות ברצועה וסביר להניח שהימצאותם מקלה על ההפעלה שלהם בזירה בשלב זה. כוחות גדולים של צה"ל, חי"ר ושריון, סגרו את האזור ומכיוון שהם כבר בפנים, קל להם לפעול כדי לאתר את חולית החמאס שמחזיקה בגולדין. יש בישראל כאלה שמעריכים שתגובת צה"ל השאירה את החוטפים באחת המנהרות ושאלה אולי לא יצרו קשר עם המפקדים שלהם. יכול להיות שתרחיש זה הוא ההסבר הסביר להודעות הסותרות בצמרת חמאס.
אנשי המודיעין כאמור, נמצאים ברצועה כבר לא מעט ימים. הם חוקרים את שבויי חמאס ואלה כבר חשפו בפניהם לא מעט מנהרות ובונקרים. "כל מה שקרה היום זה רק ניהול האירוע", אמר לחדשות 2 גורם בכיר. "בהמשך יבוא הדבר האמיתי", סיכם ונראה, ונקווה, שאכן הפרשה הזו תבוא לסיומה תוך זמן קצר.
שאלת המחיר
מדינת ישראל שילמה מתחילת המבצע מחיר כבד: 63 הרוגים ולמעלה ממאה פצועים. ברור לנו שכל חלל הוא עולם ומלואו. עדיין, צריך לזכור שחמאס על כל ההפתעות שלו, לא שווה ביכולת הלחימה שלו מול צה"ל. בראיון מצמרר, יומיים לפני שנהרג, מפקד סיירת גבעתי, רס"ן בניה שראל ז"ל עשה השוואה בין לוחמי צה"ל ללוחמי חמאס שיצא לו לפגוש בזמן הלחימה. "מי שמעז לנטוש את הנשק שלו הוא לא לוחם. זה ההיפך מכל התדמית שמנסים ליצור של שהידים ונלחמים עד המוות. בסוף אתה מגיע למקומות שאתה רואה שהם מפילים את הציוד שלהם".
לדבריו של רס"ן שראל ז"ל נוסיף שברצועה פועלות חטיבות שריון, כמעט כל חטיבות החי"ר הסדירות, הנדסה ויחידות מיוחדות שעשו עבודה מעוררת גאווה וראויה להערכה. ב-27 ימי לחימה, אלפי לוחמים חיסלו מאות מחבלים, השמידו מנהרות ומשגר טילים, סיכלו פיגועים ונטרלו מאות מטענים ועשרות בתים ממולכדים.
ברור שכל תרחיש שישראל תבחר יגבה מחיר, אולם ספק אם יהיה קרוב לזה שמעריכים רואי השחורות. מלחמה היא דבר קשה והיא גובה קורבנות, אך לא לשווא. ספק אם חמאס שכבר נפגע קשה יעמוד מול המתקפה. זה המקום גם להגיד מילה מורלית – גם את תמונת הניצחון, אנחנו קובעים. בריאיון שעשיתי בעבר עם ראש מכון פישר, תא"ל במיל אסף אגמון, אמר, "אנחנו צריכים לקבוע את תמונת הניצחון ואסור לנו לתת להם לקבוע לנו מה תהיה תמונת הניצחון".