צוות סוללת כיפת ברזל החמישית (צילום: חיל האויר, באדיבות גרעיני החיילים)
שברו שיא לאלו שיבואו אחריהם. לוחמי הסוללה החמישית של כיפת ברזל, סגן עודד זיו רביעי מימין | צילום: חיל האויר, באדיבות גרעיני החיילים

אחד המרכיבים המכריעים ביותר של הלחימה בקיץ האחרון היה מערכת כיפת ברזל שיירטה את הטילים שאיימו לפגוע בריכוזי אוכלוסייה ועל הדרך, סיפקה אטרקציה מרשימה לאלו שהרימו את העיניים השמימה וצפו בפלא של טיל פוגש טיל. כל אירוע כזה, מבחינת הלוחמים בסוללת כיפת ברזל עירב הרבה מאוד מתח, אגלי זיעה של יולי-אוגוסט, הרבה מאוד אדרנלין ובסופו של דבר גם תחושת הקלה וסיפוק עצום. עם שבירת השיאי הירי של חמאס לשטח הארץ, הן מבחינת הכמויות, הן מבחינת הטווחים, גם פעילות סוללות כיפת ברזל ראתה שיאים שהיא לא ראתה מעולם.

הסוללה החמישית של כיפת ברזל הוקמה מיד לאחר מבצע עמוד ענן, המבצע שהעלה מעל לפני השטח את ההכרח של הרחבת המערך הזה. מי שליווה את הסוללה מיום הקמתה הוא סגן עודד זיו, זה אשר הוא וחייליו עומדים מאחורי שיא הירוט של הרקטות מרצועת עזה במבצע צוק איתן – למעלה ממאתיים רקטות לסוללה אחת. "עד שובו אחים היינו כמעט בלי ניסיון מבצעי. פתאום עברנו למוד של ירוט עשרות רקטות. היינו באזור שספג הכי הרבה. זה היה מאפס לאחד בבום", הוא מתאר. הלחימה מבחינתם התחילה הרבה לפני שצה"ל יצא באופן רשמי ללחימה בצוק איתן. ימי שובו אחים, היו ימים שבהם הירי מרצועת עזה התגבר משעה לשעה. הלוחמים בסוללה, אשר שומרת על כוננות לאורך כל השנה, התמודדו עם המצב הזה בפעם הראשונה בחייהם ואחד אחרי השני, חוו את ירוט הבכורה שלהם. "לכל אחד יש את הניסיון הראשון שלו. אחרי שאחד כזה קרה חיכינו לו עם דליים של מים. חיכינו שלכל אחד יהיה הירוט שלו. כל אחד קיבל דלי מים", הוא מגלה.

מערכת כיפת ברזל בפעולה (צילום: אדי ישראל, פלאש 90, חדשות)
"עברנו מאפס לאחד בבום" | צילום: אדי ישראל, פלאש 90, חדשות

למרות שאביו שירת בחיל האוויר 25 שנים ואחיו הגדול משרת כקצין מבצעים בחיל, עודד לא רצה לשרת בחיל. הוא דווקא שאף להגיע לחיל ההנדסה הקרבית, שם, להגיע ליהל"ם. מסיבות בריאותיות, הוא נאלץ לגדוע את המסלול ביהל"ם וכמו שאומרים, הכל נשאר במשפחה. הוא שובץ במערך ההגנה האווירית והצטרף למורשת המשפחתית הארוכה. "סיימתי טירונות בתור חפ"ש צעיר. החליטו להקים סוללה והייתי שותף בהקמה שלה. יצאתי לקורס פיקוד בבה"ד 1, השלמה חילית ובדיוק אחרי עמוד ענן החליטו להקים סוללה חמישית והייתי שותף בהקמה שלה כמ"מ. אני משרת באותה הסוללה החמישית עד היום", הוא מספר.

כשהטילים שרקו מעלהראש שלהם בקיץ האחרון, התקבלה בסוללה החלטה – לא לספור את כמות היירוטים. הסיבה – זה יכול להביא מזל רע. בסוף המבצע, בשלב התחקירים והסיכומים, הם קיבלו ממטה המערך את המספרים שהם נמנעו מלמנות בעצמם וגילו שהם שיאני היירוטים של המבצע ויתכן שגם בכל הזמנים בפרק זמן קצר כל כך – "למעלה ממאתיים רקטות", עודד נוקב במספר.

לכל הסיפורים, היכנסו לעמוד הפייסבוק של פז"ם

גם בסוללות היו מוטרדים מהמתרחש בתוך הרצועה. גם שם, האמוציות השפיעו. "אחי הקטן היה בסג'עייה, הוא לוחם בסיירת רימון", עודד משתף. "הייתה בי המחשבה על זה שאני נותן לאחי הקטן להיכנס, זו הייתה נקודת שבירה. הבנתי שהלוחמים שנכנסים פנימה חושבים על הבית ושאנחנו צריכים לשמור להם על הבית, כדי שהם יהיו מרוכזים בלחימה".

והם אכן הגנו על הבית. תושבים בארץ כולה ידעו שהמערכת קיימת ומידי יום בקיץ האחרון צפו בקסם מעל לראשיהם, אותו הקסם שלפני כמה שנים טענו כי הוא הזיה – טיל שפוגע בטיל. עודד, שמגיע מהישוב להבים ידע היטב על איזה בית הוא מגן. לגבי ההמשך – הוא מעוניין להמשיך ולהתפתח בסוללה שהוא אחד מהמקימים שלה.

>> מ"פ עורב גבעתי על המבצע: "עשינו שינוי של 180 מעלות"