אירוע מרגש התרחש לפני שלושה שבועות, כאשר בני משפחה וחברים הגיעו לבית העלמין הצבאי שבנהריה כדי לכבד את זכרו של אדר ברסנו ז"ל. הם עברו בין שלל קברים של גיבורי צה"ל והתיישבו סביב קברו הטרי, שפונה אל הים האין סופי. ברקע, בקעו מהרמקולים מילות השיר שנכתבו לזכרו של החלל שנקטף במהלך מבצע צוק איתן: "כמו שמש זורחת תמיד מאיר, תמיד בזמן. מקום קטן בגן עדן שקעת מוקדם".
אדר, "הבן אדם שהחיוך לא ירד לו מהפנים", נהרג ב-19 ליולי 2014 במהלך היתקלות עם מחבלים על גבול רצועת עזה. בימים בהם מדינת ישראל עוסקת בבחירות, בפרשות שמתחלפות אחת אחרי השנייה, נראה שמבצע צוק איתן, בו נהרגו 74 חיילים ואזרחים, הוא כמו חלום רחוק.
רון לחמן, חברו של אדר מחטיבה 188, לא מבין איך זה יכול להיות. הוא כתב שיר מרגש לזכר חברו הטוב שנפל, ויחד עם בני משפחתו של אדר הוא מבקש רק דבר אחד: אל תשכחו את אדר, אל תשכחו את הנופלים.
"את אדר הכרתי במסגרת השרות שלי בחטיבה", מספר רון. "אני הייתי בחפ"ק מח"ט ואדר היה לוחם בפלחי"ק. אחרי תקופה מסוימת אני התקדמתי עם המח"ט שנכנס לתפקיד אחר ואדר החליף אותי בתפקיד. ככה התחברנו מאוד חזק, כי הייתה חפיפה ובמשך חודשיים הינו מאוד צמודים. כל אחד המשיך לדרכו במסגרת התפקידים החדשים אבל נשארנו בקשר חברי מאוד קרוב. גם כי התפקידים מאוד קרובים אז הייתה לנו אינטראקציה מאוד קרובה למשך תקופה ארוכה".
כל חבריו ובני משפחתו של אדר מספרים דבר ראשון על החיוך הרחב שלו, חיוך תמידי שלא יורד מפניו גם ברגעים הכי קשים. "כשאתה אומר לי אדר אני רואה חיוך", נזכר רון. "מצד אחד הוא בחור מאוד גדול, אבל בפנים צנוע עדין, עניו ושקט. גם מצחיק בצורה בלתי רגילה. בשיר שלי כתבתי לו, כמו שמש זורחת תמיד מאיר תמיד בזמן, מסוג האנשים שתמיד כשתראה אותו אתה תצחק".
אדר נהרג כאשר חוליית מחבלים חדרה לשטח ישראל ופתחה באש לעבר כוח של צה"ל מחטיבה 188, תקרית במהלכה נהרגו אדר ברסנו ואמוץ גרינברג. רגע שרון לא ישכח לעולם. "זה הסיפור הכי קשה של החיים שלי", הוא מספר. "הייתי עם הקשנ"ר והוקפצנו לאירוע. הוא נהרג ב-10:37 וב-10:45 כבר היינו שם. בדרך הייתה לי הרגשה רעה ואני שולח לו הודעות, בבקשה תענה תגיד שזה לא אתה, אבל הוא לא חוזר אליי ואני מבין כמה זה רע. התמונות האחרונות שלי מאדר הם לא כמו שאני אוהב אותו וזוכר אותו. כבר לא גבוה ויפה וחזק ומצחיק, פתאום הוא על האדמה. מאוד מהר הרחיקו אותי משם והשתדלתי שלא להסתכל כי הבנתי שאלה התמונות האחרונות שלי ממנו".
המפקדים בשטח מרחיקים את רון, חברו הטוב של אדר, המפקד מחבק אותו ושולח אותו למנוחה. "אתה מרגיש שכל העולם חרב עליך. זה תמיד הבחור ההוא מהעיר ליד, זה מהטנק ליד, אף פעם לא מגיע אליך. קשה לשמוע על חיילים שנהרגים ופתאום זה מגיע אליך וזה ממש קשה. והיו שעתיים כאלה שבמסגרת התפקיד אני אמור לסתום את הפה ולהכיל את זה לבד כי המשפחה צריכה לשמוע את זה מהגורמים הנכונים. אז אתה לא יכול לשתף את הכאב ולבלוע אותו, הדבר הכי קשה בעולם שאין לך אם מי לדבר. מעולם לא חוויתי כזה כאב, לפעמים אתה עצוב ולפעמים בדאון או בוכה, אבל כאב כזה של חבר קרוב שנהרג לך מול העיניים, לא מבין איך זה יכול להיות. באמת הוא לוקח רק את הטובים".
"איך העולם חזר לשגרה, כאילו כלום?"
המבצע מסתיים וימים קשים עוברים על רון. אביו מייעץ לו לכתוב על דף את המחשבות. לפרוק את הכאב.
"לא ישנתי בלילות ופתאום אני מבין שזה כאילו איבדנו חפץ ולא חיי אדם. חידשו את הצוות של המח"ט. הביאו ג'יפ חדש ואיש צוות חדש שהחליף את אדר. למח"ט הוציאו את הרסיס מהגב והעולם חזר לשגרה שלו כאילו כלום, בזרימה שלו. אני מסתכל למציאות ההזויה שלי, בזמן שבעולם צעירים בגיל שלי מבלים במסיבות קולג', ואני מדלג על חברים שלי כאילו הם חפצים".
רון חוזר לדפים עם המחשבות. הוא מסתגר איתם בחדר ופתאום רואה את דמותו של אדר מביטה לעברו מבין השורות הכואבות על הדפים. מבין מאות מילים משתקפות אליו מילות השיר, "פוגש אותך אדם מקסים. ממלכה קטנה כתפיים רחבות. יוצא אל האור בא להגשים. מבעד צלך הרחב פנים צנועות".
רון מספר שהוא מעצב את השיר בצורה כזו שתספר על אדר מהרגע בו פגש אותו, בו הפכו לחברים קרובים, ועד לרגע בו אדר איבד את חייו למען המדינה. "מקום קטן בגן עדן. שקעת מוקדם". אבל גם ברגע הזה היה לו קשה והשיר של אדר חזר למגירה.
"ואז בקטע הכי הזוי, יום אחד אני חולם שאני יושב איתו וממש שר לו את השיר. ממש מזמזם אותו", מספר רון. "ואז הראיתי את זה לחברים שלי במן מבוכה שכזו. גם כי אני בכלל לא מהתחום הזה, לא הייתי מחובר למוזיקה. ופתאום הם נמסו כשחלק ממש בכו. שאלו מאיפה הבאתי את זה כי זה באמת לא אני".
אחד מהחברים ששמעו את השיר היה אסף ששון, זמר ונגן, ששירת עם אדר בפלחי"ק של חטיבה 188. "הוא חבר משותף שלי ושל אדר שאמר לי בוא, הולכים על זה בשביל אדר". זמן קצר אחרי שהמבצע הסתיים והם השתחררו רון ואסף נפגשו והלחינו את השיר. השניים הסתגרו לבד במשך כל הלילה, "עד שזה יצא מהלב. ומיד הלכנו ליואל בן שמחון, מפיק מוזיקלי, שגם עזר לנו עם הכסף ובחודש וחצי של עבודה ייצרנו את השיר הזה. זה היה תהליך מדהים אבל בכלל לא פשוט. סיימנו את התהליך הזה עם דמעות בעיניים".
מה שבאמת לא היה פשוט היה הרגע שבו הם לקחו את השיר למשפחתו של אדר. "כל הזמן חיכינו ללכת עם זה למשפחה. כי לא אמרנו להם כלום בגלל שפחדנו שזה לא יצא טוב". רון מתקשר לליטל, אמו של אדר, ומספר לה על השיר. הוא מבקש ממנה לרכז את המשפחה והחברים "כדי להשמיע את זה לכולם שנחווה את זה ביחד". אחרי שיחה מקדימה הם מחלקים לכולם דפים עם מילות השיר ואז השמיעו להם את השיר. "מאוד פחדתי מהתגובה של אמא שלו אבל היא קיבלה את זה בצורה הכי טובה שיכלתי לבקש".
אחרי ששמעה את השיר המרגש לזכר בנה הגיבור הייתה לאמא של אדר רק בקשה אחת: "שכל אוזן במדינה תשמע את השיר על אדרי". עבור רון זה הכוח להמשיך. "זה הכי מרגש בעולם". את היום המטלטל הם סיימו על הקבר של אדר, כדי שגם הוא ישמע איך החברים שלו מרגישים, והכי חשוב, שהם זוכרים.